יש לכם קופסאות פלסטיק במטבח? זה מה שקרה למשתתפי מחקר שהחליפו אותן

הפלסטיק הפך לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום, והחשיפה לחומרים הקשורים אליו מתחילה לעיתים עוד לפני שהמזון מגיע למטבח. חומרי גלם ומזונות עשויים לבוא במגע עם פלסטיק במהלך הגידול, העיבוד, ההובלה, האריזה, האחסון וההכנה. מקורות נוספים לחשיפה כוללים כלי מטבח, מוצרי טיפוח, אבק ביתי והציפוי הפנימי של קופסאות שימורים.

חלק מהחומרים המשמשים בייצור פלסטיק עלולים להשתחרר מהמוצרים ולעבור אל המזון, האוויר, האבק או העור. בהם פתלאטים, המשמשים לריכוך ולהגמשת סוגים מסוימים של פלסטיק, וביספנולים כמו BPA, המצויים בין היתר באריזות מזון ובציפוי של קופסאות שימורים.

מחקר שפורסם בכתב העת Nature Medicine בדק האם צמצום נקודות המגע היומיומיות עם פלסטיק יכול להפחית את רמות החומרים הללו בגוף. מחקר פרת' כלל קבוצת מעקב של 211 מבוגרים בריאים מאוסטרליה, שמתוכה נבחרו 60 משתתפים לניסוי אקראי ומבוקר שנמשך שבעה ימים.

בתוך שבוע בלבד נרשמה אצל חלק מהמשתתפים ירידה ברמותיהם של כמה מהחומרים הללו בשתן. עם זאת, הממצאים מראים שהחשיפה מגיעה ממקורות רבים לאורך שרשרת הייצור ובסביבה הביתית, ולכן החלפת קופסאות הפלסטיק בבית היא רק חלק מהתמונה. חשוב להדגיש כי החוקרים לא בדקו חלקיקי מיקרופלסטיק, אלא חומרים כימיים הקשורים לייצור פלסטיק ולשימוש בו.

מחקרים תצפיתיים קודמים מצאו קשר בין רמות גבוהות יותר של ביספנול A בשתן לבין השמנה, סוכרת מסוג 2 ולחץ דם גבוה. מחקרים מסוג זה אינם יכולים להוכיח שהחומר גרם למחלות, משום שהחשיפה והמצב הבריאותי נמדדו בדרך כלל באותו זמן.

עם זאת, בניסוי אקראי אחר שנמשך חמישה ימים וכלל 40 מבוגרים, נמצא כי חשיפה לביספנול A במינון גבוה יחסית, אך כזה שעשוי להתרחש גם בבני אדם בתנאי חשיפה ממשיים, פגעה ברגישות לאינסולין. מחקרי הצלבה קודמים הראו גם שאכילת מרק משומר, או בשר, תירס וטונה מקופסאות שימורים, העלתה באופן ניכר את רמות הביספנול A בשתן בהשוואה לאכילת אותם מזונות בגרסתם הטרייה.

בעקבות החששות הוגבל השימוש בביספנול A במוצרים רבים. אלא שבמקרים רבים הוא הוחלף בחומרים דומים, ובהם ביספנול S. המידע על בטיחותו עדיין מוגבל, ולכן הכיתוב "ללא ביספנול A" אינו מבטיח בהכרח שהמוצר אינו מכיל חומר חלופי בעל פעילות דומה.

גם פתלאטים נמצאו קשורים במחקרים תצפיתיים לתסמונת המטבולית ולתנגודת לאינסולין. הם יכולים להגיע למזון בזמן ייצור, עיבוד ואריזה, אך גם להיספג דרך מוצרי טיפוח או להגיע לגוף דרך אבק וחומרי בנייה.

60 המשתתפים, שגילם הממוצע היה כ-48 שנים, חולקו באקראי לחמש קבוצות של 12 משתתפים.

