"שינויי האקלים כבר כאן": משרד הבריאות נערך לאיומים שכמעט ולא הכרנו

בריאות הציבור כבר מזמן אינה מסתכמת בבתי חולים, קופות חולים וחיסונים. בעידן שבו גלי חום הופכים תכופים יותר, יתושים משנים אזורי תפוצה, מחלות עוברות מבעלי חיים לבני אדם ומשברים ביטחוניים ומדיניים משפיעים גם על תשתיות מים, חשמל ותברואה, במשרד הבריאות מבקשים להסתכל על האיום הבריאותי הבא מזווית רחבה.

בריאיון לוואלה, פרופ' סיגל סדצקי, ראש חטיבת בריאות הציבור במשרד הבריאות, מתארת את התפיסה שמובילה כיום את ההיערכות החדשה במשרד. פרופ' סדצקי תציג בכנס השנתי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה שמתקיים היום (חמישי) את תפיסה זו. "היום אנחנו נמצאים בעידן של בריאות אחת -One Health. זה נושא שהתפתח בשנים האחרונות גם כהיותי חברה במספר ועדות בארגון הבריאות העולמי שעזרה להגדיר זאת. לדבריה, מדובר בגישה שמחברת בין בריאות האדם, בריאות בעלי החיים, בריאות הצמחים והסביבה, ומוסיפה אליהם את האיום האקלימי.

"היום אנחנו מדברים על מצב שבו יש משולש קודקודים", מסבירה סדצקי. "קודקוד אחד הוא בריאות האדם, השני הוא בריאות הסביבה והשלישי הוא בריאות בעלי החיים והצמחים. לתוך המשולש הזה נכנסת גם סוגיית האקלים, שמשפיעה מאוד על הדרך שבה שלושת הקודקודים האלה קשורים זה בזה. בריאות אחת משפיעה על תכנון ויישום תוכניות, מדיניות, חקיקה ומחקר. היא דורשת פעולה מולטי-דיסציפלינרית ושילוב של כל הסקטורים יחדיו".

אחת הדוגמאות הבולטות שפרופ' סדצקי מדברת עליהן היא התפרצות מחלת הכלבת בישראל. מדובר במחלה קטלנית, שמרגע הופעת התסמינים שלה כמעט אין אפשרות להציל את החולה, ולכן ההתמודדות המרכזית היא מניעה, ניטור וטיפול מונע מהיר לאחר חשיפה.

"זה נושא שאנחנו מתמודדים איתו כל השנים, אנחנו רואים עכשיו שהסוגיה הולכת ומחמירה. המצב היום כאשר יש לנו צפיפות מאוד גדולה, מלחמות שגרמו לתנועת בעלי חיים מעבר לגבול, בעלי חיים שמגיעים לחפש אוכל, שינויי אקלים שגורמים לנדידה של בעלי חיים ולעוד פלישה שלהם לערים ואנחנו צריכים להתמודד עם מחלה קטלנית מהרגע שנדבקים בה, אם לא מקבלים טיפול מונע גזר הדין הוא מוות. לכן אנחנו חייבים שיתוף פעולה בין סקטור החקלאות, בריאות האדם, רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה. לכל אחד יש את האחריות שלו. רק בכוחות משותפים אפשר לפרק את הסוגיה ולהגיע להישגים גם לבריאות האדם וגם לרווחת בעלי החיים בו זמנית".

סדצקי מדגישה כי משבר האקלים אינו פועל במנותק מהמערכת הבריאותית, אלא מאיץ תהליכים קיימים.

לדבריה, האקלים לא בהכרח מביא איתו איום חדש לחלוטין, אלא משנה את תדירות האירועים ואת עוצמתם. "שינויי האקלים גורמים לכך שכל האירועים שקורים ומחייבים את גישת בריאות אחת, מגיעים בדחיפות גדולה יותר ובעוצמה גדולה יותר. זה אחד האתגרים הגדולים של כולנו. אנחנו בשנים האחרונות מודעים ליותר ויותר סיכונים, סכנות ומצבי חירום".

