מה הילדים לומדים מהפחדים של ההורים שלהם, גם בלי שנאמרה מילה

"אין מה לפחד", אומרים ההורים לילד שטס לראשונה במטוס לחופשה בחו"ל. אבל שנייה אחר כך אחד מהם עוצם את העיניים, השני אוחזת חזק במשענת ומפסיק לדבר. הילד לא זוכר את המשפט, הוא זוכר את מה שראה. כך עוברים פחדים מהורים לילדים.

במחקר קלאסי שפורסם ב־1985 בכתב העת Developmental Psychology, נמצא כי תינוקות בני שנה השתמשו בהבעות הרגשיות של אמם כדי להבין כיצד לפעול במצב עמום: כאשר האם הביעה שמחה או עניין, רובם המשיכו קדימה; כאשר הביעה פחד או כעס, מעטים עשו זאת. מחקר מקיף אחר שפורסם ב־2023 בכתב העת Clinical Child and Family Psychology Review, מצא כי צפייה בתגובות פחד של הורים לגירויים חדשים הגבירה פחד והימנעות אצל תינוקות.

כשאומרים לילד "אני בכלל לא פוחד", בזמן שהקול, הפנים והגוף משדרים משהו אחר, הילד שומע דבר אחד וקולט דבר אחר. הפער הזה עלול לבלבל: על איזה מהאותות שקיבל הוא אמור לסמוך?

השאלה לא האם הילדים שלנו יראו אותנו מפחדים. הם יראו. השאלה היא מה הם יראו אותנו עושים כשאנחנו מפחדים. הורה שחושש מטיסה ובכל זאת עולה למטוס; הורה שנלחץ מבדיקת דם, נושם ועובר אותה; הורה שנבהל לרגע ואז בודק את המציאות לפני שהוא מגיב , מלמד את הילד משהו נוסף.
לא "אין ממה לפחד", אלא: אפשר לפחד ולהתמודד. לכן, גם האופן שבו אנחנו פוגשים את הפחד שלנו הוא הזדמנות ללמידה.

אז מה אפשר לעשות בפעם הבאה שהילד רואה אותנו מפחדים?

1. לתת שם למה שקורה - "אני קצת חוששת עכשיו" הוא לעיתים מסר מועיל יותר מ"אני בכלל לא פוחדת", כשהילד רואה בבירור שכן.

2. להראות לא רק את הפחד, אלא גם את ההתמודדות -"אני קצת לחוץ, אז אני עוצר ונושמת"; "בוא נבדוק אם באמת יש כאן סכנה"; "אני חושש, ובכל זאת אני יכול לעשות את זה."

3. לשים לב להימנעות - אם בכל פעם שאנחנו פוחדים אנחנו נסוגים, מוותרים או מתרחקים, הילד עשוי ללמוד שהדרך להתמודד עם הפחד היא להימנע. כשבטוח ומתאים, אפשר להראות לו שהפחד לא חייב לקבוע את הפעולה שלנו. אפשר לפחד, ובכל זאת לבדוק, להתקרב או לעשות את מה שצריך .

4. לא לנסות להיות הורים שלא פוחדים - ילד לא זקוק להורה מושלם או רגוע תמיד. הוא זקוק למבוגר שיכול לפחוד, לזהות מה קורה לו ,לווסת את עצמו ולבחור כיצד לפעול. כלומר, לחיות בעולם שיש בו פחד, בלי לתת לו לנהל אותנו.

אולי זה הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים להעביר לילדים - איך לחיות בעולם שיש בו פחד, בלי לתת לו לנהל אותנו, ואיך להיות עם הפחד כשהוא מופיע. הם רואים שאפשר להיבהל ולעצור, להרגיש ולבדוק, לפחד ובכל זאת לבחור כיצד לפעול. החוויות האלה יכולות, בהדרגה, לתרום להתפתחות של תחושת מסוגלות וחוסן שהן היכולת לפגוש מצבים חדשים ואי־ודאות, להתמודד איתם ולהמשיך לפעול גם כשהפחד נוכח.

הכותבת היא עדנה ארבל, פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית וראש המערך האינטגרטיבי בבית החולים השיקומי אינטגרטיבי מדיקל קר