כשהלב דוהר בלי סיבה: קסנקס, התקפי פאניקה והמחיר של פתרון מהיר

זה קרה לה בתור לקופה בסופר, שבועות אחרי שהאזעקות כבר נרגעו. פתאום הלב התחיל לדפוק בפראות, החזה נלחץ, הידיים נמלאו עקצוצים והרצפה כאילו זזה. היא הייתה בטוחה שזה התקף לב. עגלה חצי מלאה נשארה במעבר, ואחרי כמה שעות בחדר מיון, בדיקות תקינות ורופא עייף, היא שמעה לראשונה את המילים "התקף פאניקה".

הסיפור הזה חוזר בגרסאות שונות אצל ישראלים רבים. התקופות הביטחוניות המתוחות של השנים האחרונות, הלילות בממ"ד, החדשות שלא נגמרות והדאגה לקרובים במילואים, השאירו חותם גם על מי שלא נפגע ישירות. קופות החולים דיווחו על עלייה חדה בצריכת תרופות נגד חרדה מאז 7 באוקטובר. אחת התרופות המוכרות בתחום, בעיקר בזכות התרבות הפופולרית האמריקאית, היא קסנקס.

התקף פאניקה הוא גל פתאומי של פחד עז, שמגיע לשיאו בתוך דקות ספורות. הוא מלווה בתסמינים גופניים מפחידים מאוד: דפיקות לב, קוצר נשימה, סחרחורת, הזעה, רעד ולפעמים תחושה של ניתוק או פחד מוות. ההתקף עצמו אינו מסוכן, אבל החוויה כל כך קשה שאנשים מתחילים לחשוש מההתקף הבא.

כשהחשש הזה משתלט, מדברים על הפרעת פאניקה. מי שסובל ממנה עלול להימנע ממקומות שבהם היה לו התקף, מנסיעה בכביש מהיר, מקניון הומה, לפעמים אפילו מיציאה מהבית. כאן בדיוק החרדה מתחילה לצמצם את החיים.

עם זאת, לא כדאי לקפוץ למסקנות לבד. דפיקות לב, לחץ בחזה וקוצר נשימה יכולים להיות גם סימנים לבעיה גופנית, בלב, בבלוטת התריס או בריאות. לכן הפנייה לחדר המיון באותו יום בסופר הייתה נכונה. רק אחרי שהרופאים שוללים סיבה גופנית אפשר לדבר בביטחון על פאניקה ולבנות תוכנית טיפול.

החומר הפעיל קסנקס הוא אלפרזולאם, תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים. כמו בנות משפחתה, היא מחזקת במוח את פעולתו של GABA, החומר שמרגיע את מערכת העצבים. בישראל היא משווקת במרשם, בטבליות רגילות ובגרסה בשחרור מושהה, והעלון לצרכן מציין בין ההתוויות את הפרעת הפאניקה ומצבי חרדה.

אלפרזולאם מתחיל לפעול מהר ונעלם מהגוף מהר יחסית. זה בדיוק מה שהופך אותו לאטרקטיבי, וזה גם מה שהופך אותו לבעייתי. ההקלה מגיעה במהירות, אבל גם דועכת במהירות. אצל חלק מהמטופלים נוצר דפוס של הקלה קצרה ואחריה חזרה של החרדה, לפעמים חזקה מקודם, עד המנה הבאה. המוח לומד מהר מאוד שהכדור הוא הדרך היחידה לשקט.

כל הבנזודיאזפינים עלולים לגרום לתלות, ובשנת 2020 הורה מנהל המזון והתרופות האמריקאי להוסיף לכל התרופות במשפחה אזהרה מודגשת על סכנת שימוש לרעה, התמכרות, תלות גופנית ותסמיני גמילה. אלפרזולאם זוכה לתשומת לב מיוחדת בגלל הפעולה המהירה והקצרה שלו, שמקשה במיוחד על הפסקתו.

גם העלון הישראלי מזהיר שתלות גופנית עלולה להתפתח אפילו כשנוטלים את התרופה בדיוק לפי ההוראות. הפסקה פתאומית אחרי שימוש קבוע עלולה לגרום לחרדה עזה, לנדודי שינה, לרעד, להזעה, ובמקרים חמורים לפרכוסים. לכן ההפסקה נעשית תמיד בהדרגה ובליווי רופא, ולעיתים בקצב איטי מאוד. גם הטיפול עצמו אמור להיות קצר, עם בדיקה מחודשת של הצורך בו אחרי כמה שבועות.

