אין כמו בבית?

170,940 לידות התרחשו בישראל בשנת 2012 ומתוכן רק כ-700 היו לידות בית מתוכננות. הנתון הזה נמצא אמנם במגמת עלייה, אך אנו עדיין הרחק מאחור מדינות כמו הולנד בה מספר לידות הבית עומד על 25%, ובה למעשה צריך סיבה רפואית כדי ללדת בבית חולים.

המקרה המצער והבודד של לידת הבית שאירע השנה העלה את נושא לידות הבית לסדר היום, אך האפיל עליו יותר משהאיר.
באילו תנאים יכולה להתקיים לידת בית, ואלו השפעות יש לשהייה במים על יולדות? ושאלה חשובה נוספת אם יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שלידת בית מיטיבה עם האם והתינוק, והדבר יחסוך מיליוני שקלים לקופת המדינה - מדוע הנושא כל כך שנוי במחלוקת?

יש נשים שרוצות ללדת במקום המוכר בו הן חיות – בבית, ואינן מעוניינות לקשור את תהליך הלידה בבית חולים. "בבית נשים מפרישות פחות הורמוני דחק (סטרס) מאחר והן במרחב המוכר שלהן, הן נמצאות עם אנשים מוכרים ואהובים ולא מופעל עליהן לחץ משום סוג", אומרת גילה רונאל, המנהלת המקצועית של דיאדה, מכשירה נשות מקצוע בתחומי ההריון והלידה ומחברת הספר "טבעי ללדת".

נלי (38) שילדה בביתה, מעידה שהעובדה שלא הייתה צריכה לחשוב על המעבר מהבית לבית החולים, השקיטה והרגיעה אותה. "לא הייתי צריכה לדאוג לגבי הילד שלי שישן בחדר השני, כל מה שהייתי צריכה היה שם, בבית שלי, זה היה רגוע ונעים", היא אומרת ומציינת שהיעדר הסביבה הרפואית תרמה לתחושה הטובה וזרזה את מהלך הלידה שארכה שלוש שעות.

ליאור קופליס (27) מעמק חפר ילדה לידה ראשונה בבית. כבת לאם מיילדת בית (רונית קופליס) הייתה זו עבורה בחירה טבעית. "כשהתלוויתי לאמי ראיתי כמה נכון ללדת בבית וכמה לבית חולים יש השפעה מכריעה על סיבוכים בלידה מבלי שאנחנו שמים לב אליהם", אומרת קופליס ומוסיפה: "בהנחה שההריון תקין, ידעתי שאין סיכוי שאחווה את החוויה הכי מעצימה בחיי בבית חולים. אני לא חולה", היא מדגישה.

אילנה שמש, אחות מיילדת מוסמכת, מיילדת בית ומחברת הספר "ללדת בבית" היא מיילדת הבית הוותיקה בישראל. עד כה היא רשמה לעצמה 1036 לידות בית שיילדה. את היולדת היא פוגשת לרוב בשליש השני ואז הן משוחחות ומתאמות ציפיות. "הנשים יולדות בדרך כלל בחדר השינה, על המיטה או בעמידה, בכריעה או בכסא לידה, במים בבריכת גומי או באמבטיה ובכל תנוחה אחרת שמקדמת את הלידה ובטיחותית", מציינת שמש. לאחר הלידה המיילדת נשארת במקום מספר שעות כדי לוודא שהכול מסתמן כיציב ותקין מבחינת הדימום וההנקה. מאוחר יותר היא חוזרת לביקור בית אחד או שניים. תוך 24 שעות התינוק הנולד אמור להיבדק על ידי רופא ילדים.

הנתונים הבאים מעוררי מחשבה: פחות מ-3% מלידות הבית מסתיימות בניתוח קיסרי (לעומת 20-25% ניתוחים קיסריים בבתי החולים) ופחות מ-1% יסתיימו בלידה מכשירנית (לעומת 10% בבתי החולים). על פי שמש ורונאל כ- 10% מלידות הבית מועברות לבית חולים. "לרוב הסיבות למעבר הן לא סיבות דחופות אלא בגלל לידה ארוכה שלא מתקדמת" אומרת שמש, "אך אם משהו חשוד או נראה לא תקין בלידה כמו: שלייה שלא נפרדת, דופק עוברי חשוד או סימני מצוקה עובריים - אנו מעבירות לבית חולים".

כיום פועלות בארץ כ-17 מיילדות בית. רק אחות מוסמכת עם הכשרה למיילדת, בעלת רישיון ישראלי, עם ניסיון של 3 שנים בחדרי לידה, שהתלוותה למיילדת מנוסה בכ-10 לידות בית – מוסמכת ליילד בבית. גם רופא גניקולוג בעל רישיון מוסמך ליילד בבית. יש חובה לעבור קורס החייאת יילודים כל שנה.

יולדות בית רבות מצרפות למיילדת גם דולה. רונאל ליוותה עד כה כ-30 לידות בית, ורואה בעבודה המשותפת כמעין ברית נשית, מודל שהיה מקובל במשך אלפי שנים: "תמיד הייתה שם זו שיילדה וזו שעיסתה וזו שרקחה וזו שאמרה מילים טובות. אז היום אלו מיילדת ודולה".

רונאל מעידה שהיא נוהגת לערוך היכרות עם המרחב הביתי לפני הלידה. היא בודקת את הפינות הנוחות לצירים וללידה, את מסלול הנסיעה ומבקשת רשות להשתמש במה שנראה לה נחוץ. "בלידת בית הדברים צריכים לזרום, צריך שאני ארגיש בבית ושהם ירגישו שאני חלק מבני הבית, הם לא המארחים אלא היולדים" מוסיפה רונאל.

ואם כבר בבית, מתברר שהלידות המועדפות הן במים. חלק ניכר מלידות הבית בארץ מתרחשות בבריכות גומי גבוהות שניתן להציב בבית. "לידה במים מספקת ליולדת סביבה חמימה, בטוחה ומגוננת. ההרפיה המקסימאלית שאליה מגיעה היולדת במים, מאפשרת להורמונים משככי הכאבים שהיא מפרישה להגיע לקצות העצבים ולהשפיע את השפעתם המבורכת על האם ועל התינוק" אומרת רונאל.

בשנים האחרונות קמו בארץ מספר מרכזי לידה שניתן ללדת בהם במים, אחד מהם הוא "ג'הארה דולה", בחבצלת השרון. המתחם כולל בריכת צירים, בה שוהה היולדת עד לפתיחה משמעותית, בריכת לידה ושני חדרים. את המרכז מנהל הזוג ד"ר אילן הלוי, רופא מיילד בכיר בבי"ח לניאדו וטל הלוי, אחות מוסמכת ודולה, מטפלת במים בשיטת ג'הארה.

ד"ר הלוי מציין שהתינוק יכול לשהות בתוך המים כל זמן שהשלייה לא נפרדת, כי היא זו שמספקת לו את החמצן שהוא צריך. ברגע שהתינוק בא במגע עם האוויר זה הטריגר לנשימה מהריאות ואז הוא לא יוכל לחזור שוב למים. זה מחייב שהמתקן שבו מתרחשת לידת מים יהיה עמוק דיו כ- 70-60 ס"מ, כדי שלא יהיה מצב שבו ראש התינוק ייצא לאוויר וישוב למים. "הסיכוי שלידת בית תשתבש דומה לכניסה לאוטו ולסיכוי שהנסיעה תסתיים בתאונה", אומר ד"ר הלוי. "בכל לידה יש סיכון קטן ונדע לאבחנו, אך המשמעות העיקרית היא שאם אכן קורה משהו, הגורם הקריטי הוא המרחק מבית חולים".

שמש מציינת כי מתוך כ-6000 לידות בית בישראל בעשור האחרון, מקרה המוות הראשון התרחש ב- 2013 "לא ניתן להתעלם מהעובדה שאחוזי התמותה מאוד נמוכים, גם בהשוואה לבתי החולים".

הזוג הלוי מקבל למרכז ג'הארה לידות בסיכון, במצג עכוז או עם עבר של ניתוחים קיסריים, אך הם אינם מיילדים אותן במרכז, אלא "מנסים להרוויח במקום את הלידה הפעילה וליישם את עקרונות של לידה טבעית. כדברי ד"ר הלוי המטרה היא לעזור לנשים בסיכון גבוה לצלוח שלבים מוקדמים של התהליך, אם אפשר ללא אפידורל, ולהגיע לבית החולים רק בשלבים מתקדמים של הלידה.
.

על לידות בית חלים מספר תנאים: הן אינן יכולות להתרחש במקום הרחוק למעלה משלושים דקות נסיעה מבית חולים, החדר שבו מתרחשת הלידה אמור להיות לפחות בגודל 10 מ"ר (שיאפשר פינוי מיידי ונוח במקרה הצורך) וצריכים להיות בו מים זורמים, קליטה וחשמל. עליו להיות נקי ומאוורר.

במקרים הבאים לא תתאפשר לידת בית: אם היולדת מתחת לגיל 18 (בין הגילאים 17-18, נדרשת חתימת הורים), יולדת שהשתמשה בעבר או משתמשת בסמים, יולדת עם סוכרת, יתר לחץ דם או בעיה מוכרת אחרת. מי שבעברה ניתוח קיסרי, עובר מת ברחמה, סבלה מהיפרדות שלייה בלידה קודמת, חוותה לידת עם פרע כתפיים, דיממה באופן חריג או חוותה קרע מדרגה 3-4 לא תוכל ללדת בבית.

