גלוקוזאמין הוא אחד מתוספי התזונה המוכרים ביותר לאנשים הסובלים מכאבי מפרקים ושחיקת סחוס. אלא שמחקר חדש ומסקרן, שפורסם בכתב העת המדעי Nature Metabolism, מעלה אפשרות שלא נבדקה עד היום לעומק: אצל אנשים הסובלים מאלצהיימר או מסוגים אחרים של דמנציה, התוסף עלול להיות קשור דווקא להחמרה במצב.
המחקר, שכותרתו "Hyperglycosylation is a metabolic driver of Alzheimer's disease", מציע גם הסבר חדש לאחד התהליכים שמתרחשים במוח במחלת אלצהיימר. החוקרים גילו כי במוחם של חולי אלצהיימר קיימת פעילות מוגברת של תהליך שבו מולקולות סוכר מתחברות לחלבונים. התהליך הזה נקרא גליקוזילציה.
גליקוזילציה היא תהליך טבעי וחיוני, ולא משהו שצריך להיבהל ממנו בפני עצמו. אפשר לחשוב עליה כעל מעין "תגיות סוכר" שהתא מצמיד לחלבונים. התגיות האלה משפיעות על האופן שבו החלבונים פועלים, על המקום שאליו הם מגיעים בתוך התא ועל התקשורת בין תאים. במוח, התהליך חשוב במיוחד לפעילות תקינה של תאי העצב.
אבל כמו במקרים רבים בגוף, גם כאן יותר מדי עלול להפוך לבעיה.
החוקרים מצאו כי במוחות של אנשים עם אלצהיימר הייתה כמות גדולה משמעותית של מולקולות סוכר המחוברות לחלבונים, בהשוואה למוחות של אנשים ללא המחלה. כאשר הם בחנו דגימות מוח משלבים שונים של אלצהיימר, התמונה הפכה ברורה עוד יותר: באזורים מסוימים של המוח, בעיקר בחומר האפור, כמות הגליקנים עלתה ככל שהמחלה הייתה מתקדמת יותר.
במילים פשוטות, ככל שהפתולוגיה של אלצהיימר הייתה חמורה יותר, כך נמצאו יותר מאותן "תגיות סוכר" על חלבונים במוח.
האם זה גורם למחלה, או רק תוצאה שלה?
זו הייתה אחת השאלות המרכזיות שהחוקרים ניסו לענות עליהן. הרי העובדה ששינוי מסוים מופיע במוח חולה אינה בהכרח אומרת שהוא גורם למחלה. הוא יכול להיות פשוט תוצאה שלה.
כדי לבדוק זאת השתמשו החוקרים בשני מודלים שונים של אלצהיימר בעכברים. הם מצאו שגם אצל העכברים קיימת אותה עלייה בגליקוזילציה, במיוחד באזורי מוח החשובים לזיכרון ולחשיבה.
לאחר מכן הם ניסו להפחית את התהליך. באמצעות התערבות בשני מנגנונים שונים המשתתפים ביצירת אותן מולקולות סוכר, החוקרים הצליחו להפחית את רמת הגליקוזילציה במוחם של עכברי האלצהיימר. התוצאה הייתה מפתיעה: העכברים הראו שיפור בבדיקת זיכרון.
מעניין במיוחד שהשיפור בזיכרון לא לווה בירידה משמעותית בכמות משקעי העמילואיד או בשינויים בפתולוגיית הטאו, שני החלבונים המזוהים ביותר עם מחלת אלצהיימר.
הממצא הזה מעלה אפשרות חשובה: ייתכן שחלק מהירידה בזיכרון באלצהיימר מושפע משינויים בחילוף החומרים של תאי המוח, ולא רק מהצטברות עמילואיד וטאו.
ואז החוקרים נתנו לעכברים גלוקוזאמין
כאן מגיע החלק שעשוי להיות הרלוונטי ביותר לציבור הרחב.
גלוקוזאמין הוא חומר שהגוף יכול להשתמש בו כדי לייצר את מולקולות הסוכר המתחברות לחלבונים. לכן החוקרים רצו לבדוק מה יקרה אם במקום להפחית גליקוזילציה, הם ינסו להגביר אותה.
