כולנו מכירים את האנשים האלו שאוכלים "בדיוק אותו דבר" כמו כולם, אבל איכשהו משמינים יותר, או להפך, נשארים רזים בלי מאמץ מיוחד. בדרך כלל השיחה על הנושא הזה נגמרת באחד משני הסברים מוכרים: "זה גנטי" או "יש לו חילוף חומרים מהיר". אבל מחקר חדש מציע שהתשובה עשויה להיות מורכבת בהרבה ולהסתתר באזור פחות צפוי בתוך מערכת העיכול.
במסגרת המחקר, שפורסם באחרונה בכתב העת PLOS One, פותח מודל מתמטי חדש עם השם היצירתי DAMM, קיצור של Digestion, Absorption and Microbial Metabolism או בעברית: עיכול, ספיגה וחילוף חומרים מיקרוביאלי. המודל, שפותח על ידי חוקרים מאוניברסיטת אריזונה סטייט, מנסה לחשב לא רק כמה קלוריות יש במזון, אלא כמה אנרגיה הגוף באמת מפיק ממנו אחרי שהמזון עובר דרך מערכת העיכול ואחרי שחיידקי המעי נכנסים לפעולה.
כדי להבין את מסקנות המחקר, חשוב לציין כי תוויות המזון שאנחנו מכירים כיום מבוססות ברובן על שיטת אטווטר הוותיקה שפותחה במאה ה-19 ומחשבת קלוריות לפי כמות הפחמימות, החלבונים והשומנים במזון. זו שיטה שימושית, אבל היא לא באמת יודעת להתחשב בכל מה שקורה בתוך המעיים ובמיוחד בתרומה של טריליוני חיידקים שמפרקים חלקים מהמזון שלא מתעכלים בקיבה.
"עיכול הוא לא רק תהליך אנושי"
חיידקי המעי, ובעיקר אלו שפועלים במעי הגס, יודעים לפרק רכיבים כמו סיבים ועמילן עמיד, שאינם מתעכלים במלואם בחלק העליון של מערכת העיכול. בתהליך הזה הם מייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, רכיבים שיכולים להיספג לדם ולספק לגוף אנרגיה נוספת. לפי המודל החדש שהוצג במחקר, חומצות השומן האלו תרמו בממוצע כ-140 קלוריות ביום, שהם כ-7.4 אחוזים מהאנרגיה הזמינה לגוף. בסך הכול, כ-85 אחוזים מהאנרגיה הזמינה הגיעו מהחלק העליון של מערכת העיכול, וכ-15 אחוזים מהחלק התחתון, שבו לחיידקים יש תפקיד מרכזי.
פרופ' רוזה קריימלניק-בראון מאוניברסיטת אריזונה סטייט הסבירה את המשמעות של הממצאים האלו בצורה פשוטה: "עיכול הוא לא רק תהליך אנושי, אלא שיתוף פעולה בין הגוף שלנו לבין טריליוני החיידקים שחיים במעי". לדבריה, המודל החדש מאפשר להבין טוב יותר כיצד "השותפים המיקרוביאליים" האלו תורמים לבריאות ולמאזן האנרגיה.
כדי לבדוק את יעילות המודל, החוקרים השתמשו בנתונים ממחקר תזונתי מבוקר שבו אנשים בריאים אכלו אחד משני סוגי תפריטים. תפריט אחד היה עשיר בסיבים ובעמילן עמיד, עם מזונות פחות מעובדים וחלקיקי מזון גדולים יותר. התפריט השני דמה יותר לתזונה מערבית רגילה, עם פחות סיבים ויותר מזונות מעובדים. הממצא הבולט היה שאנשים שאכלו את התפריט המערבי ספגו כ-116 קלוריות יותר ביום בהשוואה לאנשים שאכלו את התפריט העשיר בסיבים, למרות שבקבוצה שאכלה יותר סיבים לא דיווחו על רעב גדול יותר.
למה זה יכול להשפיע על המשקל?
פער של 116 קלוריות ביום אולי נשמע קטן, אבל לאורך זמן הוא עשוי להיות משמעותי, במיוחד אם הוא מצטרף לגורמים נוספים שמשפיעים על המשקל, כמו פעילות גופנית, שינה וכן, גם גנטיקה. חשוב להדגיש שזה לא אומר שאנשים מסוימים נידונו להשמין יותר מאחרים וגם לא שכל ההבדל במשקל נובע בהכרח ממאזן חיידקי המעי. אבל המחקר מציע עוד דרך להבין למה אותה ארוחה לא בהכרח מתורגמת לאותה כמות אנרגיה אצל אנשים שונים.
המחקר הזה אמנם עוסק במודל מתמטי, אבל הוא מחזק מסר תזונתי מוכר שלפיו איכות המזון חשובה לא פחות, וכנראה שאפילו הרבה יותר, ממספר הקלוריות שאתם צורכים. תפריט עשיר בסיבים, קטניות, דגנים מלאים, ירקות ומזונות פחות מעובדים לא רק תורם לתחושת שובע ולבריאות מערכת העיכול, אלא גם משפיע על הדרך שבה חיידקי המעי מפרקים מזון ומעבירים אנרגיה לגוף.