תינוקות נחשפו בהריון לחומר הדברה, וזה מה שגילו במוחם שנים אחר כך

מחקר חדש שפורסם בכתב העת JAMA Neurology מעלה שאלה מטרידה וחשובה: האם חשיפה לחומר הדברה נפוץ בזמן ההיריון עלולה להשאיר חותם ארוך טווח על מוחם של ילדים?

חומר ההדברה שנבדק במחקר נקרא כלורפיריפוס, או בקיצור CPF. מדובר בחומר ממשפחת הזרחנים האורגניים, ששימש במשך שנים רבות להדברת מזיקים. בארצות הברית נאסר השימוש הביתי בו כבר בשנת 2001, אך הוא עדיין שימש ומשמש במדינות שונות בעיקר בחקלאות, כולל בישראל. החשיפה אליו יכולה להתרחש דרך מזון, אבק, אוויר, מגע עם העור או שאיפה. החוקרים מציינים כי כלורפיריפוס מסוגל לעבור את השליה, להגיע לזרם הדם של העובר, ומשם גם למוח המתפתח.

המחקר התבסס על קבוצת מעקב ארוכת שנים של נשים הרות וילדיהן מצפון מנהטן ומהברונקס הדרומי בניו יורק. הקבוצה המקורית כללה 727 נשים הרות ממוצא אפרו-אמריקאי או דומיניקני. בזמן הלידה נמדדו רמות הכלורפיריפוס בדם האם או בדם חבל הטבור, וכעבור שנים הילדים עברו בדיקות MRI מתקדמות של המוח. הניתוח הסופי כלל 270 ילדים בגילאי 6 עד 14, שלגביהם היו גם נתוני חשיפה לפני הלידה וגם בדיקות הדמיה באיכות מתאימה.

החשיבות של המחקר נובעת מכך שרוב המחקרים הקודמים על חומרי הדברה והתפתחות מוחית הסתמכו בעיקר על מבחנים התנהגותיים או קוגניטיביים. מחקרים קודמים כבר קשרו בין חשיפה טרום-לידתית לזרחנים אורגניים לבין משקל לידה נמוך יותר, היקף ראש קטן יותר, רפלקסים לא תקינים ביילודים, בעיות קשב, מנת משכל נמוכה יותר ותסמינים נוירו-התפתחותיים. המחקר הנוכחי הלך צעד נוסף קדימה ושאל האם ניתן לראות שינויים מדידים במבנה, בתפקוד ובחילוף החומרים של המוח עצמו.

החוקרים השתמשו בכמה סוגים של MRI. בדיקת MRI אנטומית מדדה את עובי קליפת המוח ואת נפח החומר הלבן. בדיקת DTI העריכה את המבנה המיקרוסקופי של מסילות החומר הלבן. בדיקת ASL מדדה את זרימת הדם האזורית במוח, שיכולה להעיד בעקיפין על פעילות מטבולית. בדיקת MRS מדדה חומרים שונים במוח, ובהם N-acetyl-aspartate, הנחשב לסמן של צפיפות ותפקוד תקין של נוירונים. כלומר, החוקרים לא הסתכלו על המוח מזווית אחת בלבד, אלא בחנו מבנה, חיבורים עצביים, זרימת דם וחילוף חומרים.

הממצאים היו משמעותיים. ככל שרמת החשיפה לכלורפיריפוס בזמן ההיריון הייתה גבוהה יותר, כך נמצאו שינויים גדולים יותר במוח הילדים. החשיפה נקשרה לעובי מוגבר של קליפת המוח באזורים פרונטליים, טמפורליים ואזורים אחוריים-תחתונים, לצד ירידה בנפח החומר הלבן באזורים דומים. אלו אינם אזורים אקראיים: האונות הפרונטליות מעורבות בקשב, תכנון, זיכרון עבודה, תפקודים ניהוליים וויסות התנהגותי; אזורים טמפורליים ואחוריים קשורים לזיכרון, עיבוד ראייתי ותהליכים של מודעות עצמית. החוקרים פירשו את הדפוס הזה כאפשרות לשינוי בתהליך התקין שבו המוח המתפתח יוצר הבחנה בין חומר אפור לחומר לבן.

ממצא נוסף נגע לאזור הנקרא הקפסולה הפנימית, מסילת חומר לבן חשובה שמחברת בין אזורים מוטוריים ופרונטליים לבין מבנים עמוקים במוח, גזע המוח וחוט השדרה. ילדים שנחשפו לרמות גבוהות יותר של כלורפיריפוס בהריון הראו מדדים שעשויים להתאים לשינוי במיאלינציה או בארגון של סיבי החומר הלבן. מיאלין הוא מעטפת שומנית העוטפת את סיבי העצבים ומאפשרת תקשורת מהירה ויעילה בין תאי עצב. כאשר תהליך המיאלינציה משתבש בתקופות רגישות של התפתחות העובר, ההשפעה עלולה להימשך שנים.

