כאשר חושבים על תופעות הלוואי של תרופות, רוב האנשים מעלים בדעתם בחילות, עייפות או סחרחורת. אבל יש תופעת לוואי נוספת, מוכרת הרבה פחות, שעלולה להיות ממושכת ולעיתים אף בלתי הפיכה - פגיעה בשמיעה.
על פי סקירה שפורסמה באתר The Conversation, כ-200 תרופות שונות עלולות להיות אוטוטוקסיות - כלומר, לגרום לנזק לאוזן הפנימית ולפגוע בשמיעה או בשיווי המשקל.
הפגיעה יכולה להתבטא בטנטון (צלצולים באוזניים), ירידה בשמיעה - בעיקר של צלילים בתדר גבוה - תחושת אטימות באוזניים, סחרחורת או בעיות שיווי משקל. במקרים מסוימים התסמינים חולפים לאחר הפסקת הטיפול, אך במקרים אחרים הנזק עלול להיות קבוע.
הסיבה לכך היא שהתרופות עלולות לפגוע בתאי השערה הזעירים שבשבלול האוזן - תאים שאינם מתחדשים לאחר שניזוקו.
1. אנטיביוטיקה
קבוצת האנטיביוטיקה הידועה ביותר בהקשר זה היא האמינוגליקוזידים, ובהם גנטמיצין, טוברמיצין וסטרפטומיצין. תרופות אלו משמשות לטיפול בזיהומים קשים כמו אלח דם, דלקת קרום המוח ושחפת, ולכן במצבים רבים התועלת שבהן עולה בהרבה על הסיכון.
עם זאת, מדובר באחת מקבוצות התרופות האוטוטוקסיות ביותר. הסיכון עולה כאשר נוטלים מינונים גבוהים או טיפול ממושך, ויש גם אנשים בעלי רגישות גנטית גבוהה יותר לנזק.
גם אנטיביוטיקות נוספות, כמו אזיתרומיצין, אריתרומיצין וונקומיצין, נקשרו במקרים מסוימים לירידה בשמיעה, בעיקר בקרב מבוגרים ואנשים עם מחלת כליות.
2. תרופות לטיפול במחלות לב ולחץ דם
תרופות משתנות ממשפחת משתני הלולאה, כמו פוסיד (פוסיד/פורוסמיד) ובומטניד, משמשות לטיפול באי-ספיקת לב וביתר לחץ דם. במינונים גבוהים או במתן תוך-ורידי הן עלולות לגרום לירידה זמנית בשמיעה, בעקבות הפרעה במאזן הנוזלים באוזן הפנימית.
לפי הנתונים, כ-3% מהמטופלים עלולים לחוות פגיעה בשמיעה.
גם תרופות נוספות ללחץ דם, ובהן מעכבי ACE כמו רמיפריל וחוסמי תעלות סידן כמו אמלודיפין, נקשרו במחקרים להופעת טנטון, אם כי החוקרים מדגישים שנדרש מחקר נוסף כדי לקבוע את היקף הסיכון.
3. תרופות כימותרפיות
אחת מקבוצות התרופות בעלות הסיכון הגבוה ביותר היא תרופות כימותרפיות המבוססות על פלטינה, ובראשן ציספלטין וקרבופלטין.
ציספלטין, המשמש לטיפול בסוגי סרטן שונים ובהם סרטן האשכים, השחלות, השד, הראש והצוואר, עלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בשמיעה.
לפי מחקרים, עד 60% מהמטופלים בציספלטין מפתחים ירידה כלשהי בשמיעה, במיוחד כאשר הטיפול משולב בקרינה לאזור הראש והצוואר. כיום חוקרים מנסים למצוא דרכים להפחית את הסיכון מבלי לפגוע ביעילות הטיפול.
4. משככי כאבים
גם תרופות שנמצאות כמעט בכל בית עלולות להשפיע על השמיעה, בעיקר כאשר הן ניטלות לאורך זמן ובמינונים גבוהים.
אספירין במינון גבוה, תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs) כמו איבופרופן ונפרוקסן, ואף פרצטמול, נקשרו במחקרים לעלייה בסיכון לטנטון ולירידה בשמיעה.
מחקר רחב היקף מצא כי נשים מתחת לגיל 60 שנטלו אספירין במינון של 325 מ"ג לפחות, שש עד שבע פעמים בשבוע, היו בסיכון גבוה ב-16% לפתח טנטון. שימוש תכוף באיבופרופן, נפרוקסן ופרצטמול נקשר לעלייה של קרוב ל-20% בסיכון לטנטון.
במרבית המקרים, כאשר הפגיעה נגרמת ממשככי כאבים, היא חולפת לאחר הפסקת השימוש, במיוחד אם מדובר בטיפול קצר.
5. תרופות נגד מלריה
תרופות כמו כלורוקווין וכינין, המשמשות לטיפול במלריה ולעיתים גם בהתכווצויות שרירים, עלולות לגרום לטנטון ולירידה בשמיעה.
גם הידרוקסיכלורוקווין, המשמשת לטיפול בזאבת ובדלקת מפרקים שגרונית, שייכת לאותה משפחת תרופות ועלולה לגרום לתופעות דומות, בעיקר בטיפול ממושך או במינונים גבוהים.
בחלק מהמקרים השמיעה משתפרת לאחר הפסקת הטיפול, אך אצל חלק מהמטופלים הנזק עלול להיות קבוע.
מי נמצא בסיכון גבוה יותר?
הסיכון לפגיעה בשמיעה עולה אצל אנשים עם ירידה קיימת בשמיעה, מחלת כליות, נטייה גנטית, או אצל מי שנוטלים במקביל כמה תרופות בעלות פוטנציאל אוטוטוקסי. גם ילדים ומבוגרים מבוגרים נחשבים לקבוצות רגישות יותר.
עם זאת, חשוב להדגיש כי במחלות קשות כמו סרטן, אלח דם או שחפת, התועלת שבטיפול התרופתי עולה בדרך כלל בהרבה על הסיכון האפשרי לפגיעה בשמיעה.
מומחים ממליצים שכל מי שמתחיל טיפול באחת מהתרופות הללו יהיה מודע לתסמינים אפשריים, ובהם צפצופים באוזניים, ירידה בשמיעה, תחושת אטימות או סחרחורת. במקרה שמופיעים סימנים כאלה, מומלץ לפנות בהקדם לרופא המטפל או לרוקח ולא להפסיק את הטיפול על דעת עצמכם.