ברשימת האיומים שהיא מונה נמצאים גלי חום, שיטפונות, שריפות, זיהום אוויר, זיהום מזון, הרעלות מזון, זיהום אוויר, תחבורה, סכסוכים חמושים, אי שקט אזרחי, משברים כלכליים, מחלות מגיחות (מבעלי חיים), פנדמיות ואפידמיות ועוד. אבל מבחינתה, גם משברים ביטחוניים וכלכליים הם חלק מהתמונה. "יש גורמים ישירים ויש גורמים שאחד מפעיל את השני ואת השלישי", היא מסבירה. "בסופו של דבר, כל האיומים האלה מחייבים את המערכת להיערך במוכנות ולהתמודד איתם".

לדברי סדצקי, לפני מגפת הקורונה, הפנדמיה, היה קשה יותר להסביר לציבור ולמקבלי החלטות את החשיבות של מוכנות לאירועי חירום רחבים. "לפני הפנדמיה, כשדיברת על סכנות ועל היערכות לשעת חירום, לא היה קשב לנושאים האלה. אמרו שאסונות זה משהו שקורה באפריקה או באזורים נחשלים. מאז הפנדמיה ברור יותר לאנשים, לממשלות ולגופים רשמיים שאסונות הם לא משהו רחוק. הם פוגעים בכולנו. אנחנו בסוף כפר גלובלי קטן". המשמעות, לדבריה, ברורה: מערכת הבריאות חייבת לפעול לא רק בזמן משבר, אלא הרבה לפניו במניעה, באיתור מוקדם, בהערכת סיכונים ובבניית תרחישי ייחוס.

ישראל, נהנית במצבים מסוימים מיתרון יחסי כמדינה בעלת גבולות ברורים קצת כמו מדינת אי. "זה נכון, שאנחנו מדינת אי ואנחנו מנצלים זאת גם במלחמות וגם באיומים ביולוגיים, אבל וירוסים, חיידקים וגם גורמים סביבתיים שקשורים למים וזיהום אוויר, הם לא מכירים את הגבולות המדיניים או הפוליטיים", הסבירה. "אם שורפים אשפה בצורה לא תקינה מעבר לגבול, אם יש זיהום אוויר, אם יש כתם נפט בים התיכון, האיומים הסביבתיים והזואונוטיים לא מכירים בגבולות. בניהול האירועים ולי יצא לנהל כמה מהן, אבל אפילו אם אני מדברת על האיום החדש האבולה. אנחנו יחסית במצב הרבה יותר טוב מאירופה שצריכים לקבל הסכמה רחבה, אנחנו יודעים לשלוט על הגבולות. אבל זה לא נכון לאיומים סביבתיים, בעיות של איומים אקלימיים וגם לא נכון לאיומים ביולוגיים".

פרופ' סדצקי מביעה אמון גבוה במערכת הבריאות הישראלית. "אני חושבת שהמוכנות שלנו במערכת הבריאות הישראלית היא יחסית טובה. אנחנו נערכים עכשיו ל-אל ניניו (יש שמכנים סופר אל ניניו). אנחנו מנסים ללמוד את התרחישים הצפויים- גשמים רבים, גלי חום ובעיות ניקוז קשות, אז צריך להתמודד. צריך לדעת להגן על האוכלוסיות החלשות יותר- נשים בהיריון, קשישים, ילדים, תינוקות, חולים במחלות כרוניות ורגישים יותר להחמרה במצבם הרפואי".

"עד כמה זה הפחדות או תרחישים מציאותיים? זו אחת השאלות הגדולות. כמה משאבים אנחנו צריכים להשקיע באירועים שאולי יקרו ולא יקרו, המלחמה למשל ופנדמיה הייתה ב- 100%. אבל בבריאות הציבור יש משהו מעניין, שאם נערכתי בצורה מקסימלית והצלחתי בשלב המניעה, יכולים להאשים אותי עוד בבזבוז כספים, אך במידה וטעיתי, מחיר הטעות תעלה בחיי אדם לאירוע שלא נערכת או לא מנעת".

