אחרי פרס ישראל: נעמי סטוצ'ינר קיבלה את פרס "בוני ציון"

גן משחקים שאפשר לעלות אליו גם בכיסא גלגלים. מרפאת שיניים המותאמת למי שמתקשים לקבל טיפול במרפאה רגילה. לימודים שמאפשרים לבוגרים עם מוגבלות להמשיך לרכוש ידע. עבור נעמי סטוצ'ינר, אלה ביטויים מעשיים לרעיון שליווה את עבודתה במשך עשרות שנים: לכל אדם מגיעה האפשרות לחיות בכבוד ולקחת חלק בקהילה.

סטוצ'ינר, מייסדת בית איזי שפירא וכלת פרס ישראל לשנת 2020, קיבלה את פרס "בוני ציון" של סילבן אדאמס וארגון "נפש בנפש" בתחום הקהילה והמגזר השלישי. הפרס מוקיר עולים ממדינות דוברות אנגלית שתרמו תרומה משמעותית לחברה הישראלית.

ההכרה החדשה מצטרפת לדרך שהחלה עם עלייתה מדרום אפריקה ב־1970, ונמשכה בהקמת שירותים שנועדו לתת מענה לצרכים שלא תמיד קיבלו מקום במערכת הקיימת.

סטוצ'ינר למדה עבודה סוציאלית קהילתית באוניברסיטת ויטווטרסרנד ביוהנסבורג. לאחר נישואיה לטוביה סטוצ'ינר עלתה לישראל, ובהמשך הקימה את היחידה הקהילתית של עיריית תל אביב בשכונת התקווה. היא הייתה גם שותפה להקמת היחידה הראשונה לבריאות הנפש בקהילה במרכז הרפואי שלוותה.

בשנת 1980, לאחר פטירת אביה איזי שפירא, הקימה עם משפחתה את בית איזי שפירא ברעננה. המטרה הייתה להגשים את חזונו: "כל אדם זכאי לחיים בכבוד ובהזדמנות שווה בתוך הקהילה".

התפיסה הזאת התרחבה במשך השנים מעבר לטיפול באדם היחיד. לצד תוכניות התערבות מוקדמת ושירותים לילדים ולבוגרים עם מוגבלויות, התפתחה בארגון פעילות להכשרת אנשי מקצוע, לשיתוף ידע ולקידום שינוי במדיניות ובשירותים.

אחת היוזמות המזוהות עם הארגון היא פארק חברים ברעננה, שנפתח ב־2005. הפארק הנגיש נועד לאפשר לילדים עם מוגבלויות ובלעדיהן לשחק באותו מרחב, והפך למודל להקמת גני משחקים נוספים.

בתחום הבריאות הוקמה בבית איזי שפירא ב־1989 מרפאת שיניים המיועדת לילדים ולבוגרים עם מוגבלויות. לפי הארגון, המודל סייע להתפתחותן של כ־20 מרפאות נוספות. חשיבותו הייתה בהכרה בכך שגם טיפול שגרתי לכאורה דורש לעיתים סביבה, צוות ודרכי עבודה מותאמים.

לצד המרפאה התפתחו שירותי הידרותרפיה והכשרה למטפלים, וכן יחידה לאבחנה כפולה, המטפלת באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית המתמודדים גם עם קשיים נפשיים מורכבים.

גם האפשרות ללמוד בבגרות קיבלה מקום: במסגרת "האוניברסיטה המשולבת" פועלים, לפי הנתונים שנמסרו, מסלולי לימוד מותאמים ב־13 קמפוסים. היוזמות האלה מרחיבות את הדיון במוגבלות מעבר לצורך בטיפול, ונותנות מקום גם לסקרנות, לפנאי, להשתייכות ולהתפתחות אישית.

עיקרון מרכזי שהובילה סטוצ'ינר היה שיתוף הידע שנצבר בארגון. מכון טראמפ להכשרה מקצועית, על שם וילי וסיליה טראמפ ז"ל, מכשיר לפי בית איזי שפירא כ־3,000 אנשי מקצוע בשנה.

ב־2012 קיבל הארגון מעמד מייעץ מיוחד למועצה הכלכלית והחברתית של האו"ם. כך התרחבה האפשרות לשתף בניסיון הישראלי ולהשתתף בשיח הבינלאומי על זכויות אנשים עם מוגבלויות ושירותים המיועדים להם.

ההכשרות והפצת המודלים הן חלק חשוב מההשפעה של הארגון: שירות שפותח במקום אחד יכול לסייע לאנשי מקצוע להקים מענה דומה גם בקהילה אחרת.

לאחר שהעבירה את ניהול בית איזי שפירא, המשיכה סטוצ'ינר לפעול במסגרת ארגון הידידים ולסייע בפיתוח שירותים חדשים. בין היתר הייתה מעורבת בהקמת מרכז בריימן לשלומות רגשית של ילדים ובוגרים עם מוגבלות והמרכז לטיפול רגשי בגיל הרך על שם מיכל אהרונוף בן רעי ז"ל.

פעילותה הציבורית התרחבה גם לחיזוק המגזר השלישי ולשיתופי פעולה בין ארגונים חברתיים לממשלה. בשנת 2020 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים.

פרס "בוני ציון" מפנה כעת זרקור נוסף לעשייה הזאת. מאחורי רשימת המרכזים והתוכניות עומדת מטרה יומיומית: שילד יוכל לשחק עם חבריו, שאדם יקבל טיפול שמתאים לצרכיו ושבוגר יוכל להמשיך ללמוד ולהשתתף בחיים שסביבו.