תשעה חודשים של דיכאון

"כשהגיע הרגע שבו הייתי צריכה לבשר לקרוביי על ההיריון שכה ציפיתי לו, היה לי כל כך קשה, הם שמחו ועלצו למשמע הבשורה, ואילו אני הרגשתי בתוכי עצב כה עמוק, שרציתי פשוט להיעלם", כך מספרת עינת (41) על חווית ההיריון הראשון שלה.

לפי דו"ח האגודה האמריקאית לרופאים מיילדים וגניקולוגים (ACOG) 14%-23% מהנשים ההרות, סבלו במהלך ההיריון מתסמיני דיכאון, רובן לא אותרו או אובחנו. בשנים האחרונות מסתמנת עלייה במודעות לתופעה, אך לא מעט נשים אינן חושפות את מצבן ונשארות להתמודד עם הקושי לבדן.

התסמינים אינם שונים במהותם מתסמיני דיכאון מוכרים, אך לרוב במהלך ההריון קשה לזהות שזהו דיכאון משום שקל לייחס חלק מהסימפטומים (כמו עייפות, שינויים בתיאבון ובדפוסי השינה) להריון עצמו ולא למצב נפשי.

בין הסימפטומים הנוספים:
אנרגיה נפשית ופעילות ירודה, תחושת ערך עצמי נמוך, תחושת ייאוש, דכדוך וחוסר תקווה, אובדן הנאה מפעילויות שגרמו בעבר הנאה, אי שקט או אדישות בולטת, קושי או חוסר רצון לקום בבוקר, ירידה במצב הרוח, חוסר מוטיבציה לעבוד ולבצע מטלות, תחושת אובדן שליטה על הגוף כתוצאה מהשינויים שחלים בו, מחשבות בעלות אופי שלילי ההולכות ומתגברות, תחושות חרטה ודאגנות יתר.

"מבין אלו, התסמינים שצריכים לעורר תשומת לב ודאגה הם תחושות של דכדוך ועצב ואובדן ההנאה" אומרת ד"ר חנה גילאי-גינור, פסיכולוגית קלינית, מנהלת מרכז "הורותא", מרכז לפסיכותרפיה, פריון, הריון והורות.

"פעמים רבות, הסימפטומים הנלווים של חרדה ודאגנות בולטים אצל נשים שחוות דיכאון בזמן הריון", מציין ד"ר מיקי בלוך, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה אמבולטורית ומרכז בריאות הנפש של האישה באיכילוב, ומדגיש שזה יכול להתבטא בדאגנות חסרת פרופורציה לתפקד כאם או ליכולת להסתדר מבחינה כלכלית. "למעשה, כל דבר יכול להדאיג עד כדי מחשבה קטסטרופלית, מה שעשוי להוביל לתחושת חרטה בנוגע להריון, ומשם לדיכאון", מוסיף ד"ר בלוך.

החלוקה העיקרית בין גורמי הדיכאון היא לגורמים פסיכולוגיים וביולוגיים.

פסיכולוגיים: פסיכו סוציאליים – נשים שחייהן אינן יציבים, נעדרות תמיכה זוגית, משפחתית או חברית, הורות יחידנית, נשים שחוות מצוקה כלכלית או מצוקת דיור מצויות בסיכון יתר. הבאת ילד למציאות כזו עלולה להעלות את רמת המתח והחרדה ולהוביל לדיכאון. "ישנם הריונות שאינם מתיישבים עם האידיליה שהייתה קיימת בתפיסתה של האישה, ויש ניפוץ של ציפיות. כשמדובר בהריון לא מתוכנן, הוא יכול לעורר תחושת עומס כבד", מציין ד"ר בלוך.

פסיכולוגיים: גורמים אישיותיים או פנימיים - המוכנות והבשלות לאימהות הם הבולטים מבין גורמים אלו, "אישה בהריון מתחילה לחשוב על השינויים שיתחוללו בחייה, על המחויבות העמוקה לתינוק ותלותו בה. עבור נשים המרוכזות בעצמן וחוששות מתלות ואחריות או נשים חסרות ביטחון שלא חוו מודל אימהות טוב – זה יכול להעיק. ", מציין ד"ר בלוך.
קונפליקט בין קריירה ואימהות, ובייחוד כשצפויים ויתורים גדולים – גם הוא יכול לעורר דיכאון.

