התפרצות האבולה הנוכחית בקונגו ובאוגנדה מחזירה לכותרות את אחת המחלות המפחידות והמסתוריות בעולם. למרות הדימוי הדרמטי של הנגיף, מומחים לבריאות הציבור מדגישים כי סביב אבולה עדיין קיימים מיתוסים רבים, חוסר הבנה ולעיתים גם פאניקה מיותרת.
אלו הדברים החשובים באמת שצריך לדעת על אבולה, איפה נמצא הסיכון האמיתי, ומה דווקא פחות מסוכן ממה שנהוג לחשוב.
1. אבולה לא מתפשטת באוויר
אחד המיתוסים הנפוצים ביותר סביב אבולה הוא שמדובר בנגיף שעובר בקלות באוויר מאדם לאדם, בדומה לשפעת, קורונה או חצבת. בפועל, אבולה אינה מוגדרת כמחלה שמתפשטת באוויר.
ההדבקה מתרחשת באמצעות מגע ישיר עם דם, נוזלי גוף, הפרשות או ציוד שזוהם על ידי אדם חולה שמציג תסמינים.
הסיכון המרכזי להידבקות נמצא במצבים מאוד ספציפיים, כמו טיפול באדם חולה ללא אמצעי מיגון מתאימים, חשיפה להפרשות גוף או ביקור במוסדות רפואיים מקומיים בזמן התפרצות פעילה.
החשש הגדול נובע מהמוניטין של המחלה, אבל חשוב להבין שהנגיף לא 'מרחף באוויר'". ברוב המקרים נדרש מגע ישיר ומשמעותי כדי להידבק..
2. חלק מההתפרצויות הגדולות התחילו דווקא בבתי חולים
למרות שהמוסדות הרפואיים אמורים להיות מקום בטוח, בחלק מהתפרצויות האבולה הגדולות באפריקה דווקא מרפאות ובתי חולים הפכו למוקדי הדבקה משמעותיים.
עומס רפואי, תנאי מיגון מוגבלים, שימוש בציוד לא סטרילי וצפיפות גבוהה הובילו במקרים מסוימים לשרשראות הדבקה נרחבות.
כאשר אין יכולת לזהות במהירות את החולים ולבודד אותם, בתי חולים קטנים ומרפאות מקומיות עלולים להפוך למוקדי התפשטות.
זו גם הסיבה שמומחים ממליצים בתקופות של התפרצות פעילה להימנע ככל האפשר מביקורים לא חיוניים במוסדות רפואיים מקומיים באזורים שבהם קיימת תחלואה.
3. בהתחלה זה נראה כמו "עוד וירוס של טיול"
אחד הדברים המטעים ביותר באבולה הוא שהתסמינים הראשונים שלה אינם תמיד דרמטיים. בשלבים הראשונים המחלה עלולה להיראות כמו וירוס רגיל: חום, חולשה, כאבי ראש, כאבי שרירים ולעיתים גם עייפות כללית.
מטיילים רבים נוטים לחשוב שמדובר בהתייבשות, ג'ט לג או משהו שאכלו בדרך, אבל דווקא השלב הזה הוא קריטי.
אחת הטעויות הנפוצות היא להמשיך לעבור בין ערים, אוטובוסים, טיסות והוסטלים גם כשלא מרגישים טוב.
אם מתפתחים חום או תסמינים חריגים אחרי שהות באזור עם התפרצות פעילה, חשוב לעצור ולהיבדק ולא להמשיך לנוע בין יעדים לפני בירור רפואי.
4. המאבק באבולה הוא גם חברתי, לא רק רפואי
לדברי מומחים, אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהתפשטות אבולה הוא דווקא התנהגות הציבור.
בחלק מההתפרצויות הגדולות באפריקה, שרשראות ההדבקה נמשכו משום שאנשים הסתירו חולים בבית, נמנעו מדיווח לרשויות או המשיכו לקיים טקסי קבורה מסורתיים הכוללים מגע ישיר בגופות.
אבולה היא מחלה שאפשר יחסית לבלום כאשר יש זיהוי מוקדם, בידוד ומעקב אחר מי שנחשף. הבעיה מתחילה כאשר אנשים חוששים להגיע לטיפול או מנסים 'לסחוב עוד כמה ימים' בלי לדווח".
במחלות מסוג זה אמון הציבור במערכת הבריאות הוא חלק קריטי מהיכולת לעצור את שרשרת ההדבקה.
5. הסיכון לציבור בישראל עדיין נמוך מאוד
למרות הכותרות הדרמטיות, מומחים מדגישים כי הסיכון להתפרצות אבולה בישראל נחשב כיום נמוך מאוד.
כדי שמקרה כזה יתרחש, נדרשת שרשרת אירועים חריגה יחסית: אדם צריך להידבק באזור ההתפרצות, לטוס בזמן תקופת הדגירה, לפתח תסמינים רק לאחר ההגעה לישראל ולא להיות מזוהה במהירות על ידי מערכת הבריאות.
אם יתגלה בישראל חולה מאומת באבולה, התגובה תהיה מהירה מאוד. החולה יבודד תחת נהלי מיגון מחמירים, יתבצע מיפוי של כל מי שבא איתו במגע, ויתקיים מעקב רפואי צמוד.
מכיוון שאבולה אינה מתפשטת באוויר, גם במקרה של חולה מאומת בישראל ההערכה היא שהסיכון להתפרצות רחבה נמוך יחסית.
נכון לעכשיו, אין המלצה להימנע מטיסות לאפריקה, ורוב המטיילים כלל לא צפויים להיחשף למחלה גם בתקופה של התפרצות פעילה.
עם זאת, במשרד הבריאות ממליצים לטייל בזהירות ובמודעות גבוהה יותר: להימנע מאזורים שבהם קיימים מקרים פעילים, להקפיד על שטיפת ידיים וחיטוי תדיר, ולהימנע ממגע ישיר עם אנשים חולים, נוזלי גוף או חפצים שעלולים להיות מזוהמים.
בנוסף, מומלץ להימנע מביקורים לא חיוניים במוסדות רפואיים מקומיים, מהשתתפות בטקסי קבורה וממגע עם חיות בר כמו עטלפים וקופים.
בשנים האחרונות פותחו גם חיסונים וטיפולים ייעודיים נגד אבולה, שסייעו לצמצם את שיעורי התמותה ולשלוט טוב יותר בהתפרצויות במדינות שונות בעולם.
ד"ר רוני פרבר הינו מנהל מערך בריאות הציבור ב"פמי"