לדברי פרופ' סדצקי התורה כתובה. "תמיד אנחנו מתחילים מהעובדות, מניעה, תרחיש ייחוס, איתור מוקדם וטיפול. כמו בשפעת שאנחנו נערכים לעונת השפעת, כפי שהמצב היום באוסטרליה וניו זילנד עם חיסון מותאם וכו', מאירוע לאירוע אנחנו מוכנים יותר, מגיבים מהר יותר, התורות שלנו כתובות ואנחנו יודעים איך להתמודד עם משברים. עם זאת יש לציין כי בכל אירוע התורה כתובה, אבל יש גם הרבה גמישות".

לדבריה, בעבר היו נערכים בנפרד לכל סוג אירוע- מלחמה, רעידת אדמה, פנדמיה או אירוע אקלימי, או ביולוגי, כיום הגישה שונה. "אנחנו מבינים שלאירועים האלה יש הרבה מאוד מן המשותף. אחרי שמטפלים בגורם הספציפי שגרם לאירוע, מבינים שבסופו של דבר אירועי חירום מאתגרים את המערכת בצורה מאוד דומה".

אחת הדוגמאות שהיא מספרת הוא על החשש מהפסקות חשמל. "גם ברעידת אדמה, גם בצונאמי וגם במלחמה, מערכת הבריאות צריכה להיערך למצב שבו נפגעות תשתיות. לכן יש לנו פרויקט של אספקת גנרטורים ומרכזי גנרטורים עירוניים, עם מיפוי של אנשים שזקוקים לחשמל לאמצעים תומכי חיים. אם מערכת החשמל קורסת, אנחנו יודעים לתת מענה מדויק".

המלחמה האחרונה מול איראן כחלק משאגת הארי ועם כלביא, לדבריה, הייתה מבחן משמעותי למערכת הבריאות הישראלית. "היינו צריכים להוריד חולים רבים לתת-קרקע, לפנות בזמן שיא חולים וידענו לעשות את זה בתוך שמונה שעות. ידענו להוריד, להעלות אותם ולדאוג להם לכל מה שצריך. בחלק מבתי החולים בישראל גם מספר פעמים".

יחד עם זאת, היא לא מתעלמת מהמחירים. "היו מחירים, בראש ובראשונה ההתמודדות עם זיהומים בתת־קרקע, והעובדה שהחולים נמצאים בחלל משותף אחד גדול. לא על כל דבר אפשר להתגבר, אבל אפשר למזער נזקים ואני חושבת שבסך הכל הפעלנו את המערכת בגמישות והגנו על הנושאים מול האיומים".

גם כאשר התשתיות אינן מושלמות, השאלה המרכזית היא כיצד מפיקים מהן את המענה הטוב ביותר. "ברור שכל בית חולים חדש שייבנה היום ייבנה בסטנדרטים אחרים. אבל כשמדברים על אדפטציה לא אומרים להרוס את כל המדינה ולבנות אותה מחדש. השאלה היא איך מתמודדים עם המגבלות הקיימות ומצליחים למקסם את ההיערכות ואת הפתרונות. משרד הבריאות רוצה להציל אנשים, אנחנו חייבים לתת פתרונות".

פרופ' סדצקי משתפת כי היא הייתה בעת גל החום האחרון באירופה ומשם הסיקה לא מעט מסקנות. "כשהייתי שם, הבנתי עד כמה אירופה לא מסוגלת ולא ערוכה להתמודד עם שינויי האקלים הצפויים וגלי החום. בגל חום צריך לאפשר לאנשים קירור. צריך לחשוב איך לעזור לאנשים להתקרר, במיוחד אלה שאין להם מזגנים או יכולת להתמודד בבית. בין הפתרונות שהיא מזכירה: מרכזי קירור עירוניים, הצללה שהופך לחלק חשוב במרחב העירוני, התאמת גגות ושינויים. למשל בשטפונות שהערים שלנו מלאות אספלט קשה יותר, ולכן צריך לשפר את הניקוז העירוני, יש כיכרות ואיי תנועה מחלחלים, ומערכות שיאפשרו לאסוף ולנקז מי גשמים בצורה טובה יותר".

