אובדן של ילד הוא טרגדיה בלתי נתפסת, והכאב עבור ההורים נותר חי וקיים לאורך שנים רבות. אך מעגל המשפחה הראשון כולל גם סבים וסבתות, הנושאים איתם צער כפול, הן כהורים של הורי החלל והן כסבים וסבתות. במקרים רבים מצופה מהם לתמוך במשפחה, אך לרוב הסבא והסבתא כבר אינם צעירים, לעיתים אף סובלים ממחלה כרונית אחת או יותר, ולעיתים היו אלה שנעזרו בילדיהם ברמה זו או אחרת בהתנהלות היומיומית. מעבר להתמודדות עם אתגרי ההזדקנות, האבל והדחקת הכאב האישי עלולים להוביל להידרדרות במצבם הבריאותי, עד כדי פגיעה בתפקוד שעלולה להפוך לבלתי הפיכה.
בשנים האחרונות חלה התקדמות בהכרה בזכויותיהם של מעגלים נוספים במשפחות השכולות. בשנת 2022 אושר בכנסת, בקריאה שלישית, החוק להכרה באחים שכולים ובזכויותיהם, לאחר שהצעת החוק הוגשה בשנת 2021. החוק נועד להסדיר את מעמדם של האחים השכולים ולהבטיח את זכויותיהם, ובהן קבלת מידע והודעות רשמיות על הלוויות, טקסים ואירועים, וכן סיוע במימון לימודים אקדמיים וטיפול רגשי.
במרץ 2024 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית גם את החוק להכרה בארוסות ובארוסים של חללי צה"ל וכוחות הביטחון, המעניק להם זכויות כלכליות ושיקומיות לתקופה של חמש שנים, ובהן תגמול חודשי, סיוע במימון לימודים וטיפולים רפואיים, לצד טיפול רגשי וליווי פסיכולוגי לתקופה של עד עשר שנים. בינואר 2026 אושר תיקון משמעותי נוסף לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, שהרחיב את הזכויות והתגמולים להורים שכולים, אלמנות ויתומים. צעדים אלה מבטאים את ההבנה כי השלכות השכול חורגות ממעגל ההורים והילדים, וכי נדרשת מעטפת תמיכה רחבה ומותאמת יותר למשפחות שאיבדו את יקיריהן.
אך הסבים והסבתות, למרות תרומתם הרבה לחברה ולמשפחה, עדיין אינם זוכים להכרה ולתמיכה מספקת מצד המדינה. המושג "סבים וסבתות שכולים" אינו מוגדר בחוק. ההתייחסות החקיקתית המרכזית למעמדם מצויה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. בשנת 1975, בעקבות מלחמת יום הכיפורים והצורך להסדיר את הקשר בין סבים וסבתות שכולים לנכדיהם הקטינים, נוסף לחוק סעיף 28א, המאפשר לבית המשפט להורות על קיום קשר בין הורי ההורה שנפטר לבין הקטין, אם הדבר נדרש בנסיבות העניין. בשנת 2012 הורחבה ההתייחסות בחוק גם לאפשרות של בית המשפט להסדיר קשר בין קטין לבין סבו וסבתו במקרים נוספים, כאשר הדבר הוא לטובת הקטין. עם זאת, הוראות אלה עוסקות בעיקר בקשר עם הנכדים ואינן מעניקות לסבים ולסבתות השכולים מעטפת של זכויותסיוע ושיקום בעקבות האובדן שחוו.
הסבים והסבתות השכולים לא מרשים לעצמם "לתפוס מקום"
המלחמה המתמשכת והיקף האובדן הכבד שחוותה החברה הישראלית מאז 7 באוקטובר 2023 ממחישים ביתר שאת את הצורך להרחיב את מעגל התמיכה במשפחות השכולות. חובתנו כחברה לדאוג גם לרווחתם של הסבים והסבתות השכולים, להוקיר את תרומתם ולהקל על תחושת הבדידות והכאב. יש להכיר בכך שגם הם שילמו מחיר כבד למען ביטחון ישראל, וכי האובדן שחוו משפיע על חייהם ועל בריאותם, ואינו זוכה לתשומת הלב הראויה.
להכרה בסבא ובסבתא שכולים יש משמעות עמוקה הן ברמה האישית, הן ברמה החברתית והן ברמה הבריאותית . המעטפת הנדרשת לאדם המזדקן צריכה לכלול, , סיוע רגשי, לרבות קבוצות תמיכה וטיפול נפשי, הקלה בקבלת זכאות לסיוע פיזי באמצעות חוק סיעוד או תוכניות של קהילה תומכת, זכאות להסעה ביום האזכרה של החלל מהבית לבית העלמין ובחזרה, והטבות המותאמות לצורכי הגיל השלישי, כדוגמת הנחות במימון טיפולים רפואיים, תרופות, ואביזרי עזר. מעבר לכך, יש להתייחס באופן מיוחד לאוכלוסיות הפגיעות והחלשות יותר בקרב בני הגיל השלישי, ולסייע לאלה המקבלים הבטחת הכנסה באמצעות הנחות נוספות בתשלומי ארנונה, חשמל ומים.
הסבים והסבתות השכולים לא מרשים לעצמם "לתפוס מקום" וזהו אולי הקושי הגדול ביותר שלהם. דמיינו דמעות קפואות, כלואות בתוך העיניים. דמעות שלא זכו לזלוג, שלא זכו להקל על הכאב העצום שבלב. כאב שורף, כמו אש אכזרית, השורפת את הנשמה מבפנים. הכאב הזה, שאינו מוצא ביטוי, מחפש לו דרך אחרת לצאת. הוא מחלחל אל תוך הגוף, שהרזרבות שלו כבר אינן גבוהות, ועלול לתרום להתפתחות מחלות ולתחושת חולשה. רק כאשר נאפשר לכאב לקבל מקום ונכיר בו, יוכלו הסבים והסבתות השכולים לקבל גם הם הכרה באובדן שחוו, בתרומתם ובצרכים הייחודיים שלהם ואולי להתחיל בתהליך של ריפוי.
הגיע הזמן שההכרה במשפחות השכולות תכלול גם את אלה שנותרו לעיתים קרובות מאחורי הקלעים. הסבים והסבתות השכולים אינם צריכים להמשיך לשאת את כאבם בשקיפות. על המדינה והחברה להכיר במצוקתם ולפעול כדי להעניק להם את התמיכה והזכויות שלהן הם ראויים.
ד"ר יעל בנבנישתי היא דוקטור לגרונטולוגיה