התמונה של יהודה פוליקר לפני העלייה לבמה, כשהוא מחובר לחמצן, הפכה בימים האחרונים את הפיברוזיס הריאתי ממונח רפואי למחלה עם פנים מוכרות. הזמר בן ה-75 חשף כי הוא מתמודד עם המחלה, שגורמת להצטלקות של רקמת הריאה ועלולה להקשות בהדרגה על הנשימה. פוליקר עצמו בחר להתייחס למצבו באופן מפוכח ואמר: "בסוף כולנו נמות ממשהו".
אבל מאחורי הסיפור האישי שלו נמצאת מציאות רחבה הרבה יותר. פיברוזיס ריאתי הוא רק אחת משורה ארוכה של מחלות שבהן מטפלים מומחי הריאות בישראל. דווקא בתקופה שבה לרפואה יש יותר אפשרויות מאי פעם לסייע לחולים, המערכת מתמודדת עם מחסור משמעותי ברופאים שיוכלו להעניק את הטיפול הזה.
בישראל יש כיום, לדברי פרופ' צבי פרידלנדר, יו"ר האיגוד לרפואת ריאות, כ-170 מומחים ברפואת ריאות למבוגרים בלבד.
"יש פחות מ-200 רופאי ריאות", הוא אומר לוואלה. "כשמדברים על מומחים ומתמחים יחד מתקרבים לכ-200, אבל את המתמחים כמובן אי אפשר לספור כמומחים".
יותר חולים, הרבה יותר אפשרויות טיפול
רפואת הריאות השתנתה דרמטית בעשור האחרון. טיפולים ביולוגיים, שיטות אבחון מתקדמות, ברונכוסקופיות מדויקות יותר והרחבת בדיקות הסקר לסרטן הריאה מאפשרים כיום לטפל בחולים שבעבר האפשרויות עבורם היו מוגבלות בהרבה.
"יש עלייה בכמות חולי הריאות המאובחנים והמטופלים, אבל אנחנו לא יודעים אם זו עלייה בשכיחות, במודעות או גם וגם", אומר פרופ' פרידלנדר. "יכול להיות שיש באמת יותר חולים, אבל יכול להיות גם שבגלל שיש לנו יותר אפשרויות טיפוליות, אנשים יותר ניגשים ונבדקים".
לדבריו, השינוי ניכר כמעט בכל המחלות המרכזיות. "באסתמה, הטיפולים הביולוגיים פשוט עשו מהפכה בחולים עם אסתמה קשה. ב-COPD יש טיפולים חדשים, המשאפים השתפרו מאוד ומתחילים להיות גם טיפולים ביולוגיים שיכולים לעזור לחלק מהאנשים".
גם בתחום הברונכוסקופיה חלה התקדמות משמעותית. "יש שיטות מדויקות יותר לכוון ולדגום, בצורה שיכולה הרבה פעמים לחסוך ניתוח או פרוצדורה אחרת מבחוץ".
והשינוי בולט במיוחד במחלות רקמת הריאה, ובהן גם מחלות פיברוטיות. "עד לפני כעשור לא היה לנו כמעט טיפול מתאים, והיום כבר יש לנו כמה תרופות. גם ביתר לחץ דם ריאתי יש תרופות יותר ויותר טובות. רפואת הריאות היא תחום שמתפתח מאוד ביכולת שלו לעזור לאנשים".
40 מתמחים, אבל איפה הם יעבדו?
יש גם בשורה מעודדת. השנה יש כ-40 מתמחים ברפואת ריאות, לעומת כ-15 עד 20 בלבד במחזורים קודמים.
"זו קפיצה מאוד מרשימה", אומר פרידלנדר. "מדובר גם במתמחים ברמה גבוהה וטובה. זה מבטא את התחושה שמדובר במקצוע בתנופה, שיש מה לעשות, שיש פרוצדורות חדשות ויש תרופות חדשות".
אלא שהעלייה במספר המתמחים אינה פותרת את הבעיה. הדרך להפוך למומחה ריאות למבוגרים ארוכה: תחילה נדרשת התמחות של כארבע שנים ברפואה פנימית, ולאחריה התמחות נוספת של כשנתיים וחצי ברפואת ריאות.
והבעיה הגדולה, לדברי פרידלנדר, מחכה דווקא בסוף הדרך. "יש לנו עכשיו 40 מתמחים, אבל כשהם יסיימו צריך שיהיו תקנים בשבילם לעבוד ברפואת ריאות. לא חסרה עבודה, חסרים התקנים".
מחכים יותר מ-3 חודשים לרופא
המטופלים כבר מרגישים היטב את המחסור. תור לרופא ריאות בקהילה עלול להימשך יותר משלושה חודשים. "אנשים שמתחילים עם שיעול, ליחה ותופעות נשימתיות לא יכולים לחכות שלושה חודשים", אומר פרידלנדר. "יש תורים מאוד ארוכים".
הוא מדגיש כי מרפאות ריאות אינן תחליף לרפואה דחופה. "מי שנמצא במצב מסכן חיים צריך להגיע לחדר מיון. אבל הטיפול ארוך הטווח, זה שמשפר את המצב ומפחית תמותה לאורך זמן, בהחלט נעשה במרפאות הריאות".
