שיעור תלמידי כיתות ב' שהתחסנו נגד שפעת צנח בתוך פחות מעשור ביותר ממחצית: מכ־55% בתחילת תוכנית החיסונים בבתי הספר לכ־26% בשנת הלימודים תשפ"ו. אלא שהירידה אינה נובעת רק מסירוב הורים. בשנתיים האחרונות החיסון הוצע לכ־70% בלבד מהתלמידים הזכאים, לעומת כ־90% בשנים קודמות.
הנתונים מופיעים בנייר עמדה חדש של ראשי האיגודים המקצועיים ברפואת ילדים ובמחלות זיהומיות, הקורא לשנות את מערך חיסוני השפעת לילדים בישראל. בין ההמלצות: פתיחת המבצע כבר בתחילת ספטמבר, הרחבת האפשרות להתחסן ללא תור, הגדלת זמינות החיסון בתרסיס לאף והשקת קמפיין הסברה לאומי ומתואם.
על המסמך חתומים פרופ' אילן דלאל, יו"ר האיגוד לרפואת ילדים; פרופ' יסמין מאור, יו"ר האיגוד למחלות זיהומיות; פרופ' גליה גריסרו־סואן, יו"ר החוג למחלות זיהומיות בילדים; ד"ר דורון דושניצקי, יו"ר החברה לרפואת ילדים בקהילה; ופרופ' מיכל שטיין, יו"ר החברה לפדיאטריה קלינית.
המסמך מבוסס על דיון שנערך ב־27 ביולי בהשתתפות נציגי משרד הבריאות, האיגודים הרפואיים, קופות החולים, החברות המספקות שירותי בריאות לתלמידים ועמותות.
"ירידה רצופה ומסוכנת"
"אנחנו רואים ירידה רצופה ומסוכנת בהתחסנות הילדים לשפל חסר תקדים, וזאת לא גזירת גורל, זו תוצאה ישירה של מחדל מתמשך", אמר פרופ' דלאל, המכהן גם כמנהל מחלקת הילדים במרכז הרפואי וולפסון.
לדבריו, "הניסיון של משרד הבריאות להישען בלעדית על מנגנון חיסונים המבוסס על זריקות בבתי הספר, שמגיע באיחור ונכשל להגיע לרוב הילדים, הוא עצימת עיניים. אם המשרד לא יתעורר מיידית, לא ישיק קמפיין לאומי משמעותי ולא יפתח מסלולים נגישים באמת, כמו חיסון בתרסיס לאף בקופות ובבתי הספר, אנחנו נשלם החורף הזה במחלקות ילדים עמוסות ובסיבוכים קשים שניתן היה למנוע".
אחד הנתונים הבולטים במסמך נוגע לעמדות ההורים. לפי המידע שהוצג בדיון, כ־55% מההורים סירבו לחיסון נגד שפעת, לעומת כ־4% בלבד שסירבו לחיסוני השגרה האחרים. לדברי המחברים, הורים רבים אינם תופסים שפעת כמחלה משמעותית ורואים בחיסון נגדה חיסון שאפשר לוותר עליו.
לחשש מתופעות לוואי ולספקות בנוגע ליעילות מצטרפים גם מסרים שאינם אחידים מצד הצוותים הרפואיים. בדיון נטען כי לעיתים אנשי מקצוע ממעיטים בעצמם בחשיבות ההתחסנות. מחברי המסמך מבקשים לגבש מסר מקצועי אחיד ומדגישים כי עובד רפואי אינו אמור לומר להורה שהחיסון אינו נחוץ או ש"לא נורא גם בלי".
פער של יותר מפי שניים בין המחוזות
שיעור הכיסוי הארצי במסגרת שירותי בריאות התלמיד עמד על 23.2% נכון ל־31 בדצמבר 2025, אך מאחורי הנתון הארצי מסתתרים הבדלים גדולים. במחוז חיפה הגיע שיעור ההתחסנות לכ־33%, לעומת כ־14% בלבד במחוז אשקלון.
חיסון השפעת הוכנס בהדרגה לבתי הספר החל משנת הלימודים 2016/17. כיום הוא מוצע לתלמידי כיתות ב', ג' ו־ד' בבתי הספר הרגילים, ולתלמידי כיתות א' עד ו' בחינוך המיוחד.
גם שיעורי ההתחסנות בקופות החולים נמוכים. לפי נתוני המרכז הלאומי לבקרת מחלות המובאים במסמך, בעונה הקודמת התחסנו בקופות כ־16% מהילדים בני חצי שנה עד ארבע, שיעור דומה בקרב בני 5 עד 12, ורק כ־7% מבני 13 עד 18.
