כולנו מכירים את הבקרים האלו שבהם העיניים פקוחות אבל המוח עדיין תקוע באזור הדמדומים. אלו בקרים שבהם אנחנו יכולים לקרוא את אותה הודעה שלוש פעמים, לשכוח מה רצינו לעשות ובעיקר לנסות לחשב מתי יהיה אפשר לחזור למיטה. עכשיו מתברר שדווקא אחת הפעולות שהכי פחות מתחשק לעשות במצב הזה עשויה לעזור למוח להתמודד עם האתגר.
מחקר בהובלת אוניברסיטת מקגיל בקנדה, שפורסם בכתב העת PNAS בחן שתי דרכים להתמודד עם הפגיעה בזיכרון ובתחושת הערנות אחרי מחסור בשינה. אחת מהן דרשה לפנות שעה וחצי ולמצוא ומקום להניח את הראש. השנייה דרשה הרבה פחות זמן, אבל קצת יותר נכונות להתאמץ.
"חוסר שינה משפיע כמעט על כל היבט בחשיבה ובתפקוד שלנו", הסביר פרופ' מארק רויג מבית הספר לפיזיותרפיה ולריפוי בעיסוק במקגיל, בהודעה לעיתונות שפרסמה האוניברסיטה. לדבריו, אימון קצר עשוי לסייע בשימור יכולת קוגניטיבית חשובה גם כשאין אפשרות לעצור ולישון.
איזו פעילות גופנית "מפצה" על מחסור בשינה"?
למחקר גויסו 54 צעירים בריאים, שנשארו ערים במשך 30 שעות רצופות. לאחר מכן הם חולקו באקראי לשלוש קבוצות וכאן מגיע החלק שפחות מתחשק לדמיין כשעייפים: קבוצה אחת התבקשה לרכוב במשך 20 דקות על אופני כושר.
הרכיבה הייתה בעצימות בינונית עד גבוהה, בדופק של כ-80 אחוזים מהדופק המרבי, עם חימום ושחרור שנוספו ל-20 הדקות של האימון. הקבוצה השנייה קיבלה הזדמנות לנמנם במשך 90 דקות וקבוצת הביקורת חסרת המזל ישבה על אופני הכושר בלי לדווש.
כחצי שעה אחרי שסיימו, המשתתפים צפו ב-150 תמונות ודירגו את עוצמת הרגש שעוררה בהם כל תמונה. אבל כעבור שלושה ימים חיכתה להם הפתעה: מבחן שבו התבקשו לזהות את התמונות המקוריות מתוך אוסף שכלל גם תמונות חדשות.
מי שהתאמנו ברכיבה על אופניים זיהו כ-56 אחוזים מהתמונות המקוריות ומי שנמנמו זיהו כ-57 אחוזים, לעומת כ-46 אחוזים בקבוצת הביקורת. כלומר, בשתי הקבוצות נרשם שיפור יחסי ממוצע של כ-22 אחוזים בשיעור הזיהוי. בין קבוצת האימון לתנומה לא נמצא הבדל מובהק במדד הזה.
אותה תוצאה, אבל משהו אחר קרה בפנים
בנוסף למבחן הזיכרון, החוקרים עקבו גם אחרי הפעילות החשמלית במוח באמצעות EEG. המדידות הצביעו על כך שהתנומה והאימון תרמו לזיכרון בדרכים שונות. התנומה הפחיתה מדדים של לחץ שינה (הצורך של הגוף לישון) ועייפות עצבית, תוך שהיא הכינה את המוח לקליטת מידע חדש.
בקבוצת האימון, השיפור בזיכרון נקשר יותר לדפוסי הפעילות המוחית בזמן עיבוד התמונות. לפי פרשנות החוקרים, הפעילות הגופנית עזרה למוח לנצל את המשאבים הזמינים לו בצורה יעילה יותר, גם בלי להפחית את לחץ השינה כפי שעשתה התנומה.
וזה גם מסביר למה צריך להיזהר מהמילה "מעורר" בהקשר של האימון. התוצאה המעניינת נגעה לזכירת מידע, בעוד שהתנומה הפחיתה את העייפות בעקבות ההתערבות, יותר מהאימון. בפועל, אפשר לשפר את הזיכרון בעזרת אימון גופני אבל עדיין להרגיש שהגוף (ובעיקר המוח) ממש רוצה לישון.
אז אפשר לוותר על השנ"צ?
האפשרות של אימון במקום שנת צוהריים יכולה להיות מעניינת במיוחד לאנשים שעובדים במשמרות ולא תמיד יכולים להיעלם לשעה וחצי. מדהורה לוטליקר, דוקטורנטית במקגיל ומי שהובילה את המחקר, ציינה בהודעת האוניברסיטה שפעילות גופנית היא אפשרות נגישה וזולה, שעשויה לסייע כשזמן השינה מוגבל.
עם זאת חשוב להבין כי מדובר במחקר קטן בצעירים בריאים ובמצב קיצוני של חוסר שינה חד-פעמי. עדיין לא ברור אם התוצאות יהיו דומות אצל מבוגרים יותר או אצל מי שישנים מעט לאורך חודשים. גם לא בכל מדדי הזיכרון שנבדקו נמצא יתרון ולכן מוקדם להכריז שאימון ושינה מספקים תועלת זהה.
החוקרים עצמם אף מדגישים שפעילות גופנית אינה יכולה להחליף שינה והממצא שלהם בסך הכול מציע כלי אפשרי לשמירה על חלק מתפקודי המוח אחרי לילה קשה. הוא בהחלט לא נותן אישור להישאר ערים עד הבוקר מתוך מחשבה ש-20 דקות בחדר הכושר יסגרו את החשבון.