את התופעה המעצבנת הזאת אתם בטח מכירים: התפריט לא השתנה יותר מדי, המשקל אולי נשאר כמעט זהה, אבל הבטן בכל זאת גדלה. חלק מההסבר לכך טמון בשינויים בהרכב הגוף שמתרחשים עם הגיל ובהם ירידה במסת השריר ועלייה בכמות השומן. אולם כעת מתברר כי גם תאי השומן עצמם עשויים להתחיל להתנהג אחרת לאורך השנים.
מחקר שפורסם בכתב העת Science מצביע על מנגנון ביולוגי שעשוי לעודד את הצטברות השומן באזור הבטן במהלך אמצע החיים. לפי הממצאים, עם הגיל מופיעה ברקמת השומן אוכלוסייה מיוחדת של תאים שמסוגלים להתפתח במהירות לתאי שומן חדשים.
המחקר התמקד בעיקר בשומן ויסצרלי - השומן שנמצא עמוק בחלל הבטן ומקיף איברים פנימיים. בניגוד לשומן התת-עורי שאפשר לצבוט ולראות בעיניים, הצטברות של שומן ויסצרלי נקשרה לעמידות לאינסולין, לסוכרת מסוג 2 ולסיכון מוגבר למחלות לב. כך גם אנשים ש"נראים רזים" עלולים לסבול מהצטברות שלו ללא ידיעתם
השומן לא רק מתנפח אלא מייצר תאים חדשים
עד היום היה ידוע שתאי השומן הקיימים יכולים לגדול ככל שמתבגרים. החוקרים ביקשו לבדוק אם רקמת השומן מתרחבת גם בדרך נוספת: יצירה של תאי שומן חדשים לחלוטין.
לשם כך הם עקבו אחר תאי השומן בעכברים צעירים ובגיל העמידה. אצל העכברים הצעירים כמעט שלא נוצרו תאי שומן חדשים, אך ככל שהעכברים התבגרו התהליך הואץ באופן חד. העלייה בכמות השומן התרחשה אף שצריכת המזון שלהם ירדה והתנועה שלהם לא השתנתה משמעותית. במקביל נמדדו ירידה בצריכת החמצן ובהוצאה האנרגטית ועלייה בעמידות לאינסולין.
בשלב הבא בחנו החוקרים תאי קדם של שומן, המכונים APCs. אלו תאים שנמצאים בתוך רקמת השומן ויכולים להבשיל לתאים שאוגרים שומן. כאשר הושתלו בעכברים צעירים תאים שנלקחו מעכברים בגיל העמידה, הם יצרו בערך פי 2.5 יותר תאי שומן בהשוואה לתאים שנלקחו מעכברים צעירים.
לעומת זאת, כאשר תאים צעירים הושתלו בעכברים מבוגרים יותר, הם לא התחילו פתאום לייצר הרבה שומן. הממצא הזה מרמז כי השינוי אינו נובע רק מהסביבה המבוגרת של הגוף. נראה כי "תאי הקדם" עצמם עוברים עם הגיל שינוי שמגביר את יכולתם לייצר שומן.
ה"מתג" שמונע מתאים להפוך לתאי שומן
בהמשך המחקר, באמצעות ריצוף של פעילות הגנים בתאים בודדים, זיהו החוקרים אוכלוסייה של תאים שלא הופיעה בעכברים צעירים. הם כינו אותה CP-A - תאי קדם ייחודיים לגיל, שנמצאו בעיקר בשומן הוויסצרלי והיו יעילים במיוחד ביצירת תאי שומן חדשים.
זהו ממצא מסקרן משום שרבים מתאי הגזע בגוף דווקא מאבדים מיכולת ההתחדשות שלהם עם השנים. במקרה הזה התרחש התהליך ההפוך: באמצע החיים הופיעו תאים פעילים יותר, שהתרבו והתפתחו בקלות לתאי שומן.
החוקרים זיהו גם אות ביולוגי בשם LIFR, שמילא תפקיד מרכזי בתהליך. חסימה שלו בתרביות תאים מנעה מתאי CP-A להפוך לתאי שומן. במילים פשוטות, נראה שהאות הזה פועל כמו "מתג" שמכוון תאים מסוימים להפוך לתאי שומן וכשחוסמים אותו, התהליך הזה כמעט נעצר. טיפול ניסיוני שחסם את האות בעכברים בגיל העמידה הפחית את משקל רקמת השומן הוויסצרלי, אך לא הוביל לשינוי משמעותי במשקל הגוף הכולל, בסבילות לגלוקוז או בעמידות לאינסולין.
גם בבדיקות של רקמות שומן אנושיות נמצאו תאים בעלי מאפיינים דומים ושיעורם נטה לעלות עם גיל התורמים. עם זאת, החלק האנושי במחקר היה קטן וכלל דגימות ממספר מצומצם של גברים. לכן עדיין אי אפשר לקבוע שהתהליך מתרחש אצל בני אדם בדיוק כפי שנצפה בעכברים. בהמשך, אם יבוצעו מחקרים נוספים בנושא, הבנה טובה יותר של הגורמים האלו עשויה לסייע בפיתוח גישות מניעה וטיפול מותאמות אישית לשמירה על בריאות מטבולית לאורך השנים.
חשוב להבין כי הממצאים האלו לא אומרים שלתזונה ולפעילות הגופנית אין משמעות. הצטברות שומן מושפעת משילוב של צריכת אנרגיה, מסת שריר, פעילות, הורמונים, שינה וגנטיקה. אולם המחקר מוסיף לתמונה גורם נוסף: ככל שאנחנו מתבגרים, רקמת השומן עשויה להשתנות כך שהיא מוכנה יותר לייצר תאים חדשים. זו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שהגוף משתנה גם כשהמספר על המשקל או כמות האוכל בצלחת לא משתנים יותר מדי.