פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האם פעילות גופנית מסוכנת ללב?

      פעילות גופנית מומלצת ברוב המקרים כטיפול שיקומי אחרי התקף לב. השאלה היא מתי הספורט חודל להיות בריא והופך מסוכן ללב שלכם?

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      הלב הפכפך, גם כאשר מדובר בבריאות (אילוסטרציה: shutterstock)

      החשיבות של פעילות גופנית מסודרת בהורדת הסיכון להתקף לב ולדום לב היא כבר דבר ידוע. מנגד, מה שמעטים מאיתנו יודעים, הוא שאותה פעילות ממש יכולה במקרים מסויימים דווקא להגדיל את הסיכון להתפתחות של אותן התחלואות הלבביות.

      עוד בנושא
      פעילות גופנית יכולה להגן מפני אלצהיימר
      פעילות גופנית להורדת רמת הסטרס
      בקצב הלב: חוקרים פיתחו קוצב לב ביולוגי

      דיווחים מדעיים שונים הראו כי בליבם של אתלטים מקצועיים שעסקו שנים רבות בספורט אינטנסיבי ישנם גם איזורי צלקת שדומים לאזורים שעברו אירוע לב. ממצאים אלה העמידו בסימן שאלה את התועלת של פעילות אינטנסיבית ארוכת שנים. המסקנה שעולה משילוב המחקרים הללו היא שקיימת תועלת בריאותית שעולה ככל שעוסקים בפעילות גופנית, אך ברגע שעוברים רמה מסויימת, כל המוסיף גורע.

      מחקר מרתק שפורסם בשבוע שעבר על ידי חוקרים מהמרכז הרפואי mayo clinic בחן את השאלה החשובה הזאת בקרב קבוצה של 2,377 אנשים ששרדו התקף לב ורשומים במאגר של קבוצות ריצה וקבוצות הליכה. הנתונים שנאספו כדי למדוד את היקף הפעילות הגופנית נאמדו בערך מקובל שקרוי metabolic equivalent, כלומר, שווה הערך המטבולי או בקיצור MET.

      יחידה אחת של MET היא ביטוי של כמות האנרגיה (או קלוריות) שהגוף צורך בעת ישיבה במצב מנוחה במשך דקה. בעת פעילות גופנית המספר של הMET מבטא את מידת האינטנסיביות ביחס למנוחה כך שלמשל ערך MET של 4 משמעו שהגוף צורך פי ארבעה יותר קלוריות בהשוואה לאותו הגוף במצב מנוחה במשך דקה.

      פעילות ספורט אינטנסיבית עלולה להזיק לכם

      ממצאי המחקר הראו כי הסיכון לתמותה מאירוע לב או אירוע מוחי הייתה נמוכה ב-21% בקבוצת שעשתה פעילות גופנית של בין 1.07 ל-1.8 MET ליום באמצעות הליכה או ריצה, זאת בהשוואה לקבוצה שפעילותה הגופנית הייתה מינימלית.

      האפקט המגן הולך ועולה בהתמדה עד לירידה בתמותה של 63% בקרב אלה שעוסקים בפעילות גופנית ממוצעת ששווה ל5.4 עד 7.2 MET. ההיפוך המפתיע שהודגם בקרב אלה שעסקו בפעילות גופנית שעולה על 7.2 MET הביאה לשיפור של סך הכל 12% בהשוואה למי שעסק בפעילות מינימלית. כלומר, היפוך של המגמה שנראתה בקרב העוסקים בפעילות גופנית ברמות אינטנסיביות נמוכות יותר.

      הממצא מעניין בעיקר משום שהעוסקים בפעילות אינטנסיבית מתו יותר מהתקף לב קטלני וזאת אף שמבחינת הפרופילים שלהם מצבם היה טוב יותר מהשוואה לשאר הקבוצות: הם היו עם לחצי דם נמוכים יותר, בעלי ערכי כולסטרול רע נמוך יותר, מדד מסת גוף נמוך יותר ונטייה נמוכה יותר לסוכרת.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      מתכננים מרתון? לא בטוח שכדאי לכם (אילוסטרציה: shutterstock)

      כל המוסיף גורע

      אם כן, מהי המשמעות המעשית של המספרים? הנתונים מצביעים על כך שמינונים מתונים של פעילות גופנית מספיקים לשיפור בריאותי ולאריכות ימים בקרב אנשים ששרדו התקף לב. מינונים גבוהים מאוד של פעילות גופנית, לעומת זאת, מטיבים מעט או שאינם מטיבים כלל.

      הסף העליון מבחינת המינון הוא עדיין היפותטי וידרשו עוד מחקרים נוספים כדי לבסס את הרמה האידיאלית. אם להעריך לפי תוצאות המחקר אז באופן פרקטי אפשר לאמוד את המספרים שעלו במחקר לשני הערכים הבאים: ריצה של עד 7.1 ק"מ ליום (עד 4 פעמים בשבוע) או הליכה מהירה של עד 10.7 ק"מ ביום (עד 4 פעמים בשבוע) בקרב אנשים שעברו התקף לב היו בעלי אפקט מגן מפני תמותה ממחלת לב. יחד עם זאת, ריצה של למעלה מ7.1 ק"מ ליום והליכה מהירה של למעלה מ10.7 ק"מ ליום הייתה פחות טובה באופן משמעותי מהיתרונות של הפעילות הפחות אינטנסיבית.

      בכל מקרה אין להתחיל פעילות גופנית לאחר אירוע לב מבלי להיוועץ ברופא המטפל או ברופא לב (קרדיולוג). בארץ קיימות תוכניות ייעודיות לחולי לב, כדוגמת זו המתקיימת במכון לשיקום הלב במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. תוכנית זו היא למעשה טיפול משלים לטיפול התרופתי ולטיפול הפולשני (כמו צינתור) ומטרתה שיקום ומניעה של הסיבוכים של מחלת הלב, בין היתר באמצעות תוכנית אימונים ייעודית על ידי מאמני כושר ובליווי רפואי.