השיעול שלא עובר והנשימה שמתקצרת: הסימנים שלא כדאי לפספס

קצת שיעול, נשימה שנעשית כבדה יותר כשעולים במדרגות, עצירה קצרה באמצע הליכה שפעם הייתה פשוטה. קל למצוא לכל אחד מהדברים האלה הסבר: הגיל, עייפות, חוסר כושר, עישון, שינויי מזג האוויר או צינון שפשוט מסרב לעבור. אלא שלפעמים דווקא הסימנים היומיומיים האלה הם הרמז הראשון למחלה שרבים עדיין אינם מכירים מספיק: פיברוזיס ריאתי.

בפאנל מיוחד לרגל חודש המודעות לפיברוזיס ריאתי התארחו באולפן וואלה ד"ר רמי אונטרמן, מומחה למחלות ריאה, מנהל מרכז המצוינות לפיברוזיס ריאתי, מכון ריאות, איכילוב, וד"ר אסנת ליבנה שטרייכמן, מומחית לרפואה פנימית ומחלות ריאה ומנהלת שירות השתלות הריאה במרכז רפואי רבין. השניים ניסו לעשות סדר במחלה המורכבת: מה קורה לריאות, למי כדאי לשים לב במיוחד, מדוע האבחון עשוי להתעכב ומה ניתן לעשות אחרי שכבר מתקבלת האבחנה.

פיברוזיס ריאתי הוא למעשה תהליך של הצטלקות ברקמת הריאה. כפי שמסביר ד"ר אונטרמן, לא מדובר במחלה אחת בלבד אלא בקבוצה גדולה של מחלות ומצבים, עם יותר מ-200 גורמים וסוגים אפשריים. בחלק מהמקרים ההצטלקות נותרת יציבה יחסית, ובאחרים היא מתקדמת עם הזמן ועלולה לפגוע באופן משמעותי בתפקוד הריאות.

הסיבות מגוונות. יש פיברוזיס ריאתי אידיופתי (IPF) שבו הסיבה המדויקת אינה ידועה, לצד מצבים הקשורים למחלות אוטואימוניות וראומטולוגיות, חשיפות תעסוקתיות, עישון או תגובת רגישות יתר לחומרים שנשאפים לריאות. גם חשיפה ממושכת לעובש או לבעלי כנף עשויה להיות רלוונטית אצל אנשים מסוימים הרגישים לכך.

אבל למרות ריבוי הסיבות, יש שני סימנים פשוטים יחסית שחוזרים שוב ושוב בשיחה: שיעול כרוני וקוצר נשימה במאמץ.

"זה לא עכשיו איזה צינון קל שחולף כעבור מספר ימים או שבועות", מסביר ד"ר אונטרמן. "אבל משהו שנשאר, במיוחד אם הוא הולך ומתגבר".

אחת הבעיות המרכזיות היא שהסימנים הראשונים אינם ייחודיים לפיברוזיס ריאתי. אדם שמתחיל להתנשף בעלייה או להשתעל במשך תקופה עשוי לחכות, להתרגל למצב או לייחס אותו לסיבה אחרת. גם במערכת הרפואית החשד הראשוני עשוי ללכת למחלות ריאה שכיחות יותר.

לדברי ד"ר אונטרמן, אחד האתגרים הוא לקצר את הדרך בין הופעת התסמינים לבין האבחנה הנכונה. תפקודי ריאות הם אחת הבדיקות שיכולות להצביע על בעיה, ובמקרה שעולה חשד ניתן להתקדם לבדיקת CT של בית החזה, שלה תפקיד מרכזי באבחון.

ד"ר שטרייכמן מדגישה, שגם בדיקה גופנית והאזנה לריאות יכולות לעיתים לספק רמזים אופייניים, אך החיבור בין הסיפור של המטופל, תפקודי הריאות והדימות הוא שמאפשר להתקדם לבירור מדויק.

