החוקר האמריקני-בריטי ג'ון אוקיף ובני הזוג הנורווגים אדוארד ומיי-בריט מוסר הם הזוכים המאושרים בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה לשנת 2014. מאי-בריט ואדוארד נפגשו כדוקטורנטים במעבדתו של פרופ' אוקיף לפני שנים, והם הזוג הנשוי החמישי שזוכה ביחד בפרס נובל. השלושה זכו בפרס על גילוי ה-GPS הפנימי במוח.
בהודעת המכון השבדי שבחר להעניק לשלושה את הפרס, נאמר כי "התגליות שלהם פתרו בעיה שהעסיקה פילוסופים ומדענים במשך מאות שנים: כיצד המוח בונה את המפה של המרחב המקיף אותנו, וכיצד אנו יכולים לנווט את דרכנו בסביבה מורכבת".
שלושת המדענים זכו בפרס על השינוי הדרמטי שהובילו מחקריהם על האופן שבו אנו מבינים את מערכות הניווט והזיכרון של המוח. פרופ' אוקיף הגיע לתגליתו המדהימה כבר בשנת 1971, כאשר גילה את "תאי המקום" באזור במוח שקרוי היפוקמפוס. מדובר בתאים שיוצרים מפה דמיונית של החלל הסובב אותנו ושל הסביבה המרוחקת יותר באמצעות הפעילות שלהם.
אוקיף העריך כי תאי מקום יהיו זקוקים למידע הדומה לקווי אורך ורוחב המצויים במפה, וזאת על מנת למפות תאי שטח. אבל המיקום המדויק של האותות הללו לא היה ידוע, עד שבשנת 2005 הזוג מוסר גילה את התאים במוח באזור הידוע כקליפה האנדורינלית המרכזית. עבודתם על התגלית הזאת פורסמה במגזין NATURE, והסבירה כי היכולת של אדם למצוא את דרכו במרחב תלויה באלגוריתמים עצביים המשלבים מידע על מקום, מרחק וכיוון.
בני הזוג מצאו כי קבוצת התאים הזאת מכילה מפת אוריינטציה דמיונית שיוצרת תמונה טופוגרפית "עצבית" של הסביבה המרחבית. היחידה המרכזית של האזור נקראת 'תא הרשת' והיא פועלת באופן הדומה לזה שבו פועלות מערכות ניווט מתקדמות שמצויות למשל בכלי טיס או בכלי רכב.
ההוכחה: נהגי המוניות בלונדון
תאי רשת ותאי מקום פתחו את הצוהר לאחד מהתחומים המרתקים במדעי המוח המקשרים את הרמה התאית לרמה הקוגניטיבית. ההסבר לכך הוא שהאזורים שלוקחים חלק בתהליך שמסייע לנו לנווט במרחב קשורים גם ליכולתנו לזכור את העבר ולדמיין את העתיד.
אחד המחקרים שחיזק את התיאוריה הוא מחקר מפורסם שביצעו חוקרים בריטים שבו בדקו את מוחותיהם של נהגי מוניות בלונדון וגילו שההיפוקמפוס (אותו אזור מוחי שבו מצויים תאי הניווט) של נהגי מוניות בלונדון הופך גדול יותר ככל שעולות שנות הוותק שלהם בעבודתם. תגליות אלו היוו בסיס למחקרים רבים בתחום מדעי המוח וחקר ההתנהגות.