הטעות שהורים עושים כשהילד חוזר עם כאב באוזניים מהבריכה או הים

אחרי כמה שעות בבריכה הילד מתחיל להתלונן שהאוזן מציקה לו. האינסטינקט הראשון של הורים רבים הוא להניח שפשוט נשארו קצת מים בפנים ושזה יעבור. אלא שלפעמים המים הם רק תחילתו של הסיפור.

"אוזן שחיין" היא דלקת של תעלת האוזן החיצונית, והיא נפוצה במיוחד בחודשי הקיץ, כשהילדים מבלים הרבה יותר זמן בבריכות ובים.

"מדובר בדלקת באוזן החיצונית, שעלולה להתחיל בגרד או באי נוחות ולהתפתח לכאב משמעותי", מסבירה ד"ר אנה אוסטרובסקי, מומחית ברפואת ילדים במאוחדת מחוז צפון. "למרות השם, לא צריך להיות שחיין כדי לסבול ממנה. גם טבילה בבריכה, רחצה בים, מקלחת או חשיפה ממושכת ללחות עלולות ליצור את התנאים להתפתחות הדלקת".

לדבריה, התופעה שכיחה במיוחד בקרב ילדים, ובעיקר בגילים 5 עד 14.

כדי להבין מדוע דווקא בילוי תמים במים עלול להסתיים בדלקת, צריך להכיר את מערכת ההגנה הטבעית של האוזן. ואחד המרכיבים החשובים בה הוא דווקא אותו חומר שרבים מאיתנו ממהרים לנקות.

"השעווה הטבעית באוזן אינה לכלוך", מדגישה ד"ר אוסטרובסקי. "היא חלק ממנגנון ההגנה של תעלת האוזן. היא מסייעת לשמור על סביבה חומצית ומספקת שכבת הגנה שמקשה על חיידקים להתרבות".

חשיפה חוזרת למים וללחות עלולה לשבש את שכבת ההגנה הזאת. כאשר מוסיפים לכך גירוד של האוזן או שימוש במקלוני אוזניים, שעלולים ליצור פציעות זעירות בעור העדין של תעלת האוזן, נוצרים תנאים נוחים יותר להתפתחות זיהום.

ולא מדובר רק בבריכות. לדברי ד"ר אוסטרובסקי, מחקר שבחן את הקשר בין חשיפה למי ים לבין זיהומים מצא עלייה בסיכון לדלקת של האוזן החיצונית בקרב אנשים שנחשפו למי ים.

כאב אוזניים אצל ילדים יכול להיגרם ממגוון סיבות, אבל במקרה של אוזן שחיין יש סימן אופייני במיוחד.

"אחד הסימנים הבולטים הוא כאב שמתגבר כאשר לוחצים על הטרגוס, הבליטה הקטנה שנמצאת בפתח האוזן, או כאשר מושכים בעדינות את האפרכסת", מסבירה ד"ר אוסטרובסקי.

לכאב עשויים להתלוות גם גרד, תחושת אטימות או סתימה באוזן, הפרשה ולעיתים ירידה זמנית בשמיעה.

עם זאת, היא מדגישה כי הבדיקה הביתית אינה תחליף לאבחון: "כאב אוזניים אצל ילד יכול להיגרם מסיבות שונות, ולכן הופעת התסמינים מחייבת במידת הצורך בדיקה רפואית".

הורים רבים שומעים את המילים "דלקת אוזניים" ומניחים מיד שהילד יזדקק לאנטיביוטיקה דרך הפה. במקרה של דלקת באוזן החיצונית, זה בדרך כלל אינו הטיפול המקובל.

"כאשר מדובר בדלקת באוזן החיצונית, הטיפול ברוב המקרים הוא מקומי באמצעות טיפות אוזניים, ולעיתים הטיפול משלב אנטיביוטיקה וסטרואידים", אומרת ד"ר אוסטרובסקי. "המטרה היא להתמודד עם הזיהום ובמקביל להפחית את הבצקת והדלקת בתעלת האוזן".

חשוב גם לטפל בכאב באמצעות משככי כאבים מתאימים. לאחר התחלת הטיפול אמור להופיע בדרך כלל שיפור בתוך 48 עד 72 שעות. אם אין שיפור, הכאב מחמיר או שהדלקת מתפשטת, יש לפנות שוב לבדיקה רפואית.

הדרך להפחית את הסיכון לאוזן שחיין אינה להרחיק את הילדים מהמים. כמה הרגלים פשוטים יכולים לעזור, ואחד החשובים שבהם הוא דווקא לדעת מתי לא להתערב.

אחרי שחייה או מקלחת כדאי להטות את הראש ולאפשר למים לצאת מהאוזן באופן טבעי. במידת הצורך, לדברי ד"ר אוסטרובסקי, אפשר להשתמש במייבש שיער בעוצמה נמוכה וממרחק בטוח.

ומה לגבי מקלוני אוזניים? עדיף לוותר. "האוזן יודעת לנקות את עצמה, וניסיון לנקות אותה באופן אגרסיבי עלול דווקא להסיר את שכבת ההגנה הטבעית ולפצוע את העור העדין שבתעלה", היא מסבירה.

מאותה סיבה חשוב שלא להכניס חפצים לאוזן, גם כאשר הילד מתלונן שמשהו מציק או מרגיש כאילו הוא תקוע בפנים.

תשומת לב מיוחדת נדרשת אצל ילדים עם צינוריות אוורור, נקב בעור התוף או היסטוריה של נקב, וכן אצל ילדים הסובלים ממחלות עור כמו אקזמה או פסוריאזיס באזור האוזן. במקרים כאלה כדאי לקבל מהרופא הנחיות מותאמות לגבי חשיפה למים ושימוש באטמי אוזניים.

"בסופו של דבר, דווקא בקיץ שבו האוזניים חשופות ליותר מים, לפעמים צריך לעשות פחות", מסכמת ד"ר אוסטרובסקי. "לא לנקות בכוח, לא לגרד, לייבש היטב ובעיקר להקשיב לסימנים שהגוף שולח. כך אפשר להמשיך ליהנות מהים ומהבריכה בלי לתת לאוזן שחיין לקלקל את החופש".