פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איך גורמים לילד עם הפרעת קשב להכין שיעורים?

      כשחסר דופמין במוח, כל משימה נראית בלתי אפשרית: אם הפעולה לא קלה או מתגמלת באופן מיידי, הקושי לבצע אותה אדיר. איך מביאים ילדים עם בעיות קשב וריכוז להכין שיעורי בית?

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      כשחסר לך דופמין במוח, כל משימה היא תיק (אילוסטרציה: Shutterstock)

      אומרים שמילים יכולות להרוג. במקרה של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מילים בהחלט יכולות להרוג - את כוח הרצון. אפשר לתת להם "משימות", "פעילות לבית", "מטלות" או "משהו לעשות במשך השבוע" - הכל מלבד "שיעורי בית", הצירוף שגורם לכל מי שסובל מהפרעת קשב וריכוז, ילדים ומבוגרים, לחוש עייפות, כובד פיזי ונפשי ורצון להימלט על נפשם.

      עוד בנושא:
      מה עושים כשיש חשד להפרעת קשב?
      ההפרעה השקופה
      הפרעת קשב וריכוז - 'כוח העל' של היזמים?

      לא אגזים אם אומר שסביב שיעורי הבית נולדות המריבות הגדולות ביותר בין הורים לילדים. אם מאיימים עליהם בהפסד של קריירה ("אם לא תכין שיעורי בית תהיה מנקה רחובות או קופאי בסופר") הם מגיבים באדישות, אם מאיימים עליהם בהפסד של צ'ופרים הם מוותרים עליהם: "בלי טובות", הם אומרים. איום בהפסד שעות צפייה בטלוויזיה או משחק במחשב יביא אולי לבכי, לכעס ולייאוש, אבל לא ישיג תוצאות טובות בהרבה.

      הקושי: מחסור במוטיבציה כימית

      "אז מה עושים?", שואלים ההורים העייפים ושבעי הקרבות. ראשית, חשוב מאוד להבין ולהפנים עניין בסיסי אחד שלצערי מעט מדי נאמר עליו: אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז יש מחסור בדופמין - מעביר עצבי, האחראי, בין היתר, על מוטיבציה ועל ביצועים במאמץ. גם ילדים "רגילים" לא תמיד "מתים" על שיעורי הבית, אבל בכל זאת מצליחים להתמודד איתם, מכיוון שהמוח שלהם מייצר מספיק דופמין, שעוזר להם להרגיש טוב בשעת מאמץ, לזכור את מטרת המאמץ ולהתמיד בו. ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז לא זוכים ל"דחיפה" הזו. אם הפעולה לא קלה או מתגמלת באופן מיידי, הקושי לבצע אותה אדיר ולעתים בלתי ניתן למימוש. אם הבנתם את זה אפשר להתחיל ליישם כמה כללים:

      כלל ראשון – אמפטיה: נסו לגייס הבנה וחמלה למצב. במקום "למה אתה כזה עצלן?!", אמרו לילד: "אני יודע כמה אתה לא אוהב שעורי בית, אולי נכין אותם יחד?".

      כלל שני – עקביות: שגרה היא אחד הגורמים החשובים ביותר בשיפור המצב. הקפידו על הכנת שיעורי הבית בכל יום.

      כלל שלישי – התאמות: במקום לצפות מהילד לעשות 50 תרגילים בחשבון, בקשו ממנו, בתיאום עם בית הספר, לעשות שלושה תרגילים מכל סעיף (בתנאי שהבין את העיקרון המנחה). במקום לעשות שיעורי בית ליד שולחן הכתיבה בחדר, אפשר לעבוד באזור שבו הילד מרגיש נוח יותר.

      כלל רביעי - ליווי במינון מתאים: ילדים שנוטלים תרופות המקלות על התסמינים זקוקים לליווי קל. בדרך כלל די בקשר עם בית הספר בעניין המשימות וביצוען ובתזכורת יומית להכנת שיעורי הבית. ילדים שאינם נוטלים תרופה זקוקים לליווי צמוד: אדם מוכר שישב איתם ומכונה בפסיכולוגיה "צל". הצורך ב"צל" נובע מהקושי של הילד להגדיר לעצמו את המשימה. ה"צל" הוא סוג של מצפן שמצביע על הכיוון והמטרה.

      כלל חמישי - האדם הנכון למשימה הנכונה: ליווי ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז עשוי להיות חוויה מורטת עצבים, בעיקר למי שבעצמו סובל מההפרעה. בשום מקום לא כתוב מי ההורה שחייב ללוות את מלאכת הכנת שיעורי הבית. המלווה האידיאלי הוא מי שפנוי למשימה, פיזית ונפשית, ובעל סבלנות ואורך רוח.

      כלל שישי - קשר עם בית הספר: הקפידו על קשר עם בית הספר - הגדירו מראש את צרכי הילד ובקשו (בעקביות) משוב על ביצוע המשימות.


      עינב קשר היא פסיכותרפיסטית המתמחה בטיפול CBT בהפרעת קשב