הקבוצה הראשונה קיבלה מזון שיוצר, עובד, נארז וסופק תוך צמצום מרבי של המגע עם פלסטיק.

הקבוצה השנייה קיבלה את אותו מזון, יחד עם כלי מטבח והנחיות להכנת מזון עם פחות פלסטיק.

הקבוצה השלישית החליפה את מוצרי הטיפוח במוצרים חלופיים שנבחרו על ידי החוקרים.

הקבוצה הרביעית שילבה את כל ההתערבויות. הקבוצה החמישית המשיכה בהרגליה הרגילים ושימשה קבוצת ביקורת.

המזון הגיע מיותר ממאה יצרנים וספקים, והחוקרים ניסו לצמצם מגע עם פלסטיק לאורך כל שרשרת הייצור, מהשדה ועד לצלחת. המשתתפים שקיבלו כלי מטבח השתמשו בזכוכית, מתכת או עץ לא מצופה, ונמנעו מחימום מזון בפלסטיק.

במהלך המחקר נאספו כמה דגימות שתן, שבהן נמדדו תוצרי הפירוק של פתלאטים וביספנולים.

ההשפעה הגדולה ביותר נצפתה בקבוצות שקיבלו תפריט שבו צומצם ככל האפשר המגע בין המזון לפלסטיק.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצה שקיבלה מזון בלבד נרשמו ירידות של 31.5 ו-46.7 אחוזים בשני סמנים בשתן המעידים על חשיפה לפתלאטים, חומרים המשמשים בין היתר לריכוך פלסטיק. נוסף על כך, נרשמה ירידה של 58.5 אחוזים בסך הביספנולים.

כאשר שולבו התפריט וכלי המטבח המופחתים בפלסטיק, ירדו שני הסמנים הקשורים לפתלאטים ב-37.5 וב-53.5 אחוזים, ורמת הביספנול A ירדה ב-59.7 אחוזים.

החלפת מוצרי הטיפוח בלבד הפחיתה ב-35.3 אחוזים אחד מהסמנים הקשורים לפתלאטים, אך לא הובילה לירידה מובהקת בביספנולים. ההתערבות המקיפה ביותר, שכללה מזון, כלי מטבח ומוצרי טיפוח, הביאה לירידה הגדולה ביותר באותו סמן, בשיעור של 44.1 אחוזים, ולירידה של 50.5 אחוזים בסך הביספנולים.

כאשר החוקרים איחדו את תוצאות שלוש הקבוצות שקיבלו מזון עם חשיפה מופחתת לפלסטיק, נמצאו ירידות של 37.9 ו-44.5 אחוזים בשני הסמנים הקשורים לפתלאטים, ירידה של 51.6 אחוזים בביספנול A וירידה של 47.3 אחוזים בסך הביספנולים.

בקבוצת המעקב הגדולה נמצא כי אצל כל אחד מהמשתתפים התגלו בשתן לפחות שישה חומרים הקשורים לפלסטיק ביום מדידה נתון. צריכת מזון משומר נמצאה קשורה לרמות גבוהות יותר של ביספנול A, ואילו שימוש בשמפו, באיפור ובמוצרי טיפוח לעור נקשר לרמות גבוהות יותר של כמה סוגי פתלאטים.

המחקר הראה כי רמותיהם של כמה חומרים הקשורים לפלסטיק בגוף יכולות להשתנות בתוך זמן קצר. עם זאת, מאחר שהניסוי נמשך שבעה ימים בלבד, לא ניתן היה לבדוק אם הפחתת החשיפה הובילה לשיפור בריאותי ממשי, כגון ירידה בסיכון לסוכרת, להשמנה, להפרעות הורמונליות או למחלות לב.

