הסיבה המפתיעה שאנשים לא משתמשים בדפיברילטור בחירום

בשנים האחרונות הפכו הדפיברילטורים לחלק בלתי נפרד מהנוף במקומות ציבוריים בישראל. אפשר למצוא אותם בקניונים, אולמות ספורט, תחנות רכבת, בנייני משרדים, מוסדות חינוך ובתי עסק רבים. החוק מחייב את הצבתם בחלק מהמקומות, והטכנולוגיה עצמה הפכה נגישה ופשוטה יותר מאי פעם.

ובכל זאת, כאשר אדם קורס לפתע מדום לב, פעמים רבות המכשיר נשאר תלוי על הקיר ללא שימוש.

הסיבה לכך אינה טכנולוגית אלא אנושית. למרות שהמכשיר תוכנן במיוחד עבור הציבור הרחב, אנשים רבים עדיין חוששים להתקרב אליו, לגעת בו או להפעיל אותו. החשש לטעות, לגרום נזק או לבצע פעולה רפואית שאינם מוסמכים לה מעניק לדקות היקרות ביותר יתרון דווקא לאויב הגדול ביותר של נפגעי דום לב: הזמן.

דום לב פתאומי מתרחש כאשר הלב מפסיק לפעום בקצב תקין בעקבות הפרעת קצב מסכנת חיים, בדרך כלל פרפור חדרים. במצב כזה הפעילות החשמלית של הלב משתבשת, זרימת הדם נפסקת, ותוך שניות ספורות האדם מאבד הכרה.

ללא התערבות מהירה, מתחיל נזק למוח בתוך דקות בודדות, וסיכויי ההישרדות יורדים במהירות. הטיפול המומלץ כולל ביצוע החייאה כדי לשמור על אספקת חמצן למוח, לצד שימוש בדפיברילטור המעניק שוק חשמלי שמטרתו להשיב את קצב הלב לפעילות תקינה.

הנתונים מוכרים היטב לאנשי הרפואה: על כל דקה שחולפת ללא מתן שוק חשמלי באמצעות דפיברילטור, סיכויי ההישרדות פוחתים בכ-10%.

רבים מאיתנו מניחים שבמצב חירום מספיק להתקשר למד"א ולהמתין לצוות רפואי. אלא שבמציאות, גם כאשר האמבולנס מוזעק באופן מיידי, זמן ההגעה מושפע ממרחק, עומסי תנועה, תנאי הדרך ועומס הקריאות.

בזמן הזה האדם החשוב ביותר בזירה אינו הפרמדיק אלא מי שנמצא ליד הנפגע: עובד, לקוח, שכן, בן משפחה או עובר אורח.

ההחלטה לפעול מיד יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות. הבעיה היא שרבים עדיין רואים בדפיברילטור מכשיר רפואי מורכב שמיועד לאנשי מקצוע בלבד.

אלא שהמציאות שונה לחלוטין. הדפיברילטורים הציבוריים החדשים פותחו במיוחד כדי לאפשר גם לאנשים ללא כל הכשרה רפואית להשתמש בהם.

הפעלתם פשוטה מאוד. ברוב המקרים נדרש רק ללחוץ על כפתור ההפעלה, והמכשיר מתחיל מיד להעניק הנחיות קוליות ברורות ומדויקות.

הוא מדריך את המשתמש שלב אחר שלב, מסביר היכן להניח את האלקטרודות, ומבצע בעצמו את הניתוח החשמלי של קצב הלב.

חשוב לא פחות: הדפיברילטור אינו מאפשר מתן שוק חשמלי אם אינו מזהה צורך רפואי אמיתי. כלומר, המשתמש אינו נדרש לקבל החלטה רפואית מורכבת. הוא פשוט פועל בהתאם להוראות שהמכשיר מספק.

בשנים האחרונות קידמה מדינת ישראל חקיקה המחייבת הצבת דפיברילטורים במגוון רחב של מקומות ציבוריים. מדובר במהלך חשוב ומשמעותי, אך הוא אינו מספיק בפני עצמו.

רגולציה לבדה אינה מצילה חיים. אנשים מצילים חיים. הפער הגדול כיום אינו בין מקומות שיש בהם דפיברילטור לבין מקומות שאין בהם, אלא בין נוכחות המכשיר לבין הנכונות להשתמש בו.

החשש לטעות, לגרום נזק או לקחת אחריות מונע מאנשים רבים לפעול גם כאשר המכשיר נמצא במרחק של כמה מטרים בלבד.

כדי שהדפיברילטור יהפוך לכלי מציל חיים אמיתי, יש צורך ביותר מהצבה פיזית של המכשיר. הדרכות קצרות וחוזרות לעובדים במקומות ציבוריים יכולות לשפר משמעותית את תחושת הביטחון ואת הנכונות להתערב בזמן אמת. בנוסף, חשוב למנות אחראי תחזוקה שיוודא שהמכשיר תקין, טעון וזמין לשימוש בכל עת.

גם לשילוט יש תפקיד משמעותי. במצבי לחץ כל שנייה חשובה, ולכן איתור מהיר של הדפיברילטור עשוי להיות קריטי. לצד זאת, קמפיינים ציבוריים יכולים לסייע בהפחתת הפחד ובהעברת מסר ברור: עדיף לפעול מאשר לעמוד מנגד.

בעידן שבו בטיחות העובדים והאחריות התאגידית הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות הניהול, דפיברילטור אינו רק ציוד חירום או דרישה רגולטורית. הוא מהווה הצהרה על מחויבות לחיי אדם.

בסופו של דבר, המכשיר שעל הקיר הוא רק אמצעי. מי שמציל חיים הוא האדם שבוחר להשתמש בו. וכשמדובר בדום לב, ההחלטה הזו צריכה להתקבל בתוך דקות בודדות.

הכותבת הינה מנהלת תחום רפואה דחופה באלדן מקבוצת ניאופרם