הכולסטרול גבוה והסטטינים לא מתאימים: מה עושים עכשיו?

הרשתות החברתיות הפכו למקור בלתי פוסק של עצות בריאותיות. לצד מידע מועיל, אפשר למצוא בהן גם סרטונים ופוסטים שמזהירים מפני תרופות להורדת כולסטרול ומציעים במקומן דיאטות, תוספי תזונה ופתרונות המוגדרים "טבעיים".

המסרים האלה עשויים להיות מפתים במיוחד עבור מי שכבר חווה תופעת לוואי מטיפול תרופתי, או אפילו רק חושש ממנה. מחקר שבחן אלפי פרסומים ברשת החברתית X על סטטינים מצא כי לצד דיווחים על תופעות לוואי ואי היענות לטיפול, הופיעו גם תזונה, פעילות גופנית ותוספי תזונה כדרכים לשלוט ברמות הכולסטרול.

אלא שבין הרצון להימנע מתופעות לוואי לבין ויתור מוחלט על הטיפול קיים פער שחשוב לדבר עליו. רמות גבוהות של LDL לאורך זמן תורמות להתפתחות טרשת עורקים ומעלות את הסיכון להתקפי לב, לשבץ ולמחלות נוספות של הלב וכלי הדם. אם טיפול מסוים אינו מתאים או גורם לתופעות לוואי, אין פירוש הדבר שכל האפשרויות מוצו. זהו סימן שצריך לחזור לרופא ולבדוק כיצד ניתן להתאים את הטיפול.

הפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם אינה מחייבת לבחור בין אורח חיים בריא לבין טיפול תרופתי. ברוב המקרים, השניים משלימים זה את זה.

הטיפול מתחיל בשינויים באורח החיים, ובהם תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה, הפסקת עישון, שינה מספקת ושמירה על משקל מתאים. השינויים האלה חשובים גם לאחר שמתחילים לקבל תרופה להורדת כולסטרול.

עם זאת, במקרים רבים אורח חיים בריא לבדו אינו מוריד את רמת ה־LDL במידה הדרושה. הדבר נכון במיוחד אצל אנשים המצויים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, מי שכבר עברו אירוע לבבי או מוחי, חולי סוכרת ואנשים עם נטייה משפחתית לרמות כולסטרול גבוהות.

לכן ההחלטה על טיפול אינה מתקבלת לפי תוצאת בדיקה אחת בלבד. הרופא בוחן את רמת הכולסטרול לצד הגיל, לחץ הדם, עישון, סוכרת, מחלות רקע, היסטוריה משפחתית ואירועים רפואיים קודמים. בהתאם לתמונה הכוללת נקבעים רמת הסיכון ויעד הטיפול.

סטטינים הם הטיפול המרכזי והמבוסס ביותר להפחתת LDL ולצמצום הסיכון לאירועים לבביים. עם זאת, חלק מהמטופלים מדווחים על כאבי שרירים, חולשה או תסמינים אחרים במהלך הטיפול.

כאשר מופיעים תסמינים, חשוב לא להפסיק את התרופה באופן עצמאי. לא כל כאב שרירים נובע בהכרח מהסטטין. לעיתים קיימים גורמים אחרים, ובהם פעילות גופנית חריגה, חסרים תזונתיים, בעיות בבלוטת התריס, מחלות שריר או שילוב עם תרופות אחרות.

הרופא יכול לבחון את מועד הופעת התסמינים, לבצע בדיקות בהתאם לצורך ולבדוק אם קיים קשר לטיפול. לעיתים ניתן להפחית את המינון, לשנות את תדירות הנטילה או לעבור לסטטין אחר. מטופל שלא הסתדר עם תרופה אחת עשוי לסבול היטב תרופה אחרת מאותה משפחה.

חשוב גם להבחין בין אי סבילות מוחלטת לסטטינים לבין מצב שבו אפשר ליטול מינון נמוך יותר. גם כמות קטנה של סטטין, בשילוב תרופה נוספת, עשויה לסייע להגיע ליעד ולהפחית את הסיכון.

כאשר לא ניתן ליטול סטטינים במינון הדרוש, או כאשר הטיפול אינו מפחית מספיק את רמת ה־LDL, קיימות אפשרויות נוספות. בין היתר ניתן להשתמש באזטימיב, בטיפולים ממשפחת מעכבי PCSK9 ובתרופות נוספות. הבחירה נעשית לפי רמת הכולסטרול, הסיכון האישי, מחלות הרקע, תופעות הלוואי, דרך המתן והזמינות במסגרת סל הבריאות והביטוחים.

אחת האפשרויות היא חומצה במפדואית, טיפול פומי הניתן פעם ביום. התרופה מיועדת למבוגרים עם רמות כולסטרול גבוהות, ובין היתר למטופלים שאינם יכולים לקבל את טיפול הסטטינים המומלץ או אינם מגיעים בעזרתו לערכי המטרה.

החומר הופך לצורתו הפעילה בעיקר בכבד, ולא בשרירי השלד. מנגנון זה עשוי להיות רלוונטי עבור מטופלים המתמודדים עם תופעות לוואי שריריות בעקבות סטטינים. עם זאת, גם לטיפול הזה עלולות להיות תופעות לוואי, ובהן עלייה בחומצת השתן ובסיכון לשיגדון, אבני מרה ולעיתים נדירות גם פגיעה בגידים. לכן הוא אינו מתאים אוטומטית לכל מטופל ודורש התאמה ומעקב רפואיים.

במחקר CLEAR Outcomes, שכלל קרוב ל־14 אלף מטופלים שלא יכלו לקבל את מינון הסטטינים המומלץ, הטיפול בחומצה במפדואית היה קשור לירידה יחסית של כ־13% בסיכון המשולב לתמותה ממחלות לב וכלי דם, התקף לב, שבץ או הליך לפתיחת עורקים.

בניתוח מתוכנן מראש של 4,206 משתתפים שהיו בסיכון גבוה אך עדיין לא עברו אירוע לבבי או מוחי, נמצאה ירידה של 30% במדד המשולב המרכזי. במדד שכלל תמותה לבבית, התקף לב ושבץ נמצאה ירידה יחסית של 36%, נתון המתקרב ל־40%. חשוב להדגיש כי מדובר בתת קבוצה מסוימת של מטופלים בסיכון גבוה, ולא בתוצאה שנמצאה אצל כל אדם עם כולסטרול גבוה.

בעידן שבו עצות רפואיות נמצאות במרחק סרטון אחד, כדאי לזכור שהמונח "טבעי" אינו מעיד על יעילות או על בטיחות. תוספי תזונה עלולים לגרום לתופעות לוואי, ליצור תגובות עם תרופות אחרות ולהימכר במינונים וברמות איכות שאינם אחידים.

תזונה ופעילות גופנית הן בסיס חשוב בכל תוכנית להפחתת הסיכון, אבל הן אינן תחליף אוטומטי לטיפול תרופתי כאשר הסיכון גבוה או כאשר רמת ה־LDL נותרת רחוקה מהיעד.

טיפול ראשון שלא הסתדר אינו סיבה להרים ידיים. אם התרופה גורמת לתופעות לוואי, מעוררת חשש או אינה מביאה לתוצאה הרצויה, חשוב לשקף זאת לרופא ולא להפסיק את הטיפול באופן עצמאי. שיחה פתוחה מאפשרת לבדוק את הסיבה לקושי, להעריך מחדש את הסיכון ולבחור יחד טיפול שניתן להתמיד בו לאורך זמן.

הכותב הינו מומחה ברפואת משפחה ומנהל מרפאת כללית בראש העין