מחקר חדש וייחודי גילה כי היכולת לדבר יותר משפה אחת יכולה לשפר את יכולות החשיבה ולדחות תסמיני דמנציה בגיל המבוגר.
האם לילדים דו-לשוניים יש יתרון?
דמנציה - שבעבר נקראה בעברית שיטיון ולאחרונה הוחלף שמה לקיהיון - היא ירידה בתפקוד הכללי של אדם שנגרמת כתוצאה מירידה ביכולות קוגנטיביות כמו זיכרון, הבנה, יכולת ריכוז, קריאה ועוד. אדם שסובל מקיהיון מאבד באופן הדרגתי לא רק את כישוריו האינטלקטואליים, אלא גם את יכולתו לתפקד באופן עצמאי ולתקשר עם סביבתו. הדוגמה השכיחה ביותר לקיהיון היא מחלת האלצהיימר.
המון מחקרים כבר ניסו למצוא דרך לעצור את הירידה המפחידה הזו ביכולות, וחוקרים אף ניסו למצוא את הקשר בין ידיעת שפות לדמנציה. בשנת 2004 פורסם מחקר שהראה כי מזדקנים דו-לשוניים נותרים עם יכולות קוגנטיביות גבוהות יותר ביחס לדוברי שפה אחת. במחקר נוסף של פרופ' אלן ביאליסטוק מאוניברסיטת יורק שבקנדה, נמצא כי הופעת אלצהיימר הייתה בממוצע 5 עד 6 שנים מאוחרת יותר בקרב דו-לשוניים.
הבעיה העיקרית במחקרים אלה היתה שקשה היה להפריד באמת בין הסיבה לתוצאה. האם אנשים שמדברים יותר שפות נהנים מתפקוד קוגנטיבי גבוה יותר בגיל מבוגר משום שמראש הם בעלי יכולות גבוהות יותר, או האם בכלל מדובר בגורמים אתניים או סביבתיים שמשפיעים על התוצאות. המחקר החדש - שפורסם השבוע בירחון Annals of Neurology - הצליח להתגבר על הבעייתיות הזו.
החוקרים השוו בין מבחני אינטלגנציה שנערכו ל-853 ילדים בני 11 בשנת 1947 באירלנד, לבין מבחנים שעברו אותם נבדקים בשנים 2008 עד 2010 כשהם בני שבעים פלוס. המחקר הראה כי דו-לשוניים הצליחו באופן מובהק טוב יותר בבדיקות בגיל המבוגר, בייחוד ברכיבים של אינטיליגנציה כללית ובמיומנות קריאה.
הממצאים הוכיחו את ההגנה של דו-לשוניות על שימור מפני ירידה קוגניטיבית שאופיינית לגיל המבוגר. ידיעת שלוש שפות הייתה בעלת אפקט טוב יותר משתיים. החוקרים גם גילו כי האפקט הזה אינו תלוי במין, במעמד סוציואקונומי או בהגירה. בקרב נבדקים שהיו בעלי IQ גבוה יותר בילדות, לימוד שפה נוספת עד גיל 18 היה בעל אפקט מגן משמעותי יותר בהשוואה לכאלה עם אינטליגנציה נמוכה יותר שרכשו שפה נוספת בגיל מאוחר יותר, אך בשתי הקבוצות היה יתרון לדו-לשוניים, גם אם לא השתמשו בשפה הנוספת באופן פעיל.