זה נס שקיצרו את חופש חנוכה לארבעה ימים. אין צורך להיכנס לסבך הביורוקרטי, וזה לא המקום לתעמולת בחירות, אבל מישהו במשרד החינוך עשה משהו נכון. עבור הילדים חנוכה הוא אי של חופש בלב אוקינוס של שגרה מעיקה, ועבור לא מעט הורים חנוכה הוא יבשת של שגרה מעיקה בלב שלולית של חופש, כי לנו תמיד נדמה שחופשת חג-כלשהו היא מצב הצבירה הטבעי של המציאות פה. היו הרבה נסים לאבותינו בימים ההם, וזה אומר שאנחנו צריכים לתמרן עם הילדים במשך 100 ימים בשנה בזמן הזה. אם פחות ארבעה ימים של מציאת סידור לילדים זה לא נס, אני לא יודע מה כן.
זה נס שנהנינו במסיבת חנוכה בגן. כי מדובר לכאורה באותו מופע, אותם שירים, אותן ברכות ורק השנים מתחלפות, אבל רק לכאורה. מופע חנוכה של הילד שלך בגן הוא רגע של אושר קטן. גם האדם הציני ביותר בעולם יימס כשיראה את בנו רוקד במעגל עם חבריו, שר נר לי דקיק, ומתרגש, מתרגש מאוד, מהאירוע אליו התכונן כל כך הרבה, ושהוא יוצר ברגעים אלה ממש. שעה של ילדות קסומה, של תמימות, ושל הרבה פלאשים מהחיים ומהמצלמה.
זה נס שהם צפו בפסטיגל בלעדינו. כן, הילדה שכבה לנו על הצוואר מאז סוכות בקשר לזה. כן, קנינו כרטיסים בהנחה דרך ועד-משהו. כן, נסענו לגני התערוכה בתל אביב וקיווינו שטנק דלק מלא יספיק לנו לשרוד את הפקקים ולהגיע. כן, היה כאוס בכניסה, והילדה וחברותיה מירפקו את דרכן. כן, תור בישראל הוא לעולם בצורת משפך. אבל לא, לא נכנסתי. רק ליוויתי עד הפתח, אמרתי תיהנו, עדכנתי את האימא של החברות מאיפה לאסוף אותן בחזרה, ורצתי לאוטו כדי לחגוג את מה שאף פעם אין מספיק להורים לילדים זמן לעצמנו. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה שבו הם הולכים לפסטיגל לבד.
זה נס שהשמנו רק שני קילו. לא מבין את אלה שאוהבים לחלק את האנושות לאנשים של סופגניות ואנשים של לביבות. אני בן אדם של גם וגם. וגם וגם. ותביא עוד. נשארו מהלביבות בטטה? נראה שרוב האנשים הם כאלה. לפחות לשמונה ימים. גאון מי שהמציא המאכלים הפשוטים והממכרים האלה, שמספקים עבודה שוטפת לדיאטנים, פסיכולוגים וקרדיולוגים.
זה נס שהגענו הביתה בשלום. הישראלים כבר לא מסתכלים על הכביש. הוא לא מעניין כרגע, כי בדיוק מישהו סימס משהו ממש חשוב, ואז מה אם המציאות מסביב מורכבת ממאזדות והונדות שנוסעות ב-90 קמ"ש, יותר דחוף לבדוק את הדחקה בקבוצת ה"מילואים ונהנים" או "ביה"ס בן גוריון, מחזור 1990". אין מראה עגום יותר בכביש ממראה אותה הילה כחלחלה על פניו של הנהג הנוסע במהירות במכונית שחולפת בנתיב לידך. בעצם יש, מראה האמבולנסים בזירת התאונה.
זה נס שהצלחנו לתאם הדלקת נר. חודש לפני חנוכה, ה'בטח, נדליק נר ביחד' הופך ל'יאללה ביי' הרשמי, ואז נוצר פלונטר חברתי מטורף שבו כולם מבטיחים להדליק נר עם כולם, כולם מנסים לתאם הדלקת נר עם כולם, כולם נעלבים מכולם, כולם נדלקים על כולם, ובסוף, אף אחד לא יכול להדליק עם אף אחד. בישראל, כמו בישראל, רק רשת חברתית חדשה שמורידים בעזרת אפליקציית "אור איתן" תמנע מלחמת אחים. אני מקים את "והדלקת לרעך כמוך", מוסד ללא כוונת רווח, שיאפשר לכם, עמישראל, לתאם הדלקת נר אתכם, עמישראל. לא צריך שתדליקו לי נר, לא לא.
זה נס שהילדים שיתפו פעולה לעשר דקות. שני אלה כמו שמן ומים. טום וג'רי. אחרי שהם רבו כל הערב סתם כי היו יחד באותו בית וזה יותר מרגש אותם מלשחק יחד היה ברור שחייבים לתעל את האנרגיות האלה למשהו יעיל. הורדתי את חנוכיית הכסף ששרדה כמה דורות, דחפתי להם ליד צמר פלדה, הנחתי קערה עם מים וסבון, ובקול של צ'ארלס דיקנס ציוויתי על שני האוליבר טוויסטים האלה לרדת על הברכיים ולהבריק את המנורה. הם נהנו מהאתגר, והתלהבו לראות שמתחת לטינופת מתגלית בזכותם חנוכייה יפהפייה. מהר מאוד השכנים שמעו שכאן כבר לא מנקים בכיף חנוכיות, אבל הדקות הספורות בהן שרר שקט של עבודה משותפת גרמו לי להאמין שיום אחד יהיה פה שלום. אם לא אזורי אז לפחות בבית שלי.
זה נס שמצאנו מטר על מטר לעצמנו. השמועה אומרת שלמרות שהחג יצא עדיין יש עומסים בצומת קסטינה, כשאחורי המטיילים בדרום עושים את דרכם לכיוון המרכז. ואיזה כיף שארכיאולוגים חשפו מחדש את אגמון החולה, לאחר שנעלם בימים האחרונים מתחת לאלפי בני אדם. יש ילדים, יש חופש, אז אין ברירה. וככה, באדיבות החשמונאים, נוצר לנו חג שכולו פעילות אחת ארוכה ומתמשכת של, אה, הכול. אתה יוצא לתערוכה מדעית, רץ לפסטיבל אפיית קאפקייקס, ממשיך למתחם משחקים בשלג ואז סוף סוף עוצר רגע לארוחת צהריים. משם למופע מחול, אחר כך לתצוגת עיר התנ"ך וסוגר בסיור בתחנת הכוח "אורות רבין", ושמישהו יחבר אותי לחשמל, כי כבר התרוקנתי. ויהי בוקר, ויהיה ערב, נר ראשון.
אז ניצלנו את מזג האוויר החורפי בחג, ונסענו למקום שיש בו יותר עננים מאנשים. ישבנו עם חברים על החול הרך בחוף דור, הים קר ושקט, שמש נעימה ליטפה, היה חומוס, היו סופגניות, הילדים שיחקו בלא-חשוב-מה, ההורים דיברו על לא-חשוב-מה, והיה כיף. והגשם כאילו חיכה לרדת רק כשנלך. כי גם הטבע הבין שבתוך כל החנוכה הזה, מה שקורה לנו עכשיו הוא נס.