הם נתנו גלוקוזאמין במשך שבועיים לעכברים עם מאפיינים של מחלת אלצהיימר. התוצאה הייתה עלייה משמעותית בכמות הגליקנים במוח, ובמקביל החמרה בתפקוד הזיכרון של העכברים.
אבל יש כאן פרט חשוב מאוד: כאשר החוקרים נתנו גלוקוזאמין לעכברים בריאים, הוא לא גרם לאותה עלייה בגליקוזילציה וגם לא פגע בזיכרון.
כלומר, המחקר אינו מצביע על כך שגלוקוזאמין מסוכן למוח של כל אדם. החוקרים מציעים שייתכן שהמוח שכבר נמצא בתהליך ניווני, כמו באלצהיימר, רגיש במיוחד לעודף של גלוקוזאמין.
ומה קרה אצל בני אדם?
כדי לבדוק האם יש רמז לאותו אפקט גם בבני אדם, החוקרים עברו על רשומות רפואיות של עשרות אלפי מטופלים במערכת הבריאות של אוניברסיטת פלורידה.
בניתוח ההישרדות נכללו 24,481 מטופלים עם אלצהיימר או דמנציות קשורות, וכן 41,884 אנשים עם ירידה קוגניטיבית קלה, מצב המכונה MCI ולעיתים מקדים התפתחות של דמנציה.
בקרב האנשים שכבר סבלו מדמנציה, שימוש מתועד בגלוקוזאמין היה קשור לעלייה של כ-25 אחוז בסיכון לתמותה. בקרב אנשים עם MCI בלבד לא נמצא הבדל משמעותי בתמותה.
בנוסף, בקרב אנשים עם MCI שהשתמשו בגלוקוזאמין נמצאה עלייה של כ-25 אחוז בשיעור המעבר לדמנציה הקשורה לאלצהיימר.
אלה מספרים שמושכים את תשומת הלב, אבל חשוב מאוד להבין מה הם אינם אומרים.
החלק הזה של המחקר היה מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי. כלומר, החוקרים לא נתנו לחלק מהאנשים גלוקוזאמין ולחלקם פלצבו, אלא הסתכלו בדיעבד על רשומות רפואיות. לכן אי אפשר לקבוע שגלוקוזאמין עצמו גרם להחמרה.
ייתכן, למשל, שהיו הבדלים נוספים בין אנשים שנטלו את התוסף לבין אלה שלא נטלו אותו, גם אם החוקרים ניסו לתקן סטטיסטית חלק מההבדלים.
אז האם חולי אלצהיימר צריכים להפסיק גלוקוזאמין?
עדיין מוקדם מדי לתת המלצה גורפת.
המחקר אינו מוכיח שגלוקוזאמין גורם לאלצהיימר, ואינו מוכיח בוודאות שהוא מחמיר את המחלה בבני אדם. מצד שני, השילוב בין הממצאים במוחות אנושיים, הניסויים בעכברים והקשר שנמצא ברשומות רפואיות בהחלט מצדיק מחקר נוסף.
החוקרים עצמם מדגישים כי יש צורך בניסוי קליני גדול, אקראי וכפול סמיות כדי לבדוק האם גלוקוזאמין אכן משפיע על קצב ההידרדרות אצל חולי דמנציה.
עד אז, אנשים עם אלצהיימר או דמנציה שנוטלים גלוקוזאמין באופן קבוע בגלל כאבי מפרקים יכולים לשקול לדבר עם הרופא המטפל ולבדוק האם יש צורך אמיתי בהמשך השימוש בו. אין מקום להפסיק טיפול על סמך מחקר אחד בלבד, אבל גם אין סיבה להתעלם מהממצאים.
ואולי המסר החשוב ביותר של המחקר רחב יותר מהשאלה על תוסף כזה או אחר. במשך שנים אלצהיימר נתפס בעיקר כמחלה של עמילואיד וטאו. המחקר החדש מחזק תפיסה הולכת ומתפתחת שלפיה גם חילוף החומרים של תאי המוח משתנה עמוקות במחלה.
אם מחקרים נוספים יאשרו שגליקוזילציה מוגברת היא לא רק תוצאה של אלצהיימר אלא גורם שמאיץ את הפגיעה בתאי המוח, ייתכן שנפתח כאן כיוון חדש לחלוטין לטיפול במחלה.
ד"ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה ורפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית