קומו מהספה: טיפול נפשי תוך כדי ריצה

כשאנחנו חושבים על טיפול פסיכולוגי אנחנו בדרך כלל מדמיינים חדר בגוונים של חום, ספה מהוהה ופסיכולוג חמור סבר. לחלק מהאנשים זה מתאים, אבל יש הרבה מאוד אנשים שאין להם שום עניין בספת הפסיכולוג – למרות שלא יזיק להם טיפול.

בדיוק עבור האנשים האלה פיתחה נינה אבן עזרא – פסיכולוגית קלינית ומרתוניסטית – סוג חדש של מפגשים: ריצה טיפולית. במפגשים האלה, הטיפול הרגשי נערך תוך כדי ריצה באוויר הפתוח, ולדברי נינה והמטופלים שלה – זה עובד נהדר.

ובכן, מסתבר שזה לא כל כך מורכב כמו שזה נראה לרובנו (בעיקר למי שלא רץ). אם שומרים על דופק נמוך וקבוע, אפשר לרוץ ולדבר. לדברי נינה, אנשים שרצים מרתונים בדרך כלל מדברים תוך כדי (לרוב על ריצה), כי כמה אפשר לרוץ ולשתוק?

"ההנחה היא כשאנשים נמצאים בדופק מסוים ההגנות שלהם מוחלשות", מסבירה נינה, "ברגע שההגנות מוחלשות – לאדם קל יותר לשתף, ולמטפל שלו קל יותר להגיע לתכנים ולרבדים משמעותיים".

הסיבה לכך היא שכאשר הגוף שלנו עייף, אנחנו משקיעים פחות בבניית הגנות. "ילדים, לדוגמה, הרבה יותר תקשורתיים לפני שעת השינה שלהם". היא אומרת, "בזמן עייפות כל החומר התת מודע יותר נגיש".

"הגוף עובד ומשתמש באנרגיה זמינה כדי לתפקד כראוי, וכל המערכות הפיזיולוגיות שואבות את האנרגיה אליהן. על פי השערתי, ויש צורך במחקר אמפירי מקיף בנושא, במצב כזה נשארת מעט אנרגיה זמינה להפעלת ההגנות הרגילות של האדם. כך קורה שיש לנו, המטפלים, גישה יחסית קלה ללא מודע של המטופל, ומתאפשרת עבודה רגשית ממוקדת וישירה יותר".

יתרון נוסף לטיפול הוא כמובן הפעילות הגופנית עצמה, התמודדות עם קשיים והעמידה ביעדים. אחת המטופלות של נינה נדבקה בחיידק הריצה, ובהמשך אף רצה במספר מרתונים. מטופלת אחרת, שמעולם לא רצה, מרגישה כעת שהיא יכולה להשיג הכל – כי היא הצליחה להתגבר על מכשול הריצה.

מעבר ליתרונות אלו, יש גם את האמת הפשוטה שריצה גורמת לנו להרגיש טוב יותר פשוט בגלל ההורמונים. "פעילות גופנית ממושכת גורמת לשחרור של אנדורפינים, ההורמון הטבעי של הגוף אשר אחראי על יצירת ההרגשה הטובה. האדרנלין שמופרש בזמן הפעילות הגופנית פועל כדי להסוות את הכאב ולשפר את התחושה הנפשית".

לדברי נינה, השיפור הפיזי שנוצר כתוצאה מפעילות גופנית עוזר בהשגת תחושת ביטחון עצמי, הערכה עצמית ומסייע במניעת מחשבות שליליות . "אם מתמידים רואים שיפור במאגרי האנרגיה, בסיבולת הפיזית והרגשית ועקב כך ביכולת להתמודד עם מצבים מלחיצים ללא אותה עייפות נפשית שנגרמת בדרך כלל", היא מבטיחה.

אבל למרות היתרונות הרבים של ריצה, החלק המרכזי של המפגשים הוא הטיפול הפסיכולוגי ולא הפעילות הגופנית. "הרעיון המקורי הוא לקחת דווקא אנשים שלא רצים, ואפילו חוששים מזה, ולעבור איתם את המשוכה הזו", היא מסבירה, "אחרי כמה מפגשים, אם המטופלים רוצים להמשיך לרוץ - אני מעבירה אותם למאמן מקצועי".

מבחינת נינה, ריצה טיפולית מתאימה לכולם. "בעיני, הריצה הטיפולית מתאימה לכולם. כל אחד בדרכו שלו ועל פי מטרותיו. כמובן שכל פעילות ספורטיבית צריכה להיות מותאמת למצבו הגופני של המטופל, אם אין בעיות פיזיות ברורות ומגבלות אז בהחלט אין בעיה" .

"עד כה הריצות הטיפוליות שערכתי נעשו רק למטופלות שכבר היו מטופלות שלי לפחות חצי שנה, כך שזה עדיין חדשני גם מבחינתי". בכל מקרה, גם אם מישהו לא נמצא כבר בטיפול, נינה מעדיפה לערוך קודם מפגש או שניים "רגילים" ורק אחר כך לצאת לרוץ. "האידאלי הוא שני מפגשים בקליניקה לשם היכרות והגדרת מטרות טיפוליות. בהמשך, אנחנו קובעים חמישה מפגשים של ריצה טיפולית".

כל מפגש כזה נמשך שעה. "במהלך המפגש הראשון לומדים לרוץ מרחק קצר ובמהלכו נערכת שיחה טיפולית (בעיקר אני מדברת בשלב הזה) שמתמקדת בנתונים שאספתי מהמפגשים בקליניקה". ומה קורה בהמשך? "כל מפגש מורכב מריצה , שיחה וכמובן תובנות שעלו במהלך הריצה. לא רצים את כל השעה בשלב הראשוני, אבל בהחלט מצליחים לרוץ את הקילומטר הראשון ברצף".

לא השתכנעתם? עוד 10 סיבות טובות לרוץ