הסיבה המטרידה בגללה פעוטות מפתחים סימנים דמויי אוטיזם

בעשור האחרון הפכה הטכנולוגיה לחלק בלתי נפרד מחיינו. הסמארטפון והאינטרנט מלווים אותנו כמעט בכל רגע, ורבים כבר מתייחסים אליהם כאל סוג של התמכרות. במדינות רבות בעולם אף משווים את ההתמכרות למסכים להתמכרות לאלכוהול ולעישון.

בתחילה היו אלה המבוגרים בלבד שהשתמשו בטכנולוגיה, אולם בין השנים 2015 ל-2017 הגיע הסמארטפון כמעט לכל בני הנוער בעולם.

בישראל נוספו לכך בשנים האחרונות שני אירועים מטלטלים במיוחד: מגפת הקורונה והמלחמה המתמשכת. הסגרים, השהייה הממושכת בבתים והמצב הביטחוני הובילו לעלייה משמעותית בזמן המסך בכל קבוצות הגיל.

אצל מבוגרים הסמארטפון משמש כלי עבודה, מקור מידע ואמצעי להפגת מתחים. אצל בני הנוער השימוש מתרכז בעיקר ברשתות החברתיות ובמשחקי מחשב.

לטענת מומחים רבים, האלגוריתמים של פלטפורמות כמו פייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ'אט וטיקטוק תוכננו כך שיקשו על המשתמשים להפסיק לגלול. במדינות מערביות כבר מייחסים לרשתות החברתיות חלק מהעלייה בחוסר שינה, בהפרעות קשב, באלימות, בבריונות ברשת ובמשבר בריאות הנפש של בני נוער, בעיקר בקרב נערות הסובלות יותר מדיכאון, חרדה והפרעות אכילה.

בבריטניה אף הוכרז מצב חירום בבריאות הציבור של ילדים ובני נוער בעקבות התופעות הקשורות לחשיפה למסכים. גם בישראל אנו עדים מאז שנת 2021 לעלייה חדה בהפרעות נפשיות בקרב בני נוער.

אלא שבשנים האחרונות המסכים כבר אינם נחלתם של בני הנוער בלבד. בהדרגה החלו הורים לרכוש סמארטפונים לילדים צעירים יותר, וכיום הגיל הממוצע לקבלת סמארטפון ראשון הוא שש שנים בלבד. במקביל, טאבלטים הפכו עבור משפחות רבות לצעצוע כמעט שגרתי כבר מגיל שנתיים.

בכל מקום אפשר לראות כיום פעוטות יושבים בעגלה, במסעדה או ברכב כשהם שקועים במסך. עבור הורים רבים מדובר באמצעי להרגעה, להסחת דעת או להעברת הזמן. לעיתים הם אף רואים במסך כלי לימודי, מבלי להבין את ההשפעה המצטברת של זמן החשיפה, סוג התוכן והיעדר שגרה ברורה.

למרבה הצער, השפעת המסכים בגיל הרך כמעט שאינה זוכה לדיון ציבורי בישראל.

במקביל, במכונים להתפתחות הילד מדווחים על עלייה מתמשכת במספר הילדים המופנים לאבחון בשל קשיים בשפה, בתקשורת ובהתנהגות. למרות זאת, במעט מאוד תחנות טיפת חלב או מכונים להתפתחות הילד קיימת מודעות לקשר האפשרי בין חשיפה ממושכת למסכים לבין אותם קשיים התפתחותיים.

במדינות אחרות הנושא כבר נמצא על סדר היום. בשנת 2017 פרסמה ד"ר אן ליז דוקנדה, רופאת ילדים המתמחה בהתפתחות הילד, את ממצאיה לאחר שפגשה ילדים בני שנה עד חמש שסבלו מחוסר קשר עין, עיכוב שפתי, קשיי תקשורת והפרעות התנהגות חמורות, תסמינים שדמו לעיתים להפרעה על הרצף האוטיסטי. המכנה המשותף לכל אותם ילדים היה חשיפה למסכים במשך יותר משעתיים ביום, כולל צפייה בטלוויזיה ובטאבלט.

