ויאגרה מוכרת כבר כמעט שלושה עשורים כאחת התרופות הנפוצות בעולם לטיפול בהפרעות בזקפה, אך מחקר ישראלי חדש מצביע על אפשרות מפתיעה: ייתכן שהחומר הפעיל בתרופה יוכל בעתיד לסייע גם במאבק בהתפשטות מחלת הסרטן.
במחקר שפורסם בכתב העת המדעי Cancer Research, חוקרים ממכון ויצמן למדע מצאו כי סילדנאפיל, החומר הפעיל בויאגרה, עשוי להגביל את יכולתם של תאי סרטן ליצור גרורות באמצעות מנגנון ביולוגי שלא היה מוכר עד כה.
המחקר נערך במעבדתה של פרופ' איילת ארז, בהובלת ד"ר ירדן אריאב, ובחן כיצד משפיע סילדנאפיל על המטבוליזם של תאי הסרטן. לדבריהם, התוצאות עשויות לפתוח כיוון מחקרי חדש לפיתוח טיפולים שיפגעו ביכולת של גידולים סרטניים להתפשט לאיברים נוספים.
מה הקשר בין ויאגרה לכולסטרול?
כולסטרול מוכר בעיקר בהקשר של מחלות לב וכלי דם, אולם בתוך התא הוא ממלא תפקיד חשוב נוסף. הוא מהווה מרכיב מרכזי בקרום התא ונחוץ במיוחד לתאים סרטניים שנמצאים בתהליך של ניתוק מהגידול הראשוני, נדידה בגוף והתבססות ברקמות חדשות.
החוקרים גילו כי סילדנאפיל אינו משפיע רק על הרחבת כלי הדם, כפי שהיה ידוע עד היום, אלא גם משנה את הדרך שבה כולסטרול מועבר בתוך התא.
לדבריהם, התרופה גורמת לכך שכמות הכולסטרול הזמין לתאי הסרטן פוחתת. כתוצאה מכך, התאים מתקשים לבצע את השינויים הדרושים להם כדי ליצור גרורות.
מדובר במסלול ביולוגי חדש שלא היה מוכר עד כה, ומרחיב את ההבנה המדעית לגבי פעילות התרופה.
שילוב עם סטטינים עשוי להגביר את האפקט
ממצא נוסף שבלט במחקר הוא האפשרות לשלב את סילדנאפיל עם תרופות ממשפחת הסטטינים, המשמשות להפחתת רמות הכולסטרול.
בעוד שהסטטינים מפחיתים את ייצור הכולסטרול בגוף, סילדנאפיל מקטין את זמינות הכולסטרול בתוך התא. החוקרים סבורים כי השילוב בין שני המנגנונים עשוי להקשות עוד יותר על תאי הסרטן להשתמש בכולסטרול הדרוש להם לצורך יצירת גרורות.
עם זאת, מדובר בשלב זה בהשערה מחקרית, שתידרש להיבחן במחקרים קליניים בבני אדם.
גם נתוני כללית הצביעו על קשר
כדי לבדוק אם לממצאים יש ביטוי גם בעולם האמיתי, שילבו החוקרים במחקר ניתוח של מאגר נתונים גדול של שירותי בריאות כללית, הכולל מידע שנאסף במשך כ-20 שנה מכ-5 מיליון מבוטחים.
הניתוח הראה קשר סטטיסטי בין שימוש בסילדנאפיל לבין הישרדות טובה יותר בקרב חולי סרטן, כאשר הקשר היה בולט במיוחד בקרב מטופלים שנטלו גם סטטינים.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר תצפיתי, ולכן לא ניתן להסיק ממנו שהתרופה היא שגרמה לשיפור בהישרדות. ייתכן שקיימים גורמים נוספים שהשפיעו על התוצאות.
הממצאים מבוססים על ניסויים בעכברים, תרביות של תאי סרטן אנושיים וניתוח מאגרי מידע רפואיים. אף שהם מעוררי עניין, הם אינם מהווים הוכחה לכך שוויאגרה יעילה כטיפול נגד סרטן בבני אדם.
כדי לבחון אם התרופה אכן יכולה להפחית יצירת גרורות או לשפר את הישרדות החולים יהיה צורך לבצע מחקרים קליניים מבוקרים.
לדברי פרופ' איילת ארז, המחקר מדגיש כי הביולוגיה של הסרטן מושפעת לא רק מהמוטציות שבתאי הגידול, אלא גם מהמצב המטבולי של המטופל ומהתרופות שהוא נוטל למחלות אחרות. לדבריה, ראייה רחבה של מצבו הכולל של החולה עשויה לסייע בעתיד בהתאמת טיפולים יעילים יותר.
אם הממצאים יאושרו גם במחקרים קליניים, ייתכן שבעתיד תרופה ותיקה ומוכרת כמו ויאגרה תקבל תפקיד חדש לחלוטין, כחלק מהמאבק בהתפשטות אחד הגורמים המרכזיים לתמותה מסרטן.