החוקרים בדקו בעיקר את השינוי ברמות החומרים בשתן, ולא השפעות ארוכות טווח על הבריאות.
הניסוי היה מחקר חלוץ קטן, וכל אחת מחמש הקבוצות כללה 12 משתתפים בלבד. במהלך השבוע לא נצפו שינויים במשקל, בהרכב הגוף או במדדי הדם, אך פרק זמן קצר כל כך אינו מספיק בדרך כלל כדי לצפות לשינויים בריאותיים משמעותיים.

יש גם הסתייגות חשובה בנוגע לתוצאות. חלק מההבדלים בין קבוצות ההתערבות לקבוצת הביקורת נבע מכך שרמותיהם של שני סמנים המעידים על חשיפה לפתלאטים עלו בקבוצת הביקורת, ולא בהכרח מכך שהן ירדו במידה ניכרת בכל קבוצות ההתערבות. לכן עדיין לא ברור עד כמה השינויים נבעו ישירות מהפחתת המגע עם פלסטיק.

גם מחקרים קודמים שניסו להפחית את החשיפה לחומרים אלה באמצעות שינוי בתזונה הניבו תוצאות לא אחידות. באחד המחקרים נמצאו רמות גבוהות של פתלאט מסוים במוצרי חלב ובתבלינים טחונים, אף שהמזון הוכן ונשמר ללא כלי פלסטיק. ממצא זה מצביע על כך שהחשיפה עשויה להתרחש כבר במהלך הגידול החקלאי, הייצור או העיבוד התעשייתי.

גם במחקר הנוכחי לא חלה ירידה בכל החומרים שנמדדו, ובחלק מהקבוצות אף נרשמה עלייה ברמותיו של אחד מסוגי הפתלאטים. החוקרים הציעו כמה הסברים אפשריים, ובהם מקורות חשיפה לא צפויים במזון, חשיפה מהאוויר או מהאבק בבית, וכן אפשרות שחומרים שנאגרו בעבר ברקמות הגוף השתחררו בהדרגה.

אין צורך, וגם כנראה אין אפשרות, להוציא כל פריט פלסטיק מהבית. המחקר מצביע על כמה שינויים פשוטים שעשויים להפחית חשיפה מיותרת.

כדאי להעדיף לעיתים קרובות יותר מזון טרי או שעבר עיבוד מינימלי, ולהפחית מזונות משומרים, מזונות הנמכרים באריזות או ארוזים במנות אישיות. רצוי לאחסן מזון חם או שומני בכלי זכוכית או נירוסטה, ולא לחמם מזון בכלי פלסטיק, גם כאשר הכלי מוגדר מתאים למיקרוגל.

מומלץ להחליף כלי פלסטיק ישנים, שחוקים או שרוטים. אין צורך להחליף בבת אחת את כל מוצרי הטיפוח, אך אפשר לבחור בהדרגה מוצרים עם אריזה פשוטה יותר ופחות חומרי ריח, כאשר המוצרים הקיימים מסתיימים.

המחקר מספק עדות מעניינת לכך שהחלטות יומיומיות יכולות לשנות בתוך ימים את רמותיהם של כמה חומרים הקשורים לפלסטיק בגוף.

התגובה הנכונה אינה פחד ואינה ניסיון ליצור בית נקי לחלוטין מפלסטיק. הגישה הסבירה היא לצמצם חשיפה שאפשר למנוע, בעיקר במצבים שבהם חום, מזון שומני, אחסון ממושך ועיבוד תעשייתי עלולים לגרום ליותר חומרים לעבור מהפלסטיק אל המזון.

כעת דרושים מחקרים גדולים וממושכים יותר שיבדקו האם הפחתת סמני החשיפה בשתן אכן מובילה לשיפור בחילוף החומרים, באיזון ההורמונלי, בדלקת או בבריאות הלב. עד אז, בחירה במזון טרי יותר, שימוש בפחות אריזות ובכלי אחסון מתאימים היא צעד מתון, מעשי והגיוני, ללא צורך בשינויים קיצוניים.

ד"ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה ורפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית