איך באמת מייבשים נזלת לתינוק?

בעונה הזו כמעט ואין ילד שאפו אינו נוזל. בין אם זה מלווה בהצטננות או שרק האף דולף, מדובר בתופעה מאוד לא נעימה, בעיקר לפעוטות. יצאנו לבדוק איך אפשר לייבש את הנזלת במקסימום יעילות, ועם מינימום הצקה לילד.

רוב רופאי הילדים ממליצים ליבש את הנזלת על ידי שימוש במי מלח. מי המלח מייבשים את הנזלת ובכך מאפשרים לילד לנשום בקלות. היתרון של מי מלח (לעומת תרסיסי אף אחרים) הוא שהוא מורכב מחומרים טבעיים ולכן בטוח לשימוש כבר מגיל כמה שבועות (כמובן שתלוי במכשיר ובהוראת הרופא).

ניתן לרכוש מי מלח בצורת ספריי, אשר משחרר כמות מדודה של מי מלח ישר לנחיר, או בטיפות שמטפטפים לאף, מה שיותר נוח לכם. לתינוקות גדולים יותר ניתן לבחור תכשירים שמשחררים מי מלח בלחץ, ובכך גם שוטפים את הנחיר. אחרי השימוש במי מלח מומלץ לקנח את אפו של הילד בעדינות באמצעות היד ומעט מים, או בעזרת חיתול בד נקי.

כמובן שיש גם תרופות אחרות לאף סתום, אך הן בדרך כלל לא מומלצות לטיפול בילדים מתחת לגיל שנתיים. אם הילד שלכם בגיל המתאים, או אם שום דבר אחר לא עוזר, מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים שלכם.

דבר הרופאה: מומלץ מאוד. ד"ר אורלי רכס, רופאת ילדים במחוז שרון שומרון של שירותי בריאות כללית, מסכימה כי מי מלח הם הפתרון הטוב ביותר לנזלת. "זה הדבר היחיד שמומלץ לתינוקות מתחת לגיל שנתיים", אומרת ד"ר רכס, ומסבירה כי מי מלח מדללים את הנזלת, מרככים את ההפרשות ועוזרים לייבש אותן, וללא תופעות לוואי. ניתן להשתמש במי מלח ללא הגבלה.

יש הורים שלא עוברים את החורף בלי מכשיר אינהלציה – מכשיר המאפשר שאיפת אדי מי מלח, בשילוב תרופה או בלי, הישר לריאות. עבור הורים שכבר מורגלים בשימוש במכשיר -כי הילד שלהם סובל מברונכיטיס, סטרידו אסתמה או בעיה אחרת - המכשיר היעיל הזה הוא ברירת המחדל גם לייבוש נזלת. פשוט שמים 2 מ"ל מי מלח (בדיוק כמו בסעיף הקודם, אבל בבקבוקון ייעודי וסטרילי), בתא הייעודי, מצמידים את המסיכה לפנים ומתחילים. מומלץ מאוד להסית את תשומת לבו של הילד בשלל שירים, ריקודים, צעצועים או טלוויזיה, כי אחרת כנראה שתיתקלו בהתנגדות.

דבר הרופאה: מומלץ, אבל רק אחרי התייעצות עם רופא. "אינהלציה פעולת כמו מי המלח לאף, רק ששואפים לריאות, גם זה גם מרכך הפרשות או ליחה", מסבירה ד"ר רכס, "זה יכול לעזור במקרה של חרחורים או צפצופים". עם זאת היא מציעה להשתמש במכשיר רק כשהרופא אומר שצריך, שכן זה מקור לבלבול (כמה מי מלח לשים, מתי צריך גם תרופה נלווית, כמה להשתמש ועוד).

שואבי ריריות למיניהם הם מסוג הדברים שהרבה הורים טריים קונים בלהט הקנייה הראשונית, אבל רק מעטים באמת משתמשים בהם. מדובר במכשיר קטן הבנוי כמעין בועה עם פיה. את הפיה ממקמים בפתח הנחיר – ושואבים. יש גם שואבים המתחברים לצינורית, ואז ההורים שואבים עם פיהם את הנזלת. רשמית, המכשיר הזה מותר לשימוש כבר מגיל לידה, והיתרון שלו הוא שהוא לא מכניס לגופם של הקטנטנים שלנו חומרים זרים.

דבר הרופאה: פחות מומלץ. ד"ר רכס מסבירה כי רופאי ילדים "פחות אוהבים את זה", משום שמכשירים אלה עלולים לפצוע את רירית האף ולגרום לנזק, ולכן היא לא ממליצה להשתמש בהם.

מכשירים המשחררים לאוויר חדרם של הילדים אדים, חמים או קרים לפי בחירתכם, ובכך מוספים לחות לחדר. זה אומנם לא מטפל בנזלת או בהצטננות, אבל זה מקל על דרכי הנשימה של הילד, פותח אפים סתומים, ומאפשר להם לישון טוב יותר.
חשוב לדעת שלפני שנתיים איגוד רופאי הילדים פרסם הודעה לפיה הוא לא ממליץ על שימוש בתכשירי אדים קרים מכיוון שהם עלולים לגרום למחלת הליגיונרים (מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידק ליגיונלה) , וזאת בגלל שאנשים נוטים לא לנקות את המכשיר, וכך למעשה המים עומדים במשך ימים ארוכים בחדר הילדים וצוברים חיידקים.

