סבתא, תורידי סקייפ

דונלד ויניקוט (רופא ופסיכיאטר ילדים אנגלי) אמר פעם שכשילד נולד נולדים איתו גם זוג הורים. אך לא רק זוג הורים נולד אלא גם זוג או שני זוגות סבתות וסבים. במציאות הישראלית המעורבות של דור הסבתות בחיי הנכדים היא לרוב משמעותית והיחסים חמים וקרובים. אך מה קורה כשאחד הצדדים עובר לגור בחו"ל וכבר אי אפשר להתראות לעיתים קרובות? איך מתנהל קשר כזה? ומה תהיה השפעתו על הקשר העתידי אם וכאשר הצצדים יתאחדו?

"הקשר הסבתאי הוא לא סתם קשר, כיוון שהוא מגלם בתוכו את האימא שהייתי, את הציפיות שלי מהבן או הבת שלי כהורה ואת הפנטזיות שלי על יחסיי עם הנכדים, הילדים והחתנים. זה מכניס לתמונה מערך בין-דורי שלם" - טוענת עדנה דולב יועצת זוגית, מנחה ומרצה בכירה במכון אדלר.

ביחסים שבין הנכדים לסבים מזהים סוגים רבים של סבתות/סבים: הסבתא שמבקרת פעם בשבוע, זו שמטפלת כשצריך בייביסיטר או כשהילד חולה, הסבא שמבלה זמן איכות עם הנכדים בכל מיני מקומות, והסבתא שמאחורי הקלעים סורגת, תופרת או מבשלת.
לטענת דולב הקושי הגדול נעוץ בשמירת הגבולות וההליכה בשביל הזהב בין הרצון של הסבים להשפיע ולשמור על הקשר עם הנכדים לבין הציפיות, הצרכים והרצונות של הילדים שלהם.

אם בעבר כל דקת שיחה לחו"ל עלתה לנו הון ונאלצנו לצמצם שיחות טלפוניות, כיום יש לנו ערוצי תקשורת נוחים וזמינים המאפשרים חווית תקשורת ביותר מממד אחד. העניין הוא שחלק ניכר מדור הסבים, שאינו רגיל בטכנולוגיה הזו יכול למצוא את עצמו מחוץ למעגל התקשורת.

גבי, ששהה עם משפחתו בפילדלפיה למספר שנים, מבדיל בין הסבים "המחוברים" שהקפידו לשמור על קשר רציף וקבוע דרך הסקייפ מדי שבת בבוקר וה"לא מחוברים" שנמנעו מטכנולוגיית הסקייפ והקשר איתם היה אחת לכמה חודשים. "על הסבים ה"לא מחוברים" התעוררו כעסים פה ושם, ניסינו ללחוץ שיתקשרו בסקייפ, כי פחדנו שהנכדים מאבדים את הקשר איתם", הוא מספר.

לאחר שצבר קילומטראז' מכובד בשימוש בסקייפ, מעלה גבי את הסברה - שבסקייפ על אף שרואים את מושא השיחה ואת הבעות הפנים שלו - עדיין קשה יותר לשתף ולהביע רגשות. זאת בהשוואה לטלפון, שהיה פה קודם ואליו כבר התרגלנו ככלי תקשורת מוביל ולמדנו איך מביעים בו רגש.

ילדים הם יצורים סתגלתניים ויש להם יכולת גבוהה לרכוש הרגלים חדשים. לאורך זמן כששיחת הסקייפ עם הסבים נהפכת לשגרה הם מתרגלים לתקשורת החדשה ומצפים לשיחה. הן דולב (שבתה ומשפחתה מתגוררים בסן פרנסיסקו) והן גבי מציינים, כי ברגע שזה נכנס לחלק משגרת השבוע או היום, הילדים חיכו לזה. אך האם יכולים ילדים בגילאים רכים לייצר תקשורת בערוץ שכזה?

כשגרו בפילדלפיה בנו של גבי היה בגילאי 3-7. הוא אמנם לא שיתף את הסבים על מה שעבר עליו בגן, אך ברגע שהם היו עולים בשיחת הסקייפ, הוא היה קופץ ומשתולל בכל הבית ומציג בפניהם למשל את צעצועיו החדשים. בתו בת השלוש לעומת זאת דאגה לדווח להם על אירועי השבוע האחרון.

