ביום שלישי טיפוסי, ארוחת הבוקר נכנסת איפשהו בין צחצוח השיניים ליציאה מהבית. בשבת, באותה שעה, רבים עדיין מתלבטים אם בכלל לצאת מהמיטה. זהו היום שבו הקפה מחכה קצת יותר, ארוחת הבוקר נדחית לצוהריים וגם ארוחת הערב זזה בהתאם. בעיני רבים מאיתנו, זה בדיוק הרעיון של סוף שבוע, אבל מבחינת הגוף, ייתכן שהלו"ז החדש דורש קצת יותר הסתגלות.
לתופעה הזאת קוראים "ג'ט לג תזונתי": הפער בשעות האכילה בין ימי העבודה לימי המנוחה. מהבחינה הזאת, לא צריך לעלות על מטוס או לחצות אזורי זמן כדי לסבול מהפער ומספיק שהשגרה סביב הארוחות הקבועות משתנה כשמגיע החופש.
כעת, מחקר צרפתי שפורסם בכתב העת Communications Medicine מציע שלפער המדובר עשויה להיות משמעות לבריאות הלב, אבל לפני שמבטלים את הבראנץ', כדאי להבין מה בדיוק התגלה בו ומה עדיין רחוק מלהיות מוכח.
גם הקדמה וגם איחור עלולים לסכן את הלב
במסגרת המחקר, החוקרים ניתחו נתונים על 104,806 מבוגרים ממחקר NutriNet-Santé, שנאספו בשנים 2009-2023. הם השתמשו בשעת האכילה הראשונה והאחרונה ביום כדי להעריך את השינוי בין ימי השבוע לסוף השבוע ובחנו את הקשר להופעת מחלות לב וכלי דם.
לפי הודעת מכון המחקר הצרפתי INRAE, בקרב גברים, כל שעה נוספת של פער נקשרה לסיכון גבוה ב-14 אחוזים למחלות לב וכלי דם וב-21 אחוזים למחלות בעורקים שמספקים דם ללב. עם זאת חשוב להדגיש כי מדובר בעלייה יחסית בסיכון ולא בתוספת של 14 או 21 נקודות אחוז לסיכוי האישי לחלות.
והקשר הזה, נדגיש, הופיע גם כשהאכילה נדחתה בסוף השבוע וגם כשהוקדמה. הוא גם נותר מובהק לאחר התאמות לגורמים כמו גיל, עישון, פעילות גופנית, איכות התזונה ומשך השינה. עם זאת, באופן די מעניין, אצל נשים לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין שני הגורמים.
"מעבר לאכילה בשעות מאוחרות, נראה ששמירה על שעות קבועות של אכילה בין ימי השבוע לסוף השבוע חשובה לא פחות", אמר ברנרד סרור, מנהל מחקר ב-INRAE, בהודעה שפרסם המכון.
למה לגוף אכפת מתי אכלנו?
אנחנו רגילים לחשוב על אוכל במונחים של קלוריות, חלבון ורכיבים תזונתיים. אבל האכילה מספקת לגוף גם מידע על השעה. לצד השעון המרכזי במוח, שמסתנכרן בעיקר עם האור, פועלים שעונים ביולוגיים באיברים כמו הכבד והלבלב, שמושפעים גם מזמני הארוחות.
כפי שהסביר סרור בריאיון ל"לה מונד", במהלך השבוע, העבודה והמחויבויות מכתיבות את הקצב, בעוד שבימי המנוחה, אנשים נוטים לחזור לשעות שמתאימות להם יותר. המעבר הזה, הוא מסביר, עשוי לערער את התיאום בין השעונים. אולם זו רק אחת ההשערות להסבר הממצאים ולא מנגנון שהוכח במחקר.
הרעיון ששעות האכילה ראויות לתשומת לב מיוחדת אינו חדש. כבר ב-2017 הצהיר איגוד הלב האמריקאי שדפוסי אכילה לא סדירים נראים פחות מועילים לבריאות הלב ולחילוף החומרים ושכדאי להתייחס גם לתזמון הארוחות ולתדירותן.
ובכל זאת, חשוב להבין כי המחקר החדש הוא תצפיתי בלבד. הוא אינו מוכיח ששינוי שעות האכילה גרם למחלות או שהקפדה על שעות קבועות תמנע אותן. גם התאמות סטטיסטיות אינן יכולות להפריד לחלוטין בין שעת הארוחה לבין אורח החיים שסביבה. ומנגד, גם היעדר קשר מובהק אצל נשים אינו מוכיח שהן חסינות מההשפעה הזאת.
אז צריך שעון מעורר לארוחת בוקר בשבת?
מטבע הדברים, מסקנות של מחקר כזה או אחר הן לא סיבה להפוך כל ארוחה למשימה שצריך "להחתים בה כרטיס". המחקר הזה גם לא מציע שעת אכילה מושלמת לכולם או הוכחה שבראנץ' מזדמן הוא בהכרח מסוכן ללב. השאלה המעניינת היא מה קורה בשגרה החוזרת, שבוע אחרי שבוע, ואיך זה באמת משפיע עלינו.
אפשר להתחיל בהתבוננות פשוטה: האם בסוף השבוע כל הארוחות זזות בכמה שעות? אם כן, אפשר לנסות לשמור על מסגרת דומה יותר, ככל שהיא מתאימה לחיים שלכם. זו אפשרות מעשית אחת לצמצום הפער, שעדיין לא הוכחה בניסוי כדרך למניעת מחלות לב.
ובינתיים, ההמלצות המבוססות של ארגון הבריאות העולמי נשארות רלוונטיות גם בשבת: יותר ירקות ופירות, פחות מלח, פעילות גופנית והימנעות מעישון. לשעה של הארוחה עשויה להיות חשיבות מסוימת, אבל מה שמגיע לצלחת ונכנס לגוף עדיין נחשב לגורם המשמעותי ביותר.