ביולוגיים: נשים שחוו בעבר דיכאון או חרדה נמצאות בסיכון מוגבר. אחד המחקרים בנושא מצא ש13% מהנשים שהיו בהריון בשנת 2003 לקחו תרופות אנטי דיכאוניות. "נשים שמפסיקות את התרופות לפני ההריון ובמהלכו מועדות ללקות בדיכאון" אומרת ד"ר גילאי-גינור ומדגישה שהפסקת התרופות צריכה להיעשות בפיקוח רופא בלבד כי יש נשים שאסור להן להפסיק ליטול את התרופה בבת אחת או שרופא ימליץ להן להחליפה.

גם נשים הסובלות מהפרעות חרדה למיניהן מצויות בסיכון מוגבר לצד נשים להן היסטוריה משפחתית רלוונטית או רגישות גבוהה לשינויים הורמונליים המתבטאים בתסמינים נפשיים. "פעמים רבות בהריון מופיעות חרדות ספציפיות כמו חרדה מעצם הלידה עצמה", מבהיר ד"ר בלוך ומוסיף שכשהחרדה מתגברת מעבר למצופה הדבר צריך להדליק נורה אדומה. "נמצא שיש קשר הדוק בין ההחמרה בחרדה להופעה של דיכאון", מדגיש ד"ר בלוך

חוויות וטראומות עבר: ישנן נשים שחוו לידה טראומטית בעבר, שחוו אובדן הריון (בייחוד בשליש שני או שלישי) או עברו חוויה טראומטית כמו פגיעה מינית ופתאום הדברים צפים. "בהריון עצמו יש שיחזור של אותה חוויה טראומטית והלידה עצמה מעוררת את זה. אמנם זו הפרעה פוסט טראומטית אך יש לה ביטויים של דיכאון בהריון" מבהירה ד"ר גילאי-גינור.

הדיכאון יופיע בדרך כלל בתחילת ההריון ובעיקר בטרימסטר השלישי - תקופות המאופיינות בשינויים הורמונליים. "פעמים רבות דיכאון שמופיע בסוף הריון מנבא את החמרה וההמשך לדיכאון שלאחר הלידה" אומר ד"ר בלוך ומציין שרוב הנשים שחוו דיכאון לאחר הלידה אובחנו בדיעבד כבעלות תסמיני דיכאון בטרימסטר השלישי, דיכאון שלא אובחן בזמן.
.
"די מהר הבנתי שאני בדיכאון, ושהמצב לא סובל דיחוי, טופלתי בטיפול פסיכותרפי, והתעקשתי לא לקחת כדורים נוגדי דיכאון, למרות ההמלצות שניתנו לי", מספרת עינת ומוסיפה שלקראת הלידה מצבה השתפר, וכשילדה, בניגוד לציפיות הסביבה שתחווה דיכאון לאחר הלידה הייתה מאושרת ומאוהבת בתינוק, "אני מאמינה היום שידעתי בתוכי שיהיו לי כוחות להתמודד עם זה ולעבור את זה בשלום, ומעבר לזה, האשמה הייתה כה כבדה על עצם הדיכאון שחוויתי, שלא יכולתי להרשות לעצמי לקחת סיכון שמא הכדורים ישפיעו לרעה על מצב התינוק", ממשיכה עינת.

ד"ר גילאי-גינור מאשרת שאחד האפיונים של דיכאון בהריון ודיכאון אחר לידה הוא תחושות אשם של האישה, על כך שאינה מספקת לעובר תנאי מחייה טובים ואינה נקשרת אליו רגשית גם אחרי שהוא נולד.

כל אישה הרה מתמודדת מפעם לפעם עם תחושות של חרדה ודכדוך אך אם התחושות משתלטות עליה, היא אינה מצליחה להרגיע את עצמה ולהתעודד וחשה שהיא בדיכאון - עליה לפנות לטיפול ולהערכת מצב. " כשאישה מרגישה מצוקה שאי אפשר לייחס להריון עצמו וזה מעבר למוכר לה ומעבר למה שמרגיש נורמלי – יש להיבדק", מדגיש ד"ר בלוך.

ד"ר גילאי-גינור מציינת שבאירופה רופאי הנשים מתייחסים להיבטים הרגשיים של האישה ההרה ומפנים אותה לטיפול במקרה הצורך ואף נמצאים בקשר עם הפסיכיאטר או הדיאטנית שלה. "באירופה ההתייחסות היא רב מקצועית ואף פסיכוסומאטית ונותנים מקום לחוויה הרגשית של האישה".

