מחקר ישראלי חדש וראשון מסוגו בתחום הלונג'ביטי שנערך במרכז הרפואי שיבא מצא כי פער בין הגיל הביולוגי לגיל הכרונולוגי עלול להיות קשור לסיכון מוגבר לתמותה ולאשפוזים לאורך השנים. המחקר נערך במרכז הרפואי שיבא ופורסם בכתב העת המדעי Aging and Disease.
המחקר, בהובלת פרופ' ציפי שטראוס, מנהלת מרכז הלונג'ביטי וראש תחום הלונג'ביטי בבית החולים וד"ר אביגיל גושן, ראש מכון המחקר להזדקנות בריאה בשיבא, בדק לראשונה את מדדי הגיל הביולוגי המקובלים בעולם על אוכלוסייה ישראלית.
במסגרת המחקר שנקרא "Biological age, mortality and hospitalization rate" נותחו נתוניהם של 2,597 משתתפים מתוכנית סקר המנהלים של שיבא, שסיפקו יחד 6,772 נקודות מדידה רפואיות לאורך תקופת מעקב ממוצעת של כ־9.2 שנים.
מי נמצא בסיכון?
החוקרות השתמשו במודל גיל ביולוגי המבוסס על אלגוריתם בינה מלאכותית, שנשען על בדיקות דם שגרתיות, ובהן מדדים מטבוליים, המטולוגיים, כלייתיים, כבדיים ודלקתיים. מטרת המחקר הייתה לבחון את הפער בין הגיל הביולוגי לגיל הכרונולוגי, כלומר מצב שבו גילו הביולוגי של אדם גבוה או נמוך מגילו הכרונולוגי, ולבדוק האם פער זה קשור לתוצאות קליניות משמעותיות.
לפי הממצאים, כל עלייה של שנה אחת בפער בין הגיל הביולוגי לגיל הכרונולוגי הייתה קשורה לעלייה של 15% בסיכון לתמותה, גם לאחר התאמה לגורמי סיכון כמו גיל, מין, BMI, עישון ויתר לחץ דם. בנוסף, כל שנת פער נוספת נמצאה קשורה לעלייה של 6% בשיעור האשפוזים.
עוד נמצא כי משתתפים שהגיל הביולוגי שלהם היה גבוה בשלוש שנים, או יותר, מהגיל הכרונולוגי, הציגו שיעורי תמותה גבוהים יותר במהלך שנות המעקב, בהשוואה לנבדקים עם פער קטן יותר.
לדברי ד"ר אביגיל גושן, ראש מכון המחקר להזדקנות בריאה בשיבא "זהו המחקר הראשון בישראל שבוחן לאורך שנים האם שעון ביולוגי המבוסס על בדיקות דם שגרתיות יכול לשקף סיכון עתידי לתמותה ולאשפוזים. הממצאים מצביעים על כך שהפער בין הגיל הביולוגי לגיל הכרונולוגי עשוי להפוך בעתיד למדד נגיש ופשוט יחסית לזיהוי אנשים בסיכון מוגבר, עוד לפני הופעת מחלות משמעותיות".
"תחום הלונג'ביטי עובר בשנים האחרונות משיח תיאורטי לתחום קליני ומחקרי מעשי", מוסיפה
פרופ' ציפי שטראוס, מנהלת מרכז הלונג'ביטי בשיבא. "המחקר מדגים כיצד מידע רפואי שנאסף באופן שגרתי יכול להפוך לכלי להבנת קצב ההזדקנות האישי ולפיתוח גישות מניעה מותאמות אישית".
החוקרות מדגישות כי מדובר במחקר תצפיתי, ולכן לא ניתן לקבוע קשר סיבתי ישיר בין גיל ביולוגי גבוה לבין תמותה או אשפוזים. עם זאת, לדבריהן, ייתכן שהפער משקף עומס פיזיולוגי, תחלואה סמויה או ירידה ברזרבה הבריאותית של הגוף.
הן מוסיפות כי העובדה שהמדד מבוסס על בדיקות דם זמינות ושגרתיות הופכת אותו לבעל פוטנציאל יישומי משמעותי בעתיד, כחלק מהמגמה העולמית לעבור מהערכת בריאות המבוססת רק על גיל כרונולוגי ומחלות קיימות, להערכת קצב ההזדקנות והמצב הביולוגי של כל אדם באופן אישי.