אומרים איכס על אוכל

הרבה מאוד ילדים מגלים בררנות בנוגע לאכול, אבל בעוד אצל רוב הילדים מדובר בשלב טבעי וחולף - במקרים מסויימים הבררנות מעידה על בעיה. במילים אחרות - לא כל ילד שמסרב למנת ברוקולי סובל מהפרעת צריכת מזון, אבל בהחלט חשוב להכיר את הסימנים.

בספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM) מוגדרת הפרעת צריכת מזון המנעותית ומוגבלת - Avoidant and Restrictive Food Intake Disorder - כמצב שבו צריכת המזונות של הילד צרה ומכילה פריטים מעטים מדי מכדי לספק את כלל צרכי התזונה שלו.

מדובר בילדים שכתוצאה מהרגלי האכילה שלהם מאבדים משקל או לא גדלים בקצב הצפוי, ילדים שבבדיקות המעבדה שלהם ניתן לזהות חסרים תזונתיים, ילדים שתלויים בתוספי תזונה או בהזנה בצינורית, או שנגרמת להם הפרעה בתפקוד החברתי בשל אופן האכילה שלהם.

חשוב להבהיר כי לא מדובר בילדים שסובלים מהפרעות אכילה כמו אנורקסיה נרבוזה או בילדים למשפחות שידן אינה משגת תזונה הולמת לילדיהן, אלא בילדים הנמנעים ממזונות בשל רגישות תחושתית למרקם, לריח או לצבע של האוכל, נמנעים ממזונות שאינם מוכרים להם, ממזונות מוצקים בשל חשש מחנק, וכיוצא באלו.

על הורים לילדים עם עיכובים התפתחותיים, לילדים עם צרכים מיוחדים ולילדים אוטיסטים (שמתאפיינים בבררנות לעתים) לשים לב שאופן האכילה של ילדיהם לא מוביל לחסרים תזונתיים.

כל הורה יכול להיכנס היום לבית המרקחת, לאחת מרשתות הפארמים או לסופרמרקט ולקנות ללא מרשם משקאות דמויי שוקו, שוקולדים וסוכריות המכילים רכיבי תזונה, ויטמינים ומינרלים שיספקו את כל צרכי הילד. אבל זה לא הפתרון.

יש לזכור שמדובר במזון רפואי לכל דבר ועניין: יש בכוחו לסייע לילדים שזקוקים לו והוא עלול בהחלט להזיק לילדים שאינם זקוקים לו, בין שבאנרגיה מיותרת ובין שבצריכת ויטמינים במינון שעולה על המקסימום המומלץ.

האינסטינקטים שלנו כהורים חשובים מאין כמוהם, אבל חשוב שתזכרו שאתם מתוכנתים להיות האנשים הכי פחות אובייקטיביים בנוגע לילדים שלכם. לכן, לפני שתתחילו לממן את חברות התרופות ומשקאות התזונה פנו לרופא המשפחה ובקשו ממנו הפניה לדיאטנית ילדים. הדיאטנית תנתח בשבילכם את תפריט הילד, ותתאים לילד, רק אם יתעורר הצורך, את התוספים המתאימים.

עד שתפנו לדיאטנית תוכלו להיעזר בכמה כללים פשוטים:

שיגרה: בכל הקשור לאוכל, מומלץ לשמור על סדר יום קבוע. על מקום הארוחות ומהלך ארוחה להיות קבועים. על הארוחות להיות מגוונות, משותפות ולהתנהל באווירה נעימה סביב השולחן, ללא גירויים חיצוניים כמו טלוויזיה.

שיתוף: כדאי לשתף את הילד בתהליך רכישת המזון, בהכנתו ובהגשתו לפי יכולתו. מותר לאכול זה לזה מהצלחת. חשוב להסביר לילד, לפי מיטב הבנתו, את משמעות המזון וחשיבות האכילה המאוזנת והמגוונת. חשוב: מי שמסוגל לאכול לבד - אמור לאכול לבד!

אוכל איננו פרס: לא מומלץ להשתמש במזון כ"פרס" על התנהגות טובה או למנוע מזון כעונש, להכריח או לאיים כדי לקדם אכילה. לא מומלץ גם להתחנן בפני הילד שיאכל. כל אלה מעניקים כוח מיותר לנושא האכילה וגוררים בדרך כלל מאבקי כוח בין הילד להורה, וחבל. גם אם תראו תוצאה מיידית בשימוש באסטרטגיות הללו, הן לא מובילות להרגלי אכילה מוצלחים או בריאים בעתיד (ואף להפך).

עד ממתק אחד ביום: מומלץ לקבוע גבולות בנושא הממתקים והחטיפים. לכל משפחה הגבולות שלה, ובכל זאת לא כדאי לאכול יותר מחטיף או ממתק אחד ביום. כדאי שלסוג מזון טעים אך בלתי מזין זה תהיה שעה קבועה ביום (לדוגמה: כשחוזרים מהגן או מבית הספר) ולא כקינוח בסוף הארוחה. הארוחה היא לא מטלה שיש לסיים כדי לקבל פרס בסופה - היא חלק חשוב ובריא באורח החיים שלנו, וזהו המסר שעלינו להעביר.


יעל שמעיה היא דיאטנית ילדים במכון להתפתחות הילד שיבא תל השומר ובמחלקות הילדים ופגיית מרכז רפואי העמק. מנהלת פורום תזונת ילדים וחברה בעמותת "עתיד"