והדיוק הזה אינו עניין סמנטי בלבד. מאחורי המונח "פיברוזיס ריאתי" נמצאות מחלות שונות, שלעיתים דורשות גישות טיפול שונות. בחלק מהמקרים יש מרכיב דלקתי משמעותי, באחרים התהליך הוא פיברוטי בעיקרו, ולעיתים השניים מתקיימים יחד.

לכן, במקרים מורכבים מתקיים דיון רב-תחומי שבו משתתפים לצד רופאי הריאות גם מומחי דימות, ראומטולוגים ופתולוגים. המטרה היא להבין לא רק אם קיימת הצטלקות בריאה, אלא מה עומד מאחוריה ואיזה טיפול מתאים למטופל המסוים.

"הרבה פעמים האבחנה דורשת מה שאנחנו קוראים לו דיון מולטי-דיסציפלינרי, או רב-צוותי", מסבירה ד"ר שטרייכמן. "כדי שנוכל להגיד: זאת האבחנה שאנחנו חושדים בה, זה הטיפול שאנחנו הולכים בו".

"כשהריאות הולכות ומצטלקות, את הצלקות שכבר נוצרו אנחנו לא יודעים להעלים", אומר ד"ר אונטרמן. "אנחנו יודעים להתערב ולעצור את היווצרות הצלקות החדשות".

במילים אחרות, המטרה אינה להיכנס לחרדה מכל שיעול, אלא לדעת מתי משהו כבר אינו נראה כמו תופעה חולפת. שיעול ממושך, קושי בנשימה במאמץ או החמרה הדרגתית בתפקוד מצדיקים בירור רפואי.

המסר של אונטרמן חד במיוחד למי שנוטים להסביר לעצמם שהשינוי פשוט קשור להתבגרות: "אם אתה סובל מקושי בנשימה במאמץ שהולך וגובר, אל תניח שזה הגיל. אל תניח שאתה לא בכושר. אם יש לך קושי בנשימה שהולך וגובר, תלך, תיבדק ואל תרפה".

לצד החשיבות של האבחון, אחד השינויים המשמעותיים בתחום נמצא דווקא בטיפול. עד 2014 אפשרויות הטיפול התרופתי בפיברוזיס ריאתי היו מוגבלות מאוד. באותה שנה נכנסו לשימוש טיפולים אנטי-פיברוטיים שמטרתם להאט את קצב התקדמות המחלה. אלא שהטיפולים הללו עשויים להיות מלווים בתופעות לוואי, בעיקר ממערכת העיכול, ולעיתים נדרשים התאמות, טיפול תומך או מעבר בין אפשרויות טיפול.

בשנים האחרונות נרשמה התקדמות נוספת בתחום הטיפול, עם אפשרויות חדשות שמרחיבות את ארגז הכלים של הרופאים ומאפשרות התאמה טובה יותר למטופלים. לצד הטיפולים הקיימים, המחקר ממשיך להתקדם ולבחון דרכים נוספות להאט את התקדמות המחלה ולשפר את ההתמודדות איתה. גם כאן, הטיפול אינו אחיד ומתאים לכל מטופל באותה צורה.

הבחירה בטיפול תלויה בסוג המדויק של המחלה, במידת ההתקדמות שלה, במרכיב הדלקתי אם קיים, במחלות נלוות וביכולת המטופל להתמיד בטיפול. לצד הטיפולים הקיימים ממשיכים להתקיים גם מחקרים קליניים שמנסים להרחיב את האפשרויות עבור המטופלים.

זהו שינוי חשוב במיוחד במחלה שבמשך שנים האפשרויות בה היו מוגבלות. לא הבטחה שהמחלה נעלמת, אלא יכולת טובה יותר לנסות להאט אותה, להתאים טיפול ולשמור ככל האפשר על התפקוד.

והטיפול אינו מסתכם בכדורים. שיקום ריאות ופעילות גופנית מותאמת הם חלק משמעותי מההתמודדות. במקרים שבהם נדרש חמצן, ההמלצה הרפואית היא להשתמש בו בהתאם לצורך. אלא שלצד הקושי הפיזי, בפאנל עולה גם מחסום שקשה יותר למדוד בבדיקה: המבוכה.