אחד הממצאים הבולטים ביותר היה ירידה בזרימת הדם במוח. ככל שהחשיפה הטרום-לידתית לכלורפיריפוס הייתה גבוהה יותר, כך נמצאה זרימת דם נמוכה יותר באזורים נרחבים במוח. מכיוון שזרימת דם מוחית קשורה לפעילות מטבולית, החוקרים הציעו כי הדבר עשוי להעיד על שינוי ארוך טווח בחילוף החומרים של המוח. בנוסף, בבדיקת הספקטרוסקופיה נמצאו רמות נמוכות יותר של N-acetyl-aspartate בכמה מסילות עמוקות של החומר הלבן, ממצא שעשוי לרמז על ירידה בצפיפות או בתפקוד התקין של נוירונים באזורים אלה.

מבחינה תפקודית, החשיפה לכלורפיריפוס נקשרה בעיקר לביצועים מוטוריים פחות טובים. ילדים עם רמות חשיפה גבוהות יותר הראו ביצועים נמוכים יותר במבחנים של מהירות מוטוריקה עדינה ותכנון רצף תנועות. במילים פשוטות, הם התקשו יותר במשימות שדורשות תיפוף מהיר באצבעות או ביצוע רצף תנועות מדויק. לא נמצאו קשרים חזקים באותה מידה בכל שאר המדדים הקוגניטיביים וההתנהגותיים, אך החוקרים מציינים כי ייתכן שהדמיית מוח רגישה יותר ממבחנים התנהגותיים רגילים לזיהוי שינויים עדינים.

איך חומר הדברה יכול להשפיע על מוח מתפתח שנים לאחר החשיפה? החוקרים מצביעים על כמה מנגנונים ביולוגיים אפשריים, המבוססים גם על מחקרי מעבדה קודמים: כלורפיריפוס עלול להגביר סטרס חמצוני ודלקת, לפגוע בתפקוד המיטוכונדריות, לשבש התפתחות של נוירונים ותאי גליה, ולהפריע להבשלה של אוליגודנדרוציטים — התאים שאחראים לייצור מיאלין. כאשר תהליכים כאלה מתרחשים בתקופות קריטיות של התפתחות העובר, ההשפעה עלולה להימשך שנים.

חשוב להדגיש: המחקר אינו מוכיח שכל חשיפה לכלורפיריפוס תגרום נזק, ואינו מוכיח סיבתיות מוחלטת. מדובר במחקר תצפיתי, ולכן הוא יכול להראות קשרים אך לא להוכיח בוודאות שהחומר הוא הגורם היחיד לשינויים שנמצאו. בנוסף, המשתתפים הגיעו מאוכלוסייה עירונית מסוימת, ולכן לא בטוח שהממצאים חלים באותה צורה על כל האוכלוסיות. החוקרים גם לא מדדו חשיפה אחרי הלידה או חשיפה לכל חומרי ההדברה האחרים שיכולים להופיע יחד.

למרות המגבלות, למחקר יש כוח משמעותי. החשיפה נמדדה ביולוגית בזמן הלידה, הילדים נבדקו שנים מאוחר יותר, והחוקרים השתמשו בהדמיות מוח מתקדמות. מעבר לכך, הקשר היה מדורג: ככל שהחשיפה הייתה גבוהה יותר, כך השינויים במוח היו בולטים יותר. החוקרים אף מציינים שלא נראה סף ברור שמתחתיו לא הייתה כל השפעה.

המסר לציבור אינו פחד, אלא מודעות. היריון והילדות המוקדמת הם חלונות זמן שבהם המוח מתפתח במהירות ורגיש במיוחד להשפעות סביבתיות. המחקר הזה מצטרף לגוף ידע הולך וגדל שמראה כי לא רק כמות הפירות, הירקות והדגנים שאנחנו אוכלים חשובה, אלא גם השאלה אילו שאריות של חומרי הדברה עלולות להגיע איתם.

ההמלצה המעשית היא מאוזנת: לא להפסיק לאכול פירות וירקות. להפך, הם חיוניים לבריאות. אבל כן כדאי לעשות בחירות מושכלות, במיוחד בהריון ובילדות המוקדמת: לגוון מקורות מזון, לבחור תוצרת אורגנית כשזה אפשרי ובמיוחד במזונות שנאכלים לעיתים קרובות, ולתמוך במדיניות שמפחיתה חשיפה לחומרי הדברה מזיקים.

בשורה התחתונה, המחקר הזה מזכיר לנו שכל מה שנכנס לגוף בזמן ההיריון עשוי להשפיע לא רק על הלידה עצמה, אלא גם על הדרך שבה המוח של הילד נבנה, מתפתח ומתפקד שנים לאחר מכן. הוא אינו סיבה לפחד ממזון, אבל הוא בהחלט סיבה לחשוב יותר לעומק על מקור המזון שלנו, על החשיפה הסביבתית שלנו, ועל הבחירות שאנחנו עושים, במיוחד בתקופות הרגישות ביותר של החיים.

ד"ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה ורפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית