מחקר מתמשך של מכון כללית למחקר של שירותי בריאות 'כללית' ומכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל עוקב אחר מצב בריאות הנפש של האוכלוסייה בישראל מאז 7 באוקטובר ומציג היום (רביעי) ב-7 באוקטובר תמונת מצב לציון 3 שנים מאז האירועים הקשים של השבעה באוקטובר.
על פי המחקר שנעשה בקרב מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה הכללית בישראל עולה כי כ-20% מהאוכלוסייה מדווחים על פגיעה חמורה בתפקוד היומיומי על רקע מצבם הנפשי, 23% דיווחו כי אובחנו לראשונה לאחר ה-7 באוקטובר. בתקופה שנבחנה מאוקטובר 2024 ועד מאי 2026 לא נצפתה ירידה בשיעור זה של פגיעה בתפקוד גם כשהתסמינים פחתו.
הנתונים מצביעים על היקף יוצא דופן של חשיפה משמעותית לטראומה בכל השוואה בינלאומית: כ-15% מכלל המשיבים הגדירו עצמם בדרגת החשיפה האישית הגבוהה ביותר, אמרו וציינו כי היו נוכחים באירועי ה-7 באוקטובר או באירועי טרור מאוחרים יותר בעצמם, או שמכירים מקרוב אדם שנפגע, נהרג או נחטף ב-7 באוקטובר או בלחימה לאחר מכן. בהשוואה לאסון התאומים- שיעור החשיפה הישירה לטראומה באוכלוסייה עמד על כ-4% בלבד. עוד על פי המחקר, כשליש מהאוכלוסייה מדווחים כי הם חשים צורך בטיפול נפשי, וכי כרבע (23%) מכל המדווחים על הפרעה נפשית מאובחנת אי-פעם, מציינים כי אובחנו לראשונה לאחר ה-7 באוקטובר.
עוד נמצא קשר חזק ומובהק בין חשיפה לתכנים קשים במדיה ובסרטונים, לבין דיווח על תסמיני פוסט טראומה, חרדה ודכאון. בנוסף נמצא כי מי שלא מרגישים שיש להם די תמיכה מהמשפחה או מהקהילה, יהיו בעלי סיכון רב יותר לחוות תסמיני מצוקה נפשית ופגיעה בתפקוד על רקע נפשי. הנשים בישראל דיווחו על יותר תסמיני מצוקה. שיעור הפגיעה בתפקוד על רקע נפשי גבוה במיוחד בקרב נשים צעירות (גילאי 35-18) ומגיע ל-32% - לעומת כ-20% בכלל המדגם. 26% בקרב נשים מעל גיל 35, ו-19% בלבד בקרב גברים (צעירים ומבוגרים כאחד). בקבוצה זו של נשים עד גיל 35 בולט גם שיעור של כשליש החוצות סף קליני בתחומי תסמיני חרדה, דכאון או פוסט טראומה, לעומת שיעור נמוך יותר בקרב נשים מעל גיל 35 וגברים.
עלייה משמעותית בתסמיני חרדה, דיכאון ופוסט טראומה
המחקר בודק חמישה היבטים של תפקוד בהם תפקוד בבית, בעבודה ובלימודים, פעילות פנאי לבד או במסגרת חברתית ושמירה ותחזוק קשרים קרובים. הנתונים מראים כי בעוד היציאה לעבודה וניהול משק הבית נותרו יציבים יחסית, היבטי התפקוד שנפגעו באופן משמעותי יותר הם חברתיים- אנשים מתקשים לקיים קשרים, ליצור קשרים חדשים ולתחזק מערכות יחסים. עוד נפגעו גם פעילויות הפנאי.
בנוסף, לאחר 7 באוקטובר נרשמה עלייה משמעותית בתסמיני חרדה, דיכאון ופוסט טראומה. אף שבהמשך חלה ירידה, לאורך תקופת המעקב כשליש מהאוכלוסייה חצו סף קליני לפחות באחד משלושת התחומים. בקרב מי שחצו את הסף הקליני והציגו תסמינים ומצוקה משמעותית. כמחצית חזרו לטווח הנורמה מבחינת תסמיני חרדה, לעומת 38% בלבד בקרב מי שחצו את הסף הקליני בפוסט-טראומה. כלומר, יותר מ-60% מקבוצה זו עדיין דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה בהיקף משמעותי וסבל כרוני.
כשליש מהאוכלוסייה מדווחים כי הם חשים צורך בטיפול נפשי. בקרב מי שדיווחו על צורך בטיפול, כמחצית לא פנו לקבלת טיפול. בקרב מי שלא פנו, 23% ציינו כי רצו להתמודד לבד, ו-17% ציינו כי אינם מעוניינים בטיפול הנפשי שמציעה מערכת הבריאות.
המצוקה הנפשית פוגעת בתפקוד
פרופ' רן בליצר, סמנכ"ל וראש חטיבת החדשנות בכללית, התייחס לנתונים: "הממצאים שאספנו באופן שיטתי לאורך שלוש השנים האחרונות מלמדים כי לצד עליה מתמדת בשיעור המקבלים טיפול נפשי, המצוקה הנפשית הופכת עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה לכרונית ומלווה בפגיעה תפקודית עמוקה. הנתונים מדגימים שוב עד כמה היה ה-7 לאוקטובר אירוע חסר תקדים גלובלית בהיקף החשיפה של הציבור לטראומה, הן באופן ישיר והן באופן עקיף".
הדר סמואל, חוקרת מומחית בצוות מדיניות בריאות במכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, סיכמה: "רוב האוכלוסייה, כפי שצפינו, מתאוששת. לצד זאת, יש גרעין לא קטן שממשיך להתמודד ולהיאבק, ולכן חשוב להמשיך לסייע להם בדרכים הקיימות ובמקביל לגוון ולהציע דרכים חדשות להתמודדות. אחד הדברים שמדאיגים במיוחד הוא הפגיעה בפן החברתי של החיים. אנשים מצמצמים את פעילויות הפנאי, מתקשים לשמור על קשרים קרובים ולעיתים הופכים בודדים יותר, דווקא כאשר המשפחה, החברים, השגרה והפעילות הם בין העוגנים המרכזיים שהם עצמם מזהים כמסייעים להם להתמודד".