גילוי מוקדם מציל חיים, אבל הסיפור של סרטן השד בשנה האחרונה רחב בהרבה. לצד בדיקות הסקר, בעשור האחרון חל שינוי עמוק בגישה שבה מטפלים במחלה: פחות דגש על "טיפול אחד לכולן", יותר התאמה לפרופיל הביולוגי של הגידול.
ד"ר עמית איתי, אונקולוג רפואי מומחה לסרטן שד ורופא בכיר בשיבא, מסביר מה באמת השתנה בתחום, למה תרופות ממשפחת ADC (Antibody-Drug Conjugates) נתפסות כפריצת דרך, ומדוע ישראל עלולה לפתוח פער בהשוואה לעולם בכל הקשור להנגשת הטיפולים החדשים לחולות.
"הגישות הרפואיות עצמן לא השתנו מן היסוד, אבל ארגז הכלים התרופתי התרחב בצורה דרמטית", אומר ד"ר איתי. "יש היום שימוש נרחב באימונותרפיה (תרופות שמפעילות את מערכת החיסון כנגד הגידול), בנוגדנים ביולוגיים (חלקם מחוברים לכימותרפיה), ובתרופות ממוקדות מטרה שחוסמות חלבונים ומוטציות בתוך התא.
בעשור האחרון נכנסו לשימוש תרופות חכמות וממוקדות שמאפשרות טיפול יעיל יותר בסרטן, בעיקר בסרטן השד. בין התרופות הללו נמצאות CDK4/6 inhibitors שמעכבות את מנגנון החלוקה של תאי הסרטן וכך מאטות את גדילתם; PARP inhibitors שפוגעות ביכולת של התאים הסרטניים לתקן את עצמם, מה שמוביל למותם - בקרב נשאיות של מוטציות BRCA; ותרופות חדשות ממשפחת SERD שמפרקות את הקולטנים להורמון האסטרוגן בתאי הסרטן ומונעות מהם לקבל את האותות שגורמים להם לגדול. תרופות אלה מסמנות את המעבר לעידן של טיפולים מדויקים יותר, שמכוונים ישירות למנגנונים שגורמים למחלה - ובכך משפרים את הסיכוי להצלחה ומפחיתים תופעות לוואי".
ד"ר איתי מסביר, שתמונת המצב כיום מראה שסרטן השד הוא עדיין הסרטן הכי נפוץ בקרב נשים בישראל. אבל חשוב להבין שזו לא מחלה אחת אחידה, אלא קבוצה של כמה סוגים שונים של סרטן שד, שלכל אחד מהם מאפיינים והתנהגות אחרת. יש, סוג אחד של גידול הוא כזה המגיב להורמונים (HR-positive) כלומר, ההורמונים בגוף מעודדים את צמיחת התאים; סוג שני הוא גידול עם ביטוי גבוה של חלבון בשם (HER2-positive) HER2 שגורם לתאים לגדול מהר יותר; ויש גם סוג אגרסיבי יותר שנקרא טריפל נגטיב (TNBC) - שאין בו את שלושת הסימנים האלה, ולכן הטיפול בו מאתגר יותר. בשנים האחרונות התבררה גם קבוצת בינייםHER2-low שאינה "חיובית" קלאסית ל- HER2 אך בכל זאת הראתה שיפור בשרידות, משמעותית סטטיסטית, מטיפול מכוון-מטרה.
מה זה בעצם ADC ולמה זה כל כך חשוב?
קבוצת הטיפולים מסוג ADC הם תרופות שיש להן "ראש חכם" שנושא עליו מטען. למעשה מדובר בנוגדן ביולוגי שמזהה חלבון על תא הסרטן ונושא עליו מולקולות כימותרפיות. "הנוגדן 'ננעל' על התא, התא בולע אותו פנימה והכימותרפיה משתחררת ישירות בתוך התא הסרטני", מסביר ד"ר איתי. "כך מתקבלת פגיעה ממוקדת יותר בתא הממאיר, הכימותרפיה זולגת לתאים הסרטניים הסמוכים שזה גם אפקט רצוי".
לדבריו, הדור החדש של תרופות ממשפחת ADC הוכיח במחקרים שיפור בהישרדות, בכמה סוגים של גידולי שד. "חשוב לומר בכנות שתופעות הלוואי לא תמיד 'קלות' יותר מכימותרפיה, אבל הדיוק הביולוגי של ADC שינה את מאזן התועלת במצבים רבים".
-HER2-low הקבוצה שמקבלת סוף-סוף מענה
פרדיגמת HER2 התבססה במשך שנים על חלוקה דיכוטומית: חיובי (3+ ב-IHC או FISH-positive) מול שלילי. אולם כיום ברור שקיים גם "אזור דמדומים" HER2-low- במקרים אלו הרצפטור HER2 אינו מהווה את ה"דרייבר" של הגידול, כלומר, אינו הכוח המרכזי שמניע את צמיחת התאים הסרטניים, ולכן טיפולים קלאסיים שחוסמים את פעילותו פחות יעילים. עם זאת, התרופות החדשות אינן נשענות על כך שHER2- יהיה המנוע של הגידול, אלא מנצלות את עצם נוכחותו על פני התא כמעין "שער כניסה" להחדרת כימותרפיה באופן ממוקד לתוך התא," מסביר ד"ר איתי.
"החידוש הוא שבתרופות ADC המבוססות על אותו נוגדן שאליו מחוברת כימותרפיה, ראינו שיפור מובהק גם אצל חולות HER2-low", מסביר ד"ר איתי. כלומר מספיק ביטוי נמוך של 2HER כדי לשמש כתובת לנוגדן ולגרום לו לפעול. "מבחינה אפידמיולוגית, זו לא נישה קטנה: כ-40%-50% מהחולות הגרורתיות מסווגות כ HER2-low-וכל קפיצת מדרגה טיפולית כאן מתורגמת להשפעה רוחבית על אלפי נשים".
"בסרטן שד מקומי (שאינו מפושט), אחוזי הריפוי גבוהים בסרטן שד גרורתי, למרות ההתקדמות, עדיין איננו מדברים על ריפוי. שיעור הנשים שחיות חמש שנים מהאבחנה עומד על כ-30% . יש מטופלות שחיות לא מעט שנים עם מחלה הורמונלית, וגם ישנן רבות עם HER2-positive אבל עוד לא הפכנו את המחלה הגרורתית לכרונית במובנים של סוכרת. יחד עם זאת, פריצות הדרך האחרונות מאפשרות לרבות מהנשים לחיות יותר ולחיות טוב יותר. לכן חייבים להמשיך לפתח תרופות חדשות, ולהנגיש את אלה שכבר הוכיחו יעילות. כעת הכדור עובר מהמעבדה למדיניות - להבטיח שהטיפולים שמאריכים חיים יהיו נגישים לכל אישה שזקוקה להם מחר בבוקר ולא בעוד שנה", מסכם ד"ר איתי.
מוגש כשירות לציבור וללא מעורבות בתכנים בחסות אסטרהזניקה
*למידע נוסף יש לפנות לרופא/ה המטפל/ת