דבר הרופאה: לא מומלץ. "מכשיר אדים חמים מסוכן מבחינה בטיחותית כי הטמפרטורה גבוהה מדי וזה עלול לגרום לכוויות, ובמכשיר אדים קרים עלולה להיות הצטברות חיידקים מסוג לגיונלה", אומרת ד"ר רכס. ד"ר רכס מסכימה שכדאי ליצור לחות בחדרו של הילד, בעיקר בחורף כאשר גופי חימום שונים מייבשים את האוויר, אך ממליצה לעשות זאת על ידי הצבת קערה קטנה עם מים חמים, אותם מחליפים מדי יום.

כל אמא שאי פעם נכנסה לקבוצת הורים בפייסבוק כבר שמעה על פתרון הקסם הזה: לנשום את האדים של הבצל בלילה. השיטה היא להניח את בצל חתוך ליד מיטת התינוק, לא קרוב מדי, כדי שלא יצרוב, ולא רחוק מדי כדי שיוכל לנשום את האדים. לעניין ההנחה של הבצל יש כמה דרכים, יש שחותכים בצל, מניחים בתוך חיתול בד ותולים מעל מיטת התינוק. ויש אנשים שפשוט מניחים בצל בצלחת בקרבת המיטה. החיסרון המשמעותי – זה מסריח, מאוד. בעיקר בחורף כשהכל סגור.

דבר הרופאה: אפשר. "שמעתי שזה עוזר מהסבתות, אבל זה לא הוכח מדעית", אומרת ד"ר רכס, ומדגישה שזה בטח לא מזיק, ולכן אין מניעה לנסות.

נזלת אף פעם לא מגיעה לבדה, היא תמיד מלווה בתופעה השנייה שמשגעת הורים: ליחה. לצערנו, ליחה עלולה להתפתח לברונכיטיס או לדלקות אחרות בדרכי הנשימה העליונות, וגם אם לא, היא גורמת לשיעול מציק שמקשה על השינה והאכילה, ולפעמים אף גורם להקאות. תרופת הסבתא (סביר שמדובר בסבתא סינית במקרה הזה) המוכרת לתופעת הליחה היא מי אגסים. פשוט לבשל אגסים במים, ולתת לתינוק לשתות אותם. אם התינוק אוכל פורמולה, ניתן להשתמש במי אגסים מצוננים להכנת הבקבוק. אם התינוק שלכם במקרה בשלב הטעימות, הרווחתם גם אגס מבושל וטעים על הדרך.

דבר הרופאה: אפשר. "שמעתי על זה רק השנה", אומרת ד"ר רכס, "ואני לא מכירה הוכחות בספרות הרפואית שזה עוזר, אבל אם זה לא מזיק – בשמחה". ד"ר רכס מציעה לא לתת מי אגסים לתינוקות מתחת לגיל חצי שנה שטרם טעמו דבר שאינו חלב אם או תמ"ל.

זו לא ממש תרופת סבתא, אבל כנראה שגם לא תקבלו הפניה לשמן הזה במשרד המרפאה. בקבוק קטן של שמן אתרי אקליפטוס יכול לעזור לכם לעבור את החורף. השמן מאוד חזק ומספיקה הרחה קטנה כדי להבין איך הוא פותח את דרכי הנשימה. מבוגרים מטפטפים כמה טיפות לתוך סיר מים רותחים ואז מכסים את הראש במגבת ונושמים את האדים. לתינוקות ניתן לטפטף כמה טיפות בתוך מכשיר האדים, בתוך קערה עם מים חמימים, ויש הממליצים לטפטף כמה טיפות על הכרית. אם קשה לכם עם הריח הדומיננטי של שמן אקליפטוס, אתם יכולים לעשות את אותו דבר עם שמן רבנסרה, אשר ידוע כמועיל לדרכי הנשימה.

דבר הרופאה: אפשר. "כל עוד זה לא ישירות על הילד, לא קרוב מדי ולא בכמות גבוהה מדי", אומרת ד"ר רכס, ומסכימה שזה קצת עוזר לפתוח את דרכי הנשימה.

הטיפ האחרון שלנו לסיום אומנם לא ירפא את הנזלת, אבל בטוח יעזור לילד שלכם לישון קצת יותר טוב, וגם לכם. "אם הילדים משתנקים בלילה כדאי להשכיב אותם בזווית, כי כך הליחה יורדת למטה", אומרת ד"ר רכס. חשוב לעשות את ההגבהה מתחת למזרון (הרבה אמהות ממליצות על קלסר מתחת למזרון העריסה) ולא מתחת לראש על ידי כריות, כדי למנוע סכנת חנק.