הפעולה היומיומית שעשויה לעזור למוח לפנות פסולת מיותרת

זה קורה כמעט באופן אוטומטי כשהולכים לים, מתאמנים בחדר הכושר או מצטלמים בלי חולצה: שרירי הבטן מתכווצים כמה שאפשר, הבטן נכנסת פנימה, החזה עולה למעלה והכול נראה פתאום קצת יותר "אסוף". שרירי בטן, לטוב ולרע, הפכו לאחד הסמלים הבולטים של אידאל היופי הגברי, גם אם אצל רוב האנשים הם מופיעים בעיקר כשיש תאורה מחמיאה, זווית נכונה והרבה מאוד מאמץ בכיוון השרירים.

אבל מתברר שהפעולה הקטנה והמשעשעת הזאת עשויה להיות מעניינת הרבה יותר מבחינה מדעית. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Neuroscience מציע שכיווץ של שרירי הבטן לא משפיע רק על המראה, היציבה או הגב התחתון, אלא מפעיל מנגנון פיזי עדין שמחבר בין חלל הבטן, עמוד השדרה והמוח. לפי החוקרים מאוניברסיטת פן סטייט, בכל פעם ששרירי הבטן מתכווצים, הם מפעילים לחץ על כלי דם שמחוברים לחוט השדרה ולמוח וגורמים למוח לנוע מעט בתוך הגולגולת.

החוקרים מסבירים כי במשך שנים היה ידוע שהמוח נע בעדינות בתוך חלל הגולגולת, אבל לא היה ברור מה בדיוק מפעיל את התנועה הזאת בזמן פעולה רגילה של הגוף. במחקר הנוכחי הם מצאו שהכיווץ האקטיבי של שרירי הבטן, זה שמתרחש לפני הליכה, קימה, התכופפות או כמעט כל תנועה אחרת, דוחף דם מתוך חלל הבטן אל מערכת הוורידים שסביב עמוד השדרה. הלחץ הזה עובר כלפי מעלה, מגיע עד הגולגולת, ויוצר כאמור תנועה קטנה של המוח.

פרופ' פטריק דרו, פרופסור להנדסה מכנית, נוירוכירורגיה וביולוגיה באוניברסיטת פן סטייט והחוקר הבכיר במחקר, תיאר את המנגנון בצורה פשוטה: "כששרירי הבטן מתכווצים, הם דוחפים דם מהבטן לתוך חוט השדרה, ממש כמו במערכת הידראולית, מפעילים לחץ על המוח וגורמים לו לנוע". לדבריו, סימולציות ממוחשבות הראו שהתנועה העדינה הזאת יכולה להניע זרימת נוזלים בתוך המוח ומסביבו.

ולמה זה חשוב? כאן נכנס לתמונה נוזל השדרה, או בשמו המדעי Cerebrospinal Fluid. זהו הנוזל שמקיף את המוח וחוט השדרה, מגן עליהם, מזין אותם וגם מסייע לפינוי חומרי פסולת שמצטברים בין תאי המוח. בעשור האחרון מתרבות העדויות לכך שזרימה תקינה של נוזל השדרה עשויה להיות חשובה במיוחד לבריאות המוח, בין היתר משום שהיא קשורה לפינוי חלבונים ופסולת תאית שעלולים להצטבר במחלות ניווניות.

פרופ' פרנצ'סקו קוסטנצו, מומחה להנדסה מכנית ולמתמטיקה שהוביל את מודל הסימולציה במחקר, השתמש בדימוי ציורי כדי להסביר את הרעיון: "חשבנו על המוח כספוג, ואז חשבנו: איך מנקים ספוג מלוכלך? ממקמים אותו מתחת לברז וסוחטים ". לדבריו, הסימולציות הראו כיצד התנועה שנוצרת מכיווץ שרירי הבטן עשויה לעזור לנוזל לנוע על פני המוח ולסייע בפינוי תוצרי פסולת, בדומה לפעולת הסחיטה הזאת.

כדי לבדוק את המנגנון הזה, החוקרים השתמשו בשיטות הדמיה מתקדמות, מדדו פעילות בשרירים וביצעו סימולציות ממוחשבות. הם גילו שתנועת המוח משתנה לעיתים עוד לפני תחילת הפעילות הגופנית עצמה, כלומר בשלב שבו שרירי הבטן כבר מתכווצים כדי לייצב את הגוף לקראת התנועה. גם כאשר הופעל לחץ עדין ומבוקר על אזור הבטן, בלי תנועה משמעותית של שאר הגוף, נמדדה תנועה דומה של המוח.

דרו הדגיש כי לא מדובר בתנועה דרמטית או מסוכנת, אלא בתזוזה זעירה ועדינה. "התנועה נוצרת כשאתם הולכים או פשוט מכווצים את שרירי הבטן, דבר שאנשים עושים בכל פעולה גופנית". לדבריו, הממצאים עשויים לספק הסבר נוסף לאופן שבו פעילות גופנית תורמת לבריאות המוח, לא רק דרך שיפור זרימת הדם, החמצן או שחרור חומרים כימיים, אלא גם דרך מנגנון מכני פשוט יחסית.

אז זה לא אומר כמובן שצריך להסתובב כל היום עם שרירים מכווצים ובוודאי שלא להאמין שמדובר ב"תרגיל מוח" חדש. חשוב גם להבין כי המחקר עדיין ראשוני וחלק מהממצאים שלו מבוססים על ניסויים בבעלי חיים ועל מודלים ממוחשבים. אבל הוא כן מציע זווית מעניינת על הפעולות הקטנות שאנחנו עושים מאות פעמים ביום: קימה מישיבה, הליכה קצרה, התכופפות, נשיאת תיק או אפילו ייצוב של הגוף בזמן עמידה.

במובן הזה, אולי לא צריך לרוץ מרתון כדי להזכיר למוח שהוא חלק מגוף זז ונושם. לפעמים גם תנועה קטנה של שרירי הבטן, זו שרובנו עושים בלי לשים לב, עשויה להיות חלק ממנגנון רחב יותר שעוזר למוח להישאר פעיל, נקי ובריא לאורך זמן.