ארגון הבריאות העולמי הודיע בחודש שעבר שהוא משנה גישה ביחס לסוכר לא עוד צריכה מומלצת של 10% מהתפריט היומי, אלא 5% בלבד. בעוד שתזונאיות ורופאים חגגו את המגמה החדשה, משפחה אחת ישבה בצד וחייכה בסיפוק. היא הפסיקה עם סוכר מזמן, ולמשך שנה שלמה.
בשנת 2011 משפחתה של איב שאוב החליטה להוציא לחלוטין את הסוכר מהתפריט שלה. בספרה החדשה - שיוצא בימים אלו לאור בארה"ב - "שנה ללא סוכר", היא מספרת על החוויה. הספר מתאר את התהליך שעבר עליה, על בעלה ועל שתי בנותיה.
הם ויתרו על סוכרים, על ממתקים ועל חטיפים, ואף הורידו מהתפריט מוצרי מזון שלתכולתם הוסף סוכר (רטבים לסלט, מיונז, לחם ועוד). כדי להצליח לאתר את הסוכר במזון, כל קנייה בסופרמרקט הפכה למלאכת איתור מורכבת הם חיפשו סוכר ברשימות המרכיבים, אבל זה לא הספיק. היה עליהם לאתר גם את השמות האחרים שבהם סוכר מתחבא בתפריט, כמו דבש, סירופ תירס, סירופ מייפל ומולסה.
הם ויתרו על אוכל ארוז, על מיצים ועל ממתיקים מלאכותיים, ולמדו להכין יותר אוכל בבית. כדי לשמור על השפיות, לכל אדם במשפחה היה מותר יוצא דופן אחד, שהכיל כמות קטנה של סוכר. האם איב בחרה בכוס של יין אדום. פעם בחודש המשפחה אכלה קינוח שהוסכם על כולם.
כתוצאה מהמהפך התזונתי הזה הם התחילו להרגיש הרבה יותר טוב. שאוב סיפרה בראיון להפינגטון פוסט כי השינוי היה הדרגתי, בהתחלה הם פשוט הרגישו יותר אנרגיה. גודל השינוי שעבר עליהם התבהר לשאוב רק אחרי שטעמה חתיכה מעוגת יומולדת וחטפה מיגרנה. אז היא הבינה שהגוף שלה פשוט לא רוצה סוכר יותר.
"אני תמיד מרגישה שאני מאכזבת אנשים כשאני מספרת שלא ירדתי במשקל", היא סיפרה להפינגטון פוסט, "אף אחד מאיתנו לא חיפש את זה, או היה זקוק לזה. אבל כן שמתי לב לשינויים אחרים: הטעם שלנו השתנה לאורך הזמן, דברים מתוקים קיבלו טעם שונה, דברים שפעם נראו לנו מושכים, פתאום נראו דוחים. הרגשנו בריאים יותר, חולים פחות. הילדות שלי הפסידו הרבה פחות בית ספר".
היום, כשהניסוי המשפחתי כבר נגמר, משפחת שאוב צורכת סוכר - אבל מעט. "הפכתי מאדם שאוהב להתענג על פרוסת עוגה מושחתת, לאדם שמעדיף סורבה פירות מרענן". לדבריה, כשהם כבר בוחרים לאכול קינוח, הוא קטן, ומאוד מיוחד.
שאוב לא חושבת כי אנשים צריכים לוותר על סוכר לחלוטין אבל מאמינה שאנשים צריכים לפתח מודעות לכמות הסוכר שמוכנסת למזונם, ולהשפעתה על הבריאות שלהם.
יש סוכר ויש סוכר
יש להבדיל בין סוכר לבין פחמימות. המשפחה לא ויתרה על פחמימות (אותו סוכר רק במבנה מורכב יותר שהגוף מפרק לגלוקוז) או על סוכר ממקור פירות.
משפחת שאוב צמצמה את צריכת המזונות שמכילים תוספות סוכר. הם כן אכלו לחם, פשוט כזה שלא הוסף לו סוכר, הם לא שתו מיצים ממותקים אבל כן אכלו פירות.
וטוב שכך. הגוף, ובעיקר המוח, חייב סוכר כדי לפעול ואין לו תחליף.
כשמסגלים אורח חיים בריא הרבה אנשים מדווחים על שיפור בהרגשה הכללית. קשה להבחין בין החלק הנפשי (נבואה שמגשימה את עצמה) לעניין הפיזיולוגי של הורדה בצריכת סוכר. בסופו של דבר, כנראה שהם מצאו תחליפים אחרים כי תזונה בלתי מאוזנת לא יכולה לגרום להרגשה טובה ולתחושת חיוניות.
למה לא סוכר?
על אף העובדה שסוכר הוא אחד מתענוגות החיים, רמות גבוהות של סוכר בדם עלולות להיות מסוכנות. מדוע? הכל טמון בגלוקוז.
גלוקוז משמש כדלק לפעולת כל התאים בגוף וכניסתו לתאים מווסתת על ידי ההורמון אינסולין. עם זאת, ריכוז גלוקוז גבוה לאורך זמן הוא סוג של פצצת זמן. גלוקוז גבוה בדם פוגע בייצור האינסולין בלבלב ומוריד את תגובת תאי הגוף לאינסולין. בנוסף, רמות סוכר גבוהות בדם גורמות לפגיעה ישירה בדפנות כלי הדם ולהיווצרות טרשת עורקים ולפגיעה רב מערכתית.
הנזקים של סוכרת כוללים בין היתר פגיעה בכליות, בראייה, בשריר הלב, בכלי הדם, במח ובעצבים הפריפריים. יתרה מזאת, רמות סוכר גבוהות בדם, מובילות לאימפוטנציה בגברים ולפגיעה ביכולת ההחלמה של פצעים ובמקרים קיצוניים נדרשת אף קטיעה של גפיים
ייעוץ רפואי: ד"ר עידן גורן