אז כמה רופאים באמת חסרים?
"אם היינו יכולים להכפיל את מספר התקנים ברפואת ריאות, אני חושב שהיינו מגיעים למקום טוב".
הצורך צפוי לגדול ככל שהאוכלוסייה בישראל מזדקנת, משום שרבות ממחלות הריאה הופכות שכיחות יותר בגילים מבוגרים. אבל המחסור אינו מתחלק באופן שווה.
"ברחבי הארץ חסרים תקנים, גם בבתי החולים ועוד יותר בקהילה", אומר פרידלנדר. "אבל זה בולט במיוחד בדרום הארץ. מספר התקנים והשעות של רפואת הריאות בקהילה ביחס לצורך הוא הנמוך ביותר באופן בולט בדרום".
לדבריו, "יש לנו צורך ביותר ממה שאנחנו מסוגלים לתת היום, ובגלל החוסרים האלה אנחנו פחות עוזרים ממה שאולי היינו יכולים. וכמו בהרבה דברים במדינת ישראל, בעיקר הפריפריה נפגעת".
הבדיקה שמצילה חיים - אבל מגדילה את העומסים
באופן פרדוקסלי, גם התקדמות רפואית חשובה עלולה להגדיל את הלחץ על המערכת. אחת הדוגמאות היא הרחבת בדיקות הסקר לגילוי מוקדם של סרטן הריאה באמצעות CT במינון קרינה נמוך באוכלוסיות בסיכון.
"זה דבר מבורך מאוד", מדגיש פרידלנדר. "ה-CT לא ימנע את סרטן הריאות, אבל הוא יכול לאפשר לנו למצוא אותו בשלב מאוד מוקדם, שבו אפשר לרפא את המחלה הקשה הזאת".
אלא שממצאים בבדיקה דורשים פענוח, מעקב ולעיתים בדיקות נוספות. "אנשים עושים CT, מקבלים תשובה ואז צריך להחליט מה עושים איתה, האם לדגום, האם לעקוב. וכשאומרים לאדם שיש משהו ב-CT, הוא חרד ורוצה לשמוע מרופא מומחה".
הטיפול נמצא בסל, אז למה לא כולם מקבלים?
המחסור ברופאים הוא רק חלק מהבעיה. פרידלנדר מצביע גם על שיקום ריאות, טיפול שיכול לשפר את התפקוד ואת איכות חייהם של חולים כרוניים, אך אינו נגיש בפועל לכל הזכאים.
"האיגוד לרפואת ריאות כבר הרבה שנים לוקח את שיקום הריאות כדגל. זה משהו יחסית פשוט שמשפר בצורה משמעותית את התפקוד, החיים ואיכות החיים של חולי הריאות".
לדבריו, "הזכאות בסל נהדרת ורחבה, אבל בגלל תמחור לקוי, הקופות לא מאפשרות את זה לכל מי שמגיע לו. כיום זה קיים בעיקר בבתי החולים, מתחיל להיות קצת בקהילה ואנחנו עובדים גם על שיקום מרחוק".
פרידלנדר מצביע על בעיה מערכתית נוספת: "מדינת ישראל באופן כללי מתעדפת פרוצדורות על פני רפואה שאינה פרוצדורלית. זה נכון לרפואה פנימית וזה נכון גם לנו. לא מתגמלים על איכות. אם ישבת עם חולה 20 דקות או חמש דקות, זה לא משנה בתגמול. לצערי זה מעודד רפואה פחות טובה".
"המדינה נכשלת במלחמה בעישון"
ובתוך כל אלה ממשיך לעמוד גורם הסיכון הוותיק והמשמעותי ביותר למחלות ריאה: עישון. לפי נתוני משרד הבריאות לשנת 2025 המובאים בחומר, 23.1% מהמבוגרים דיווחו על שימוש קבוע בסיגריות טבק. השיעור הגיע ל-46.2% בקרב גברים בחברה הערבית ול-27.5% בקרב גברים יהודים. בקרב בני נוער נרשמה גם עלייה בהתחלות העישון, בין היתר באמצעות סיגריות אלקטרוניות ושקיקי ניקוטין.
"כולנו צריכים להילחם בעישון. זה לא תפקיד רק של רופאי הריאות", אומר פרידלנדר. "המדינה נכשלת בטיפול בנושא הזה".
זיהום האוויר, העישון והזדקנות האוכלוסייה מבטיחים שהצורך במומחי ריאות רק ילך ויגדל. האירוניה היא שדווקא ההצלחות של רפואת הריאות מחדדות את המחסור: כיום יש יותר מה להציע לחולים, אבל אין מספיק אנשי מקצוע כדי להנגיש את היכולות האלה לכולם.
"אנחנו לא במשבר", מבקש פרידלנדר לדייק. "אנחנו בתנופה עם אתגרים. דווקא בגלל שיש לנו תרופות חדשות, יכולות שלא היו לנו לפני 10 או 15 שנה ופרוצדורות חדשות שיכולות לעזור למטופלים, אנחנו צריכים את העזרה כדי לגדול. זה מקצוע שיש בו צורך גדול יותר ממה שאנחנו מסוגלים לתת היום".