כמו לטיפול ההורמונלי שמקבלות נשים אחרי גיל הפוריות, גם לטיפול ההורמונלי אצל גברים מספר יתרונות: הוא משפר את צפיפות העצם, מפחית את אחוז השומן ומגדיל את מסת השרירים, מאיץ את ייצור הדם, מגביר את הדחף המיני ומשפר את ייצור תאי הזרע. הטיפול עשוי גם לשפר את הריכוז והזיכרון ובאופן כללי להפוך את המטופל לאנרגטי יותר. עם זאת, יש בו גם כמה סיכונים.
בשנים 2000 עד 2011 התעצם פי חמישה שיעור מתן טסטוסטרון לגברים מבוגרים בארצות הברית והוא ממשיך לגדול מדי שנה. הטיפול ניתן לגברים שסובלים מחסך קליני בהורמון הגברי. שיעור ייצור הטסטוסטרון, המיוצר באשכים, מגיע לשיא בגיל ההתבגרות ואצל מבוגרים צעירים, אך ריכוזו הולך ופוחת עם ההתבגרות הירידה הממוצעת בייצור היא אחוז בשנה אחרי גיל 30. הירידה בייצור ההורמון עשויה לחרוג מטווח הנורמה, ומצב כזה קרוי היפוגונדיזם.
התסמינים השכיחים של היפוגונדיזם הם בעיות בתפקוד המיני, הפרעות שינה, עלייה באחוז השומן בגוף, ירידה במסת השריר ושינויים במצב הרוח. רוב השינויים יכולים ללוות גם הזדקנות נורמלית, טיפול תרופתי, בעיות בתפקוד בלוטת התריס, דיכאון או בעיות בריאות אחרות, ולכן יש צורך בשלילת כל אלו לפני שמקשרים את התסמינים לירידה בריכוז ההורמון בדם.
טסטוסטרון וקוץ בו
כמה מחקרים, ובמיוחד כאלה שבחנו את הטיפול בטסטוסטרון במבוגרים (בני 65 ומעלה) מציגים קשר בין נטילת ההורמון ובין תמותה. בכמה מחקרים אף נמצא קשר בין נטילת ההורמון ובין הופעת התקף לב ושבץ מוחי.
למשל: במחקר גדול שבוצע בארצות הברית ופורסם בירחון JAMA עקבו החוקרים אחר יותר מ?8,000 מטופלים אשר עברו בדיקה של כלי הדם בלב (באמצעות צנתור אבחנתי), מתוכם קצת יותר מאלף טופלו בטסטוסטרון והיתר לא טופלו בהורמון. ברוב הקטגוריות היו נתוני הבסיס של הקבוצה שטופלה בטסטוסטרון - שיעור המחלות הכרוניות ואירועים מוחיים קודמים - טובים יותר. למשל, גילם הממוצע של המטופלים בהורמון היה 60 ושל אלה שלא טופלו - 63. במעקב של שלוש שנים נמצא כי אצל קבוצת המטופלים בהורמון היה שיעור התמותה גבוה ב?5.8 אחוזים לעומת הקבוצה השנייה.
מהממצאים עולה כי חשוב לדון עם הרופא המטפל בהשלכות הטיפול בהורמון לפני ההחלטה על נטילתו. מצד אחד, אם מדובר בחסר אמיתי בהורמון יכול הטיפול בטסטוסטרון לשפר באופן ניכר את איכות החיים והמצב הגופני של המטופל. מצד אחר, הוא יכול, בייחוד בגיל מבוגר, להוביל לסיבוכים מיותרים.