"אני לובשת את המחלה שלי על הפנים", מתארת ד"ר שטרייכמן את התחושה של מטופלים שנדרשים לצאת מהבית עם חמצן. "אני תולה את הצינור הזה, כולם יודעים שאני חולה, רואים את זה חיצונית".

המחסום הזה עלול לגרום לאנשים לצמצם יציאות מהבית, מפגשים חברתיים ופעילות. אלא שדווקא שמירה על תנועה, עצמאות ושגרת חיים חשובה ככל שניתן היא חלק מההתמודדות.

במצבים מתקדמים עולה לעיתים גם האפשרות של השתלת ריאות. היא אינה מתאימה לכל מטופל, אך לדברי ד"ר שטרייכמן, במחלות פיברוטיות יש חשיבות לכך שההפניה למרכז השתלות תיעשה בזמן ולא רק כשהמצב הופך דחוף. מהלך המחלה אינו תמיד צפוי: אצל חלק מהמטופלים ההתקדמות איטית, אצל אחרים מהירה יותר ולעיתים יכולה להופיע החמרה חדה.

בחודשים האחרונים קיבלה המחלה פנים מוכרות יותר בעקבות חשיפתו הפומבית של יהודה פוליקר, שהופיע על הבמה כשהוא נעזר בחמצן. עבור הרופאים בפאנל, החשיפה הזאת עשתה הרבה מעבר להעלאת מודעות.

"המחלה הזאת היא מחלה קצת שקופה", אומר ד"ר אונטרמן. "אף אחד לא באמת מכיר, והחולים הרבה פעמים מרגישים שלא רואים אותם".

דווקא במקום הזה נכנסת לתמונה עמותת חו"ף, שפועלת למען חולי פיברוזיס ריאתי ובני משפחותיהם. העמותה משמשת כתובת למידע ולתמיכה, פועלת לקידום זכויות המטופלים, להעלאת המודעות למחלה ולקידום הגישה לטיפולים ולטכנולוגיות.

"לא קל לקבל אבחנה של פיברוזיס ריאתי", אומרת ד"ר שטרייכמן. "גם המילה מאיימת. יש כל כך הרבה סוגי מחלות, ועולות השאלות: מה יהיה איתי? מה זה אומר? איך ייראו החיים שלי בהמשך?"

לדבריה, עמותת חו"ף מספקת כלים לא רק למטופלים אלא גם למי שמלווים אותם בדרך, ופועלת בשיתוף עם הצוותים הרפואיים כדי להנגיש מידע ולסייע בהתמודדות.

וזה אולי החיבור החשוב ביותר בין כל חלקי הפאנל. פיברוזיס ריאתי היא מחלה מורכבת, ולעיתים גם מתקדמת, אבל האבחנה אינה סוף הסיפור. יש משמעות לזיהוי בזמן, יש אפשרויות טיפול, יש שיקום, יש מחקר שממשיך להתקדם ויש מערך שלם שיכול ללוות את המטופל.

לא כל שיעול הוא פיברוזיס ריאתי, ולא כל קוצר נשימה מעיד על מחלת ריאות. אבל כשהשיעול אינו חולף, כשהנשימה הולכת ומתקצרת או כשמשהו שהיה פעם פשוט הופך בהדרגה למאמץ, המסר של הרופאים ברור: לא מתעלמים ולא מסתפקים בהסברים כמו גיל או חוסר כושר.

ואם כבר התקבלה אבחנה, גם את הדרך שאחריה לא חייבים לעבור לבד. עמותת חו"ף היא הבית של חולי פיברוזיס ריאתי ובני משפחותיהם, ומרכזת עבורם מידע, תמיכה, סיוע בקידום זכויות וגישה למידע על טיפולים וטכנולוגיות.

למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי ועל פעילות עמותת חו"ף ניתן להיכנס לאתר העמותה >>

*המידע בכתבה אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי, אבחון או טיפול המותאמים אישית על ידי הצוות המטפל.