כבר שבועות שאנחנו שומעים ראיונות, צופים בעימותים וגוללים פוסטים של פוליטיקאים ותיקים וחדשים. כולם מדברים על ביטחון, על כלכלה, על גיוס ועל קואליציות. אבל כמעט אף אחד לא מדבר על הבריאות.
דווקא אחרי שנים שבהן מערכת הבריאות עמדה בחזית, בקורונה, במלחמה, בהתמודדות עם עומסים חסרי תקדים ועם הזדקנות האוכלוסייה, אפשר היה לצפות שהדיון הציבורי יעסוק גם בשאלה כיצד מחזקים אותה, כיצד מונעים מחלות ואשפוזים מיותרים וכיצד מצילים חיים. בפועל, הבריאות כמעט ואינה חלק מסדר היום.
כמי שכיהן במשך שנים בתפקידי מפתח במשרד הבריאות וכיום עומד בראש ארגון הרוקחות בישראל, אני יודע עד כמה מורכב לקדם שינויים במערכת הבריאות. אבל אני גם יודע לזהות מתי הבעיה כבר אינה מקצועית או תקציבית, אלא בעיקר היעדר החלטה.
ההבדל בין חיים עצמאיים לבין אשפוז
כדי להבין עד כמה הבריאות אינה נמצאת באמת על סדר היום, די להסתכל על אחד הכשלים המשמעותיים ביותר במערכת הבריאות: הטיפול בריבוי תרופות ובטעויות תרופתיות.
האוכלוסייה בישראל מזדקנת, וטוב שכך. בזכות ההתקדמות הרפואית אנשים חיים שנים רבות יותר, אך במקביל רבים מהם חיים עם כמה מחלות כרוניות ונוטלים מספר רב של תרופות. לא מעט מטופלים בני 70, 80 ואף 90 מקבלים חמש, שמונה ולעיתים עשר תרופות שונות, שנרשמו על ידי רופאים מקצועיים ומסורים, כל אחד בתחומו.
אלא שלא תמיד יש גורם אחד שבוחן את התמונה המלאה. האם קיימות כפילויות? האם יש התנגשות בין התרופות? האם מינון שנקבע לפני שנים עדיין מתאים? והאם השינויים הפיזיולוגיים שמגיעים עם הגיל נלקחו בחשבון?
התשובות לשאלות הללו עלולות להיות ההבדל בין חיים עצמאיים לבין אשפוז, ולעיתים אף בין חיים למוות.
כ-200 אלף ימי אשפוז בשנה - בגלל טעויות
הנתונים חד משמעיים. כ-7% מכלל האשפוזים בישראל קשורים לבעיות בטיפול התרופתי, ולמעלה ממחציתם ניתנים למניעה. המשמעות היא כ-38,500 אשפוזים שניתן היה למנוע מדי שנה, כ-200 אלף ימי אשפוז במערכת שגם כך מתקשה לעמוד בעומסים, וחיסכון של מאות מיליוני שקלים לקופה הציבורית.
אבל מעבר לכל המספרים הללו מסתתר הנתון הקשה ביותר: ההערכות הן שכ-2,500 ישראלים מתים מדי שנה כתוצאה מטעויות בטיפול התרופתי.
מאחורי כל מספר כזה עומד אדם.
דמיינו אדם מבוגר שמתחיל לסבול מבלבול, מהזיות או מנפילה קשה בעקבות שילוב תרופות שלא נבדק לעומק. הוא מגיע לחדר המיון עם חשד לשבץ מוחי, מאבד את עצמאותו ולעיתים אף את חייו, כאשר כל האירוע היה יכול להימנע באמצעות סקירת תרופות מקצועית אחת.
כולם בעד, אבל בשטח זה לא קורה
כאן בדיוק נכנס הייעוץ הרוקחי הקליני.
בארצות הברית, בבריטניה, באוסטרליה ובמדינות נוספות כבר הבינו שמדובר באחד הכלים היעילים ביותר לשיפור בטיחות המטופלים. רוקחים קליניים מבצעים סקירות תרופתיות, מזהים סיכונים, מונעים טעויות ומפחיתים אשפוזים.
גם בישראל אין מחלוקת אמיתית על חשיבות השירות. משרד הבריאות מכיר בכך שייעוץ רוקחי יזום כלול בסל הבריאות, ואף מקדם צעדים חשובים, ובהם שילוב טכנאי בתי מרקחת, שיאפשרו לרוקחים להקדיש יותר זמן לעבודה קלינית עם מטופלים.
אבל כאן מתחיל האבסורד.
למרות שהצורך ברור, הידע המקצועי קיים, הרוקחים ערוכים והמדינה עצמה מכירה בחשיבות השירות, בפועל מטופלים רבים עדיין אינם יכולים לממש את זכאותם.
במשך ארבע השנים האחרונות מנהל ארגון הרוקחות בישראל, יחד עם ארגוני רוקחות נוספים, מאבק בבג"ץ כדי להביא למימוש הזכות הזו. המדינה עצמה הודתה במסגרת ההליך שהשירות כלול בסל הבריאות, אך פעם אחר פעם מתבקשות דחיות וארכות, בזמן שהמטופלים ממשיכים לשלם את המחיר.
זו כבר אינה שאלה מקצועית.
זו שאלה של סדרי עדיפויות.
אנחנו בארגון הרוקחות בישראל לא המתנו להכרעות. הקמנו מוקד ייעוץ תרופתי שסייע לאלפי מטופלים ברחבי הארץ, ותרומתו אף הודגמה במחקר שפורסם בכתב העת *Israel Journal of Health Policy Research*. אך עם כל ההצלחה, מוקד התנדבותי אינו יכול להחליף את אחריות המדינה.
בכל מערכת בחירות מדברים על הוספת תקנים, על בניית בתי חולים ועל קיצור תורים. כל אלה חשובים. אבל מערכת בריאות טובה אינה נמדדת רק בכמה בתי חולים היא בונה, אלא גם בכמה אשפוזים היא מצליחה למנוע מראש.
ייעוץ רוקחי קליני הוא בדיוק מסוג הפתרונות האלה. הוא מבוסס מחקר, מוכח כיעיל, זמין ליישום ומסוגל להציל חיים, למנוע סבל ולחסוך למערכת הבריאות משאבים עצומים.
לקראת הבחירות הקרובות ראוי שכל מפלגה תידרש להשיב גם על שאלה אחת פשוטה: **מה התוכנית שלכם למנוע את אלפי הטעויות התרופתיות ואת עשרות אלפי האשפוזים שניתן למנוע כבר היום?**
הפתרון כבר קיים. הרוקחים מוכנים. הידע המקצועי קיים.
עכשיו הגיע הזמן שגם ההחלטה תהיה קיימת.
הכותב, פרופ' איל שורצברג, יו"ר ארגון הרוקחות בישראל