אך מה עושים כשהנכד או הנכדה הוא תינוק ולא ניתן עדיין לתקשר איתו ישירות? כאשר בתה של דולב הפכה לאם, היא ובן זוגה הקפידו על יצירת קשר קבוע בין התינוקת לסבתא מעבר לים. "הם סיפרו לנו את כל החוויות שהם עוברים איתה, שלחו תמונות והראו אותה בסקייפ", מספרת דולב ומוסיפה שהם מצדם נתנו עצות, קנו מתנות וההורים סיפרו לה שזה מסבא וסבתא, ובעיקר יצרו תקשורת ודיאלוג סביב הנכדה.

"המרחק הגיאוגרפי לא בהכרח מייצר מרחק בקשר", טוענת דולב ומוסיפה שבגלל התנאים האובייקטיבים הקשר המתפתח הוא בעל סגנון אחר, אך זה לא מצביע על ניתוק או קשר מרוחק. "קשר כזה דורש עבודה והשתדלות, צריך לשמור עליו במינון סביר ובאופן עקבי ותכוף, אבל זה עשוי להיות מאוד מתגמל ולעיתים דווקא התנאים מייצרים קשר איכותי" מדגישה דולב.

ההשקעה וההתעקשות על שמירת הקשר הקבוע למרות המרחק אכן נושאת את פירותיה, כך מסתבר. "כשחזרנו לארץ גרנו בבית של "המחוברים", הילדים הרגישו שם מיד בבית" אומר גבי ומוסיף כי הקשר שנוצר בין בתו בת ה-3 וחצי לבין סבתה "המחוברת" הוא קשר אמיץ ועמוק ושונה במהותו מהקשר עם הסבתא הלא מחוברת. "

הסבים ה"לא מחוברים" היו צריכים להתאמץ אחרי שחזרנו כדי להגיע לנכדים", מציין גבי ומתאר את מפגשי הביקורים של הסבים בחו"ל ואת החזרה לארץ של משפחתו כבנייה מחדש או שיקום של מערכת היחסים בין הסבים לנכדים. "אם ל"מחוברים" לקח רק שעות בודדות לייצר שוב קשר, ל"לא מחוברים" זה ארך ימים אם לא שבועות".

אבל שיחת הסקייפ לא חייבת להיות רק ערוץ להעברת אינפורמציה ודיבורים על הא ודא. כל אחד יכול לצקת לתוכה תוכן וריטואלים שמתאימים לו, הכול כמובן בהתאם לגילאי הנכדים.

דולב נותנת דוגמאות לתכנים שונים שהטכנולוגיה הזו מאפשרתץ היא מספרת למשל על סבתא לנכד בן שלוש וחצי המקריאה לו בסקייפ כל ערב לפני השינה סיפור בהמשכים, ובכך מייצרת פינה ייחודית לה ולנכדה. סבתא אחרת משחקת בנייד משחק עם הנכדה בת החמש הגרה מעבר לים וסבתא נוספת, שהיא גם מורה, הכניסה ללו"ז שלה את הנכדה ופעמיים בשבוע בשעה קבועה מעבירה לה שיעור פרטי בעברית דרך הסקייפ.

גבי מספר שבמהלך הזמן פיתחו הסבים משני הצדדים ריטואלי סקייפ שונים שהסבו הנאה רבה לילדים: לעתים היו הסבים זורקים משהו לעבר המסך כמו סוכרייה או שוקולד וההורים היו מביאים מהצד השני את הסוכרייה לילדים, אחד הסבים היה מנגן להם בפסנתר שירי חגים וחיבר אותם כך להלך הרוח הישראלי או שהילדים היו שולחים את היד למסך ומדגדגים אותו והסבים היו צוחקים כאילו זה מדגדג אותם באמת.

"הרעיון הוא לייצר משהו קבוע ועקבי גם אם זה בשלט רחוק" אומרת דולב ומציינת שזה יכול להיות כל ערב או פעם פעמיים בשבוע למשל. "החשוב הוא לייצר אלמנט של קשר ששני הצדדים מחכים לו ומחויבים אליו", היא מסכמת.