הכללים הבסיסיים זהים לכל המשפחה: לא משלבים עם אלכוהול, לא משלבים עם משככי כאבים אופיואידיים או עם תרופות מרדימות אחרות, ולא נוהגים כשמרגישים ישנוניים או לא ממוקדים. השילובים האלה עלולים לפגוע בנשימה ואף לסכן חיים. מי שסובל ממחלת ריאות, מדום נשימה בשינה או מבעיה בכבד, נשים בהיריון ומבוגרים בגיל השלישי, צריכים לשתף את הרופא לפני תחילת הטיפול, כי אצלם הסיכונים גבוהים יותר.

בתקופות של לחץ, יש מי שמחפש קיצור דרך. ברשתות החברתיות ובאפליקציות מסרים מוצעות למכירה "תרופות הרגעה" בלי מרשם, לעיתים באריזה שנראית משכנעת לגמרי. זו לא רק עבירה על החוק. זו סכנה ממשית.

רשויות בריאות ואכיפה בארצות הברית ובאירופה דיווחו לאורך השנים האחרונות על טבליות מזויפות שעוצבו להיראות כמו אלפרזולאם, אבל הכילו חומרים אחרים לגמרי. בחלק מהמקרים נמצאו בהן בנזודיאזפינים סינתטיים שלא אושרו לשימוש רפואי, ובמקרים אחרים אופיואידים חזקים כמו פנטניל. מי שבולע כדור כזה לא יודע מה נכנס לגופו ובאיזו כמות, והתוצאה עלולה להיות הרעלה קשה ואף מוות. תרופה אמיתית מגיעה רק מבית מרקחת, עם מרשם ועם רוקח שמסביר איך להשתמש בה.

הבשורה הטובה היא שהפרעת פאניקה ניתנת לטיפול, ולא מעט אנשים משתחררים ממנה לגמרי. ההנחיות המקצועיות, ובהן ההנחיות הבריטיות של NICE, ממליצות על טיפול קוגניטיבי התנהגותי כטיפול מרכזי. בטיפול לומדים להבין מה קורה בגוף בזמן התקף, להפסיק לפרש דפיקות לב כסימן לאסון, ולחזור בהדרגה אל המקומות שמהם נמנעים.

כשיש צורך בתרופה לטווח ארוך, הבחירה המקובלת היא בדרך כלל תרופה מקבוצת SSRI, שאינה יוצרת תלות מהסוג של הבנזודיאזפינים, אף שלוקח כמה שבועות עד שהיא מתחילה להשפיע. תרופה כמו קסנקס יכולה לעיתים לשמש לתקופה קצרה ובמעקב, אבל לא כעמוד התווך של הטיפול.

אחרי תקופות של מתיחות ביטחונית קמו בישראל גם מרכזי חוסן ושירותי תמיכה נפשית ייעודיים, והפנייה אליהם אינה סימן לחולשה. רופא המשפחה הוא בדרך כלל נקודת פתיחה טובה. הוא יכול לשלול בעיה גופנית, להפנות לטיפול פסיכולוגי ולהתאים טיפול תרופתי כשיש בו צורך. גם תרגול של נשימה איטית, פעילות גופנית קבועה, שינה מסודרת והפחתה בקפאין ובגלילת חדשות בלילה לא יחליפו טיפול, אבל הם עוזרים לו לעבוד.

האישה מהפתיחה חזרה בסוף לאותו סופר, אחרי כמה חודשים של טיפול. הלב עדיין דופק מהר לפעמים, בעיקר בימים של חדשות קשות, אבל היא כבר יודעת מה זה, יודעת לנשום דרכו, ויודעת שזה עובר. זו בדיוק המטרה: לא להעלים כל רגע של חרדה בכדור, אלא ללמוד לחיות לצדה בלי שהיא תנהל את החיים. תרופות הרגעה הן כלי רפואי חשוב, כל עוד הן נשארות בידיים של רופא, לזמן קצר ובתוך תוכנית טיפול רחבה.