מי הזיז את הספסל שלי?

הביקורים בגני המשחקים, המוכרים ודאי להורים רבים, עשויים להשתנות – כך לפי החוקר האמריקני ג'יימס רומיץ'. הוא טוען כי יהיה פשוט מאוד לגרום למבוגרים להיות פעילים יותר בגן המשחקים – למעשה, פשוט בדיוק כמו להיכנע לפיתוי של לשבת בצד ולתת לילדים לשחק.

רומיץ', חוקר בכיר במשרד החקלאות האמריקני מדקוטה הצפונית, קיבל את ההשראה למחקר במהלך הפסקות הצהריים שלו, בהן היה נוהג לראות הורים היושבים על ספסלים בצדי גן המשחקים. לטענתו, הרחקת הספסלים מאזור המשחק הביא לעליה בפעילותם של ההורים או המטפלים, בעת שהיו שם עם הילדים.

"עם שינוי פשוט וזול כל כך, הצלחנו לגרום למבוגרים רבים להפסיק לשבת", סיפר רומיץ', "הם החלו לעמוד, דבר שלעצמו מעודד בריאות". המחקר שפורסם במגזין האמריקני "רפואה מונעת", התמקד בגן משחקים בעיירה גראנד פורקס בדקוטה הצפונית, בו ההורים נטו להיצמד לשמונה שולחנות הפיקניק – ומשם, לצפות בילדיהם.

החוקרים צפו בפעילות הילדים והמבוגרים בגן המשחקים במשך שבוע עם הספסלים במקומם המקורי, ובמשך שבוע נוסף, כשהספסלים הוסרו ממקומם. לבסוף, הוחזרו הספסלים ונבדקה הפעילות בגן במשך שבוע שלישי.

כשהספסלים הוסרו, נמצא כי המבוגרים נוטים להשתתף בפעילות בינונית עד נמרצת פי 23 מלפני כן. המבוגרים "הלכו עם הילדים, צפו בהם משחקים, התנדנדו או דחפו את הילדים על הנדנדות, שוחחו עם הורים נוספים, ושיחקו עם ילדיהם", סיפר רומיץ'. "היו שני מקרים בהם הורים הביאו צלחת מעופפת או כדורגל, ושיחקו בהם עם הילדים".

הסרת הספסלים לא שינתה את כמות הזמן שהמבוגרים היו מוכנים לתת לילדים להישאר ולשחק, וכמו כן לא השפיעה על פעילותם של הילדים. "הם היו מאוד פעילים בגן המשחקים בכל מקרה, רצו מנדנדות למגלשות, טיפסו וקפצו", הסביר רומיץ', "להעלות את רמת הפעילות שלהם זה קצת יותר מאתגר".

הדבר שכן הצליח להעלות את רמת הפעילות של הילדים הוא חבר או אח שהגיע איתם לגן המשחקים. זאת משום שהמשחקים הדורשים פעילות יותר אינטנסיבית הם לרוב עם יותר ממשתתף אחד.

החוקרים מצאו גם שהילדים היו יותר פעילים כשההורים שמרו עליהם יותר מדי מקרוב. "אני לא טוען שצריך לעזוב את הילדים בגן המשחקים ללא השגחה, פשוט תנו להם קצת מרחב", כך רומיץ'.

"ראיתי גן משחקים מדהים בצדו השני של הרחוב בו נמצא המשרד שלי, ושמתי לב שההורים או המטפלים המבוגרים ישבו בזמן שהילדים שיחקו", סיפר רומיץ' על ההשראה למחקר, "חשבתי לעצמי, 'וואו, איזו הזדמנות מעולה בשביל ההורים לא לשבת'".

לדבריו, המחקר מהווה דוגמה למה שהוא מגדיר שינוי "מיקרו-סביבתי", שינוי קטן שעשוי להשפיע על התנהגות. שינויים נוספים כאלה כוללים צביעה של חלק מגן המשחקים בצבעים בוהקים והוספת מתקנים – שניהם הביאו לעליה ברמת הפעילות של הילדים.

פרופ' ג'יימס סאליס, המתמחה ברפואה מונעת ורפואת משפחה באוניברסיטת קליפורניה שבסן דייגו, אמר כי אחד היתרונות של מחקר כזה הוא שניתן "ממש לבצע אותו בכל פארק או גן משחקים". הוא אינו קשור למחקר, אולם סאליס עומד בראש ארגון מחקר שמטרתו קידום פעילות פיזית בקרב ילדים ומשפחות.

"למחקר יש יישום נרחב", אמר סאליס, והדגיש כי צעד כדוגמת הסרת ספסלים הוא פשוט וזול. "אנשים תמיד מחפשים משהו לעשות בזול", הוסיף, "אפשר לטעון שלא מדובר בפעילות רבה, אבל ככה הגענו להיות חברה לא פעילה מלכתחילה, עם מיליון החלטות קטנות כאלה. מי החליט בכלל שצריך ספסלים בגן משחקים?".

כשנשאל אם הורים התנגדו להסרת הספסלים במהלך המחקר, רומיץ' סיפר כי מחלקת הגנים בעירייה קיבלה "שלוש או ארבע פניות" מהורים שהתלוננו בנוגע לכך, "אך ברגע שהוסבר להם כי זו חלק ממחקר, הם היו בסדר עם זה".

סאליס הציע צעד נוסף לעודד פעילות בקרב המבוגרים – התקנת ציוד לפעילות ספורטיבית למבוגרים בקרבת גני המשחקים.

הוא עוד ציין כי הוא היה רוצה שהמחקר ילך עוד צעד קדימה ויבחן אם הסרת הספסלים עודדה פעילות חברתית בקרב המבוגרים. "אנשים נוטים ללכת למושב הנפרד שלהם", אמר, "אך אם עומדים ומשוטטים, יש יותר סבירות ליצור אינטראקציה חברתית ברמה מסוימת, וזה יכול להיות יתרון נוסף".