לפי נייר העמדה, ישראל מפגרת גם אחר תוכניות חיסון לילדים במדינות אחרות. שיעורי הכיסוי במדינות שהוזכרו במסמך, ובהן ספרד, פינלנד, ארצות הברית, פרו וקובה, נעים בין 33% ל־91%, ובמדינות בריטניה הם עומדים על כ־55% עד 60%. עם זאת, התוכניות וקבוצות הגיל אינן זהות בכל המדינות ולכן ההשוואה אינה מלאה.
לא רק היסוס: החיסון מגיע מאוחר
מחברי המסמך מדגישים כי עמדות ההורים הן רק חלק מהבעיה. משפחות המבקשות להתחסן בקופת החולים נדרשות לעיתים לקבוע תור ולהגיע במיוחד למרפאה, ואילו זמינות החיסונים בשעות אחר הצהריים, בערב ובסופי השבוע מוגבלת.
גם החיסון החי מוחלש הניתן בתרסיס לאף, שאותו מעדיפים חלק מהילדים וההורים, אינו זמין בכמות מספקת. התרכיב מתאים מגיל שנתיים, אך אינו מיועד לכל ילד ויש לבדוק התאמה רפואית.
בבתי הספר, חלק מהתלמידים מקבלים את ההצעה להתחסן רק בנובמבר או בדצמבר, לאחר שעונת התחלואה כבר החלה. נייר העמדה ממליץ לפתוח את המבצע בתחילת ספטמבר ולרכז את עיקר פעילות החיסון עד סוף נובמבר.
קושי נוסף הוא העומס על שירותי בריאות התלמיד. על פי המסמך, אחות מחסנת כ־35 תלמידים ביום, והמבצע כולו דורש כ־4,600 ימי עבודה, כאשר כ־90 אחיות עוסקות בו מדי יום. כל יום חיסונים מחייב תיאום עם בית הספר, שליחת הודעות, איסוף הסכמות והכנה מוקדמת, אך למחוזות משרד הבריאות לא נוספה תקינה עם הכנסת החיסון.
כתוצאה מכך נדחות פעילויות אחרות, ובהן חיסוני שגרה, בדיקות ראייה ושמיעה, מעקבים וחינוך לבריאות. בזמן התפרצות חצבת או אירוע בריאות ציבור אחר, הצוותים נדרשים לתעדף משימות וחיסונים נוספים.
למרות זאת, רוב משתתפי הדיון לא תמכו בהפסקה מיידית של החיסונים בבתי הספר. החשש הוא שהעברת האחריות לקופות בלבד תפגע דווקא בילדים שמשפחותיהם אינן פונות מיוזמתן להתחסן. ההמלצה היא להמשיך בתוכנית גם השנה, אך לשפר אותה באופן משמעותי.
לחסן בלי תור וגם במרכזי קניות
בבתי הספר מציעים המחברים לתעדף מוסדות ואוכלוסיות שבהם שיעורי ההתחסנות נמוכים, לשלוח טופס הסכמה דיגיטלי פשוט וברור ולהעביר תזכורות להורים שלא השיבו. ההסכמה לחיסון השפעת צריכה להיות נפרדת ומפורשת ולכלול את סוג התרכיב, כדי למנוע אי הבנות.
בקופות החולים מוצע לאפשר התחסנות ללא תור, להרחיב את הפעילות לשעות אחר הצהריים והערב ולימי שישי, ולהציע את החיסון במהלך ביקורים מתאימים במרפאה. המלצות נוספות כוללות ימי חיסון למשפחות, פנייה יזומה להורים לפעוטות ולילדים עם מחלות רקע, והפעלת ניידות בשכונות, במרכזי קניות ובאירועים קהילתיים.
המסמך קורא גם להטמיע את חיסוני השפעת בטיפות החלב, כולל בתחנות המופעלות ישירות על ידי משרד הבריאות.
הצעה נוספת היא לבחון רגולטורית אפשרות לנפק להורה חיסון בתרסיס למתן בבית, בכפוף להתאמה רפואית. מדובר בהצעה לבדיקה ולהסדרה, ולא במהלך שכבר אושר. בין התנאים המוצעים: שאלון לבדיקת התוויות נגד, הדרכה דיגיטלית, שמירה על שרשרת הקירור ותיעוד במאגר החיסונים הלאומי.
ראשי האיגודים קוראים גם לתכנן את רכש החיסון בתרסיס לפי מספר הילדים שהמערכת מבקשת לחסן, ולא על בסיס הביקוש הנמוך בעונה הקודמת. לטענתם, מחסור בתרכיב עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה: ככל שהחיסון פחות זמין, פחות ילדים מקבלים אותו, והיקף הרכש נותר נמוך גם בשנה שלאחר מכן.