המלצתה הייתה חד משמעית: להרחיק את המסכים לחלוטין. לדבריה, כבר לאחר כחודש של גמילה נרשם אצל רבים מהם שיפור משמעותי, והם חזרו לתפקוד התואם את גילם.

גם כיום הורים רבים ואפילו אנשי מקצוע אינם מודעים לקשר האפשרי בין המסכים לבין הקשיים שהם חווים עם ילדיהם.

ניתן למצוא כיום מתקנים ייעודיים לסמארטפון על עגלות תינוק, וטאבלטים נמכרים לילדים מתחת לגיל שנתיים. במקביל נוצר בישראל נרמול כמעט מוחלט של החשיפה למסכים בגילים צעירים מאוד, לצד חוסר מודעות לסיכון האפשרי, בעיקר בכל הנוגע להתפתחות השפה והתקשורת החברתית.

בשנת 2025 פורסמו בארצות הברית ובאוסטרליה מחקרים ראשונים שבדקו כיצד חשיפה ממושכת למסכים משפיעה על מוחם של ילדים צעירים.

ד"ר ג'ון האטון, רופא ילדים וחוקר מוח מאוניברסיטת טקסס, ביצע מחקר שבו השתתפו כ-60 פעוטות בני 3 עד 5 שנחשפו למסכים במשך יותר משעתיים ביום. הילדים עברו בדיקות MRI של המוח. לפי ממצאי המחקר, נמצאה פגיעה בחומר הלבן, המיאלין, האחראי על יצירת רשתות התקשורת בין אזורי המוח השונים.

לדברי החוקרים, כאשר פעוט צופה במסך הוא משתמש בעיקר בחוש הראייה. לעומת זאת, למידה אמיתית בגיל הרך מתרחשת באמצעות כל החושים, דרך משחק, התנסות, מגע, שיחה, הקשבה והתבוננות בעולם האמיתי.

כאשר הורה מדבר עם ילדו, מסביר לו, מציג בפניו חפצים או מאפשר לו להתנסות בעצמו, הילד רואה, שומע, נוגע, מריח ולעיתים גם טועם. כך נבנות רשתות התקשורת במוחו ומתפתח החומר הלבן.

לדעתי, כאשר המידע על ההשפעה האפשרית של מסכים על התפתחות המוח יהיה מוכר לכל ההורים, רבים מהם יבחרו שלא לחשוף את ילדיהם למסכים בגילים הצעירים ביותר.

ד"ר האטון אף מכנה את השימוש במסכים בגיל הרך "הניסוי הגדול הלא מבוקר", משום שלדבריו הוא משנה את הדרך שבה מתפתח מוחם של הפעוטות.

למרות שהמחקרים הללו עדיין אינם מוכרים מספיק בישראל, הילדים כבר כאן, וגם הפגיעה האפשרית. זו טרגדיה שקופה.

הבשורה המעודדת היא שמוחו של ילד עד גיל חמש גמיש במיוחד. לכן, לצד הסיכון הגדול, קיימת גם הזדמנות משמעותית למנוע פגיעה.

הפתרון, לדעתי, פשוט: לא לחשוף ילדים למסכים כלל עד גיל שלוש, ולאחר מכן להגביל ככל האפשר את זמן המסך.

במקום זאת כדאי להעניק להם את מה שילדים תמיד היו זקוקים לו: מבט, מגע, שיחה, פנים אמיתיות של בני המשפחה, משחק בצעצועים פשוטים, קריאת ספרים, הסברים על העולם והתנסות יומיומית.

גם ההורים צריכים להפחית את השימוש שלהם בסמארטפון ליד ילדיהם ולהעדיף להשתמש בו כאשר הילדים ישנים. ילד צעיר זקוק למבט, למגע, לקשב ולתקשורת עם ההורה. אלה אבני היסוד של התפתחות המוח, השפה והקשר החברתי.

בשנים הראשונות לחיים אין לכך כל תחליף.

ד"ר גבריאלה בינדר היא רופאת ילדים זה כ-40 שנה ופסיכיאטרית ילדים ונוער בכירה