טיפול פסיכולוגי: זהו הטיפול העיקרי הניתן בהתאם לצרכים ולתסמינים. ישנם למשל טיפולים ממוקדי פחד מלידה או חשש מאימהות. הגישה הטיפולית יכולה להיות דינמית או התנהגותית. את הטיפול רצוי להמשיך לאחר הלידה.

טיפול תרופתי: ד"ר בלוך מסביר שכדורים נוגדי דיכאון נחשבים בחלקם הגדול בטוחים בהריון וכשהמצב הקליני מצדיק זאת בהחלט רצוי ונכון להציע לאישה ליטול אותם. חשוב לזכור כי הטווח שבו התרופה מתחילה לפעול הוא בין שבועיים לחודש ולכן אין טעם לקחת אותה לקראת סוף ההיריון.

נשים הנוטלות תרופות נוגדות דיכאון וממשיכות בטיפול התרופתי סביב הלידה, היילוד שלהן עשוי לעבור תסמונת גמילה קצרה וקלה המתבטאת באי שקט, קושי ביניקה, אפאטיות וטונוס שרירים נמוך. תסמונת הגמילה של היילוד דורשת לרוב מעקב של 24 שעות על ידי רופא ילדים ולא מהווה בעיה קלינית משמעותית. ד"ר בלוך מציין שבמקרים מסוימים בוחרים להפסיק את הטיפול לפני הלידה כדי למנוע זאת, אך זו אינה נחשבת תופעה מסוכנת ואם היא מתרחשת משכה בין מספר שעות ליומיים.

לעתים הטיפול הוא משולב בייחוד אם קיים פחד מהלידה או העניין קשור לזוגיות או למבנה המשפחתי, אז ההתערבות צריכה להיות משפחתית או זוגית. "יש חשיבות להדריך ולחנך את בני הזוג או המשפחה, שנוטים להתעלם או להכחיש את הדיכאון" מדגיש ד"ר בלוך ומבהיר שיש לנטרל סטיגמות שקיימות סביב זה, כדי לעזור לאישה להתמודד עם המצב.
ד"ר גילאי-גינור סבורה שהדיכאון אינו הבעיה הבלעדית של האישה אלא גם של המשפחה ושל בן הזוג, החולקים לטענתה הן את הקושי והן את האחריות.

כיום יש בישראל מספר מקומות אליהם ניתן לפנות כמו "המרכז לבריאות הנפש של האישה" בבית החולים איכילוב, שהוא המרכז הראשון שהוקם על מנת לתת מענה בכל מה שקשור בהפרעות או מצוקות נפשיות אצל נשים בתקופה של טיפולי פוריות ועד אחרי לידה.

עד היום לא נעשו מחקרים רבים בתחום הזה על בני אדם, אולם ממספר מחקרים על קופים עלה באופן ברור שכשהשרו תנאים מחוללי דיכאון אצל האם הייתה השפעה שלילית על התפתחות גורי הקופים, ללא קשר לגנטיקה. גורי הקופים לא התמודדו עם מצבי סטרס והיו במצב דיכאוני: הם נטו פחות לחקור את הסביבה, הראו פחות ביטחון ובכלל היו יותר הימנעותיים, לכאורה זוהי התנהגות חרדתית ודיכאונית.

"דיכאון עשוי לייצר יותר סיבוכים במהלך ההיריון שיכולים להוביל ללידה מכשירנית או קיסרית או ללידה מוקדמת" טוען ד"ר בלוך ומוסיף שקיים חשד לפגיעה בהתפתחות התינוק אך זה לא הוכח באופן חד משמעי.

"אנו כן יודעים שהורמוני סטרס עוברים דרך השלייה לעובר ויכולים להשפיע על התפתחות מערכת הסטרס אצל העובר. אנחנו מאמינים שיש לזה השפעות ארוכות טווח על יכולת התינוקות בעתיד להתמודד עם מצבים כאלה", מדגיש ד"ר בלוך.

ד"ר גילאי-גינור מציינת שקיימים מספר מחקרים שבדקו נתונים של תינוקות לאחר הלידה ומצאו שהם נטו להיוולד מוקדם יותר, ולכן גם במשקל נמוך יותר והיו בעלי היקף ראש קטן יותר. "בהמשך תינוקות כאלו עשויים לסבול מקשיי ויסות, ניחן בהם קושי להרגיע את עצמם ולהגיע לאיזון, לישון ולאכול בצורה מסודרת וזה מעמיד אותם בסיכון לסבול מקשיים נוספים בעתיד", גורסת ד"ר גילאי-גינור.