מתים מאשמה: הסיבה בגללה מעשנים מגיעים מאוחר מדי לרופא

במשך שנים עישון נתפס כבחירה אישית בלבד — הרגל שאדם בחר לעצמו, ולכן גם המחיר הבריאותי שלו הוא באחריותו הבלעדית. אלא שכיום יותר ויותר מומחים מבינים שהמציאות מורכבת הרבה יותר, ושמאחורי ההתמכרות לסיגריות עומדים גם מנגנונים חברתיים, סביבתיים ופסיכולוגיים עמוקים.

הגישה החדשה בעולם הרפואה אינה מבטלת אחריות אישית, אך היא מבקשת להסתכל על עישון כתופעה רחבה הרבה יותר — כזו שנבנתה לאורך עשרות שנים באמצעות נורמות תרבותיות, נגישות גבוהה לסיגריות, השפעות סביבתיות וחברתיות ולעיתים גם פערים חברתיים וכלכליים שמתחילים כבר בגיל צעיר מאוד.

גישה זו, המכונה בעולם הרפואה Structural Competency, מבקשת להבין כיצד המבנה החברתי והסביבה שבה אדם חי משפיעים על בריאותו, על היכולת שלו להפסיק לעשן, וגם על ההחלטה אם לפנות לטיפול רפואי בזמן ולהתמיד בו.

כיום הנטייה היא להתייחס לעישון לא רק כהתמכרות אישית, אלא כתופעה חברתית רחבה שנבנתה לאורך שנים באמצעות נורמות תרבותיות, נגישות גבוהה והשפעות סביבתיות.

בדומה לכך שלא ניתן להאשים אדם הסובל מהשמנה רק בבחירות האישיות שלו, כאשר מזון מעובד זול ונגיש יותר ממזון בריא במקרים רבים, כך גם בעישון קיימים פערים סביבתיים וחברתיים המשפיעים על מי מתחיל לעשן, באיזה גיל ובאיזו סביבה הוא גדל.

יש אוכלוסיות ואזורים שבהם סיגריות נגישות הרבה יותר, לעיתים כבר בגיל צעיר מאוד. במשך עשרות שנים עישון קיבל לגיטימציה חברתית רחבה: הוא הוצג כאופנתי, חברתי, מרגיע ואף כסמל סטטוס. דורות שלמים גדלו על מסרים אלה, הרבה לפני שהבינו באמת את המשמעות הבריאותית של העישון. את הנזקים של אותן תפיסות אנחנו רואים עד היום. כשאדם גדל לתוך נורמה כזו, קשה מאוד להסתכל על ההתמכרות רק כעל בחירה אישית.

אחד הנושאים המרכזיים שהקהילה הרפואית פוגשת בקרב חולי COPD, סרטן הריאה ומחלות נוספות הקשורות לעישון, הוא תחושת האשמה שמלווה רבים מהם.

מטופלים רבים מרגישים שהם "הביאו את המחלה על עצמם", ולכן מתביישים לפנות לטיפול או מאמינים שכבר אי אפשר לעזור להם.

תחושת הבושה הזו אינה רק עניין רגשי. היא הופכת לחסם רפואי של ממש. כיום ידוע שסטיגמה ואשמה משפיעות באופן ישיר על הבריאות: הן גורמות לאנשים להסתיר תסמינים, להימנע מבדיקות, לדחות פנייה לרופא ואף לא להתמיד בטיפול.

יש מטופלים שמתביישים להשתמש במשאפים או בטיפול בחמצן ליד אנשים אחרים, ואחרים פשוט מוותרים מראש מתוך תחושת ייאוש.

COPD היא אחת ממחלות הנשימה הכרוניות השכיחות והמשמעותיות בעולם. היא מתבטאת בקוצר נשימה, שיעול כרוני, ליחה, ירידה בתפקוד ולעיתים גם בהחמרות קשות שמובילות לאשפוזים חוזרים.

עישון הוא גורם הסיכון המרכזי למחלה, אך לא היחיד. גם חשיפה לזיהום אוויר, בישול בתנורים עם אש פתוחה — הנחשב לגורם מרכזי במדינות מתפתחות — תנאי עבודה מסוימים וגורמים סביבתיים נוספים עשויים להשפיע על התפתחותה.

למרות זאת, רבים מהחולים עדיין מרגישים שהחברה מתייחסת אליהם כאל "אשמים", ותחושה זו פוגעת ביכולת שלהם להתמודד עם המחלה.

הגישה הזו מקבלת כיום גם חיזוק מקצועי מהנחיות GOLD — ההנחיות הבינלאומיות המרכזיות לטיפול ב־COPD.

לפי ההנחיות, COPD היא מחלה כרונית שניתן לטפל בה, ולא "גזר דין" עבור אנשים שעישנו.

ההנחיות מדגישות כי לצד תמיכה בתהליך הגמילה מעישון, יש לשלב טיפול תרופתי מתקדם, שיקום ריאתי, פעילות גופנית מותאמת ושיפור איכות החיים של המטופלים.

הספרות המקצועית מתייחסת גם לחשיבות שבהפחתת הסטיגמה סביב המחלה ולהבנה שהתמכרות לניקוטין אינה רק בחירה אישית, אלא תוצאה של מנגנונים ביולוגיים, חברתיים וסביבתיים מורכבים הדורשים התייחסות, טיפול וחמלה.

בשנים האחרונות עולם הטיפול ב־COPD עבר שינוי משמעותי. כיום קיימים מגוון טיפולים מתקדמים שמאפשרים להפחית החמרות ואשפוזים, לשפר את התפקוד ואת איכות החיים, ולאפשר לחולים לנהל שגרת חיים טובה ופעילה יותר.

בין הטיפולים קיימים גם טיפולים ביולוגיים ממוקדים, הניתנים אחת לשבועיים או פעם בחודש ומאפשרים התאמה מדויקת יותר למטופלים מסוימים. לצד זאת קיימים גם פתרונות המסייעים בתהליך הגמילה מעישון.

לצד ההתקדמות הרפואית, נדרשים כיום גם צעדים ציבוריים רחבים יותר. מצד אחד, יש להפחית את תחושת האשמה בקרב מעשנים וחולים. מצד שני, חייבים לצמצם את הנגישות לסיגריות ולשאול כיצד גם כיום צעירים רבים עדיין נחשפים לעישון בגיל מוקדם.

האחריות כאן אינה רק של האדם הפרטי, אלא גם של החברה ושל המדינה.

בסופו של דבר, אולי הדבר החשוב ביותר הוא לגרום לאנשים להבין שגם אם עישנו במשך שנים, אין זה אומר שלא מגיע להם לקבל טיפול, תמיכה והזדמנות אמיתית לשפר את בריאותם ואת איכות חייהם.

ד"ר ענבל שפרן, רופאה בכירה במכון הריאות במרכז הרפואי שיבא וחברת ועד איגוד רופאי הריאות בישראל