מי שנמצאת בהריון בסיכון גם תתקל בבעיה ללדת בבית. מקרים אלה כוללים עובר מתחת למשקל של 2.5 ק"ג ומעל 4 ק"ג, הריון מתחת לשבוע 37 או מעל שבוע 42. מצג עכוז, אנמיה חמורה או הריון מרובה עוברים.

ומה לגבי הרשויות? משרד הבריאות אמנם מאשר לידות בית, אך מחמיר עם השנים את הנהלים. אישה שיולדת בבית אינה זכאית למענק לידה וצריכה לממן באופן פרטי את המיילדת, סכום שנע בין 5000-6000. יש לציין כי, אישה ישראלית שילדה בחו"ל לידת בית זכאית להחזר מביטוח לאומי.

שמש מציינת כי בקנדה, מדינה שבעבר לידות בית היו מחוץ לחוק, נעשתה בעשור האחרון תפנית גדולה וניכרת מגמת עלייה בלידות בית בנוסף למערכת תמיכה ממשלתית.

נלי, שילדה בבית את בנה השני בוונקובר קנדה, הסתייעה במיילדת ובדולה, והיא מרגישה שאם הייתה בוחרת ללדת בבית חולים הדבר היה מסתיים בניתוח קיסרי משום שמשקל העובר עמד על 4.600 ק"ג. בביתה, עם הסביבה התומכת שבחרה זכתה לאפס התערבויות.
היא מוסיפה שבלידות בית בקנדה, כשמגיעים לפתיחה של 7-8 ס"מ המיילדת האישית קוראת למיילדת נוספת שתפקידה להיות אחראית רק לתינוק: לבדוק את פעימות לבו בזמן צירי לחץ וכשהוא מגיח לעולם לערוך לו בדיקות ראשוניות ושקילה. המיילדת השנייה מטפלת ביולדת.

בגרמניה (2% לידות בית), באנגליה (2.5% לידות בית), בניו זילנד (5% לידות בית) - המדינה היא זו המממנת את לידות הבית. כאמור, בהולנד, בה מסורת ארוכה של מיילדות, כ- 25% מהלידות הן לידות בית, ולמעשה יש צורך בסיבה רפואית על מנת שלא ללדת בבית.

"יש לנו את האשליה שכל מה שקורה בין כותלי בית החולים הוא טוב ובטוח, אך המספרים אומרים אחרת", אומרת רונאל. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, כמו המחקר האנגלי מ 2012 (נערך באוניברסיטאות אוקספורד, וורוויק ויוניברסיטי-קולג' שבלונדון), יצא בהמלצה ברורה לנשים בלידה שנייה ואילך לשקול לידת בית בשל בטיחות יתר לתינוק ופחות התערבויות לאם. גם ארגון הבריאות הבינלאומי ממליץ על לידות בית בהריון בסיכון נמוך.

ככל הנראה הדבר גם קשור בהרגלים ומיתוסים שחונכנו על פיהם. בעבר הייתה תמותה ותחלואה גדולה של אימהות ותינוקות, ועם המעבר לעידן המודרני הלידה העתיקה את מקומה מהבית לבית החולים ונוצרה הטבה. "זו אשליה לחשוב שהמעבר לבית חולים שיפר את התמותה ואת התחלואה של אימהות ותינוקות", גורסת שמש, "מה שגרם לשיפור זה גילוי אנטיביוטיקה, האפשרות לבצע ניתוח קיסרי יותר בטוח, הטיפול בפגים שהתקדם והטיפול בדימום". גם השיפור במצב הסוציו-אקונומי של נשות המערב הביא לשיפור בתוצאות הלידה; "כשהאישה בריאה ולא בתת תזונה, מטופלת ובמעקב הריון תוצאות הלידה טובות יותר" מסבירה שמש.

מי שבעיקר מקבלת מענה מהרפואה המודרנית היא האוכלוסייה של הריון בסיכון גבוה, אולם "לאישה בריאה עם הריון תקין זה רק גרם לשימוש רב יותר ברוטינות רפואיות שאינן מוצדקות ", מדגישה שמש.

ואי אפשר שלא לציין את העניין הכלכלי: בתי חולים מקבלים בין 11-12 אלף שקל מביטוח לאומי על כל יולדת, ולכן ניכרת בהם מוטיבציה להילחם על כל אחת מהן. אם חלק ניכר מהלידות יכול היה להיות בבית והמדינה הייתה מממנת זאת, היה עדיין נוצר חיסכון ענק בתקציב המדיני וזאת בנוסף לרווחתם של האם והיילוד.