"אנחנו בהחלט מחויבים להפחית פליטת CO2, לעבור לאנרגיה חלופית ולעשות צעדים שיצמצמו את ההתחממות", הדגישה. "ישראל היא מדינה קטנה, והתרומה שלה למיטיגציה העולמית קטנה יחסית בגלל הגודל שלה. לעומת זאת, באדפטציה היא גדולה הרבה יותר, השאלה הגדולה היא איפה אנחנו עומדים ביכולת שלנו להתמודד עם התוצאות שכבר מגיעות אלינו. והתוצאות האלה כבר כאן".

אחד האיומים העונתיים שמטרידים את מערכת הבריאות הוא קדחת מערב הנילוס, מחלה שמועברת לבני אדם דרך עקיצות יתושים. לדברי פרופ' סדצקי, ההתמודדות מתחילה הרבה לפני שמופיעים חולים. "אנחנו דוגמים כבר היום יתושים. אנחנו צדים יתושים, שולחים אותם למעבדה ובודקים אם הנגיף נמצא בהם. אנחנו לא מחכים שיהיה מקרה באדם".

לדבריה, ניטור היתושים החל עם פתיחת העונה ונמשך יותר מחודש. "עד היום לא מצאנו באף יתוש", היא מדגישה. "במקביל, אנחנו נותנים הנחיות מיגון לאנשים ומטפלים במקורות מים. אם תזוהה עלייה בנגיף אצל יתושים, המערכת תעבור לשלב הבא: התמקדות בבני אדם, אבחון מוקדם וטיפול. "זו בדיוק דוגמה לבריאות אחת", היא מסבירה. "הטיפול בקדחת מערב הנילוס מתחיל במקווי מים, ביתושים ובמקומות גיאוגרפיים, ומגיע בסוף לבריאות האדם".

פרופ' סדצקי מתארת את הפרדוקס של בריאות הציבור: כשהמערכת עובדת היטב, הציבור לעיתים לא יודע על כך. "אם מתפרץ משהו, שומעים על זה בכל מקום. אם לא, שומעים שקט מוחלט. וזה סימן שעשינו את עבודתנו הכי טוב".

בתוך התפיסה הרחבה של בריאות אחת, פרופ' סדצקי מציבה גם את החיסונים ככלי מרכזי. על רקע הירידה בהתחסנות בשנים האחרונות והאתגרים בתחום חיסוני השגרה בישראל, "חיסונים הם אסטרטגיה מצוינת למניעה ראשונית של תחלואה, גם באדם וגם בבעלי חיים".

בסוף הריאיון מבקשת סדצקי לחדד כי "בריאות אחת" אינה עידן חדש או כותרת מקצועית בלבד, אלא שיטת עבודה. "זו גישה. גישה שמבינה שיש השפעה על כל המערכות האקולוגיות- בריאות בעלי החיים, בריאות האדם ובריאות הסביבה. היא מאפשרת למומחים ממגזרים שונים לדון באתגר, למצוא פתרונות ולשתף פעולה. אנחנו לא מסתכלים על מצב שבו כל מערכת מטפלת רק בעצמה. אנחנו מבינים שהממשק בין המערכות אדיר. כל המערכות צריכות לעבוד יחד מהאיום ועד הטיפול".

המסר שלה הוא אחיד וברור- האיום הבריאותי הבא לא בהכרח יתחיל בבית חולים כזה או אחר. הוא עשוי להתחיל ביתוש, בגל חום, ברעידת אדמה, במקווה מים, בזיהום אוויר, בחיית בר או בתשתית שנפגעה. אם מערכת הבריאות רוצה להציל חיים, היא צריכה לזהות אותו הרבה לפני שהוא מגיע לחולה הראשון ולעשות הכל כדי למנוע זאת.