רוב האנשים חושבים על ויטמין D בהקשר של עצמות, או מערכת החיסון. אבל מחקר חדש מציע שייתכן שיש לו קשר גם לבריאות המוח, הרבה לפני שמופיעות בעיות זיכרון.
המחקר, שהתבסס על משתתפים ממחקר פרמינגהם המפורסם, בדק אנשים ללא דמנציה שרמות ויטמין D בדמם נמדדו כשהיו בממוצע בני 39. כעבור כ-16 שנים עברו המשתתפים בדיקות PET מתקדמות של המוח, שנועדו לזהות שני סמנים ביולוגיים הקשורים לאלצהיימר: עמילואיד וטאו.
הממצא המרכזי היה מסקרן: ככל שרמות ויטמין D בגיל צעיר יותר של אמצע החיים היו גבוהות יותר, כך נצפתה פחות הצטברות של חלבון טאו במוח שנים אחר כך. טאו הוא אחד החלבונים המרכזיים המעורבים במחלת אלצהיימר, והצטברות שלו באזורים מסוימים במוח נחשבת לסמן חשוב של תהליך ניווני.
לעומת זאת, החוקרים לא מצאו קשר בין רמות ויטמין D לבין הצטברות עמילואיד, חלבון נוסף שנקשר לאלצהיימר.
חשוב לומר כבר בהתחלה: המחקר לא מוכיח שוויטמין D מונע דמנציה. הוא גם לא מוכיח שתוסף ויטמין D יכול למנוע אלצהיימר. אבל הוא כן מצטרף לשורה הולכת וגדלה של מחקרים שמראים שבריאות המוח בגיל המבוגר עשויה להיות מושפעת מגורמים שמתחילים לפעול עשרות שנים קודם לכן, וחלקם ניתנים לשינוי.
מה בדקו החוקרים?
החוקרים השתמשו בנתונים ממחקר פרמינגהם, אחד ממחקרי האוכלוסייה החשובים והארוכים בעולם בתחום בריאות הלב והמוח. המשתתפים במחקר הנוכחי היו ללא דמנציה, ללא שבץ וללא מחלות נוירולוגיות ידועות.
בין השנים 2002 ל-2005 נמדדה בדמם רמת ויטמין D. שנים לאחר מכן, בין 2016 ל-2019, עברו המשתתפים בדיקות PET מוחיות.
בדיקות ה-PET בחנו שני סוגי הצטברות במוח. הראשון היה עמילואיד, חלבון שנחקר כבר שנים רבות בהקשר של אלצהיימר. השני היה טאו, בעיקר באזורים שנחשבים רגישים בשלבים מוקדמים של המחלה, כמו אזורים באונה הטמפורלית, והאמיגדלה.
בסך הכול נכללו במחקר מאות משתתפים עם נתונים זמינים של ויטמין D ובדיקות PET. הגיל הממוצע בעת מדידת ויטמין D היה 39, והזמן הממוצע בין בדיקת הדם לבין בדיקת המוח היה כ-16 שנים. כשליש מהמשתתפים היו עם רמות ויטמין D מתחת ל-30 ננוגרם למ"ל.
כדי לצמצם הטיות, החוקרים התאימו את הניתוח לגורמים רבים שעשויים להשפיע על התוצאות: גיל, מין, עונת השנה שבה נלקחה בדיקת הדם, דיכאון, עישון, לחץ דם, שימוש בתרופות ללחץ דם, סוכרת, מחלות לב וכלי דם, BMI, הזמן שחלף עד בדיקת ה-PET וסוג מכשיר ה-PET.
מה נמצא במחקר?
הממצא המרכזי היה שככל שרמות ויטמין D היו גבוהות יותר בתחילת אמצע החיים, כך נצפתה פחות הצטברות של טאו במוח כעבור שנים.
הקשר הזה הופיע גם כאשר החוקרים בחנו את כמות הטאו הכללית בקליפת המוח, וגם כאשר התמקדו באזורים הרגישים במיוחד לשלבים מוקדמים של אלצהיימר. הקשר נשאר מובהק גם לאחר התאמה לגורמי סיכון רבים, כולל גורמי סיכון מטבוליים וכלי דם.
לעומת זאת, לא נמצא קשר בין רמות ויטמין D לבין עומס עמילואיד במוח.
ההבדל הזה חשוב. אלצהיימר איננה מחלה של סמן אחד בלבד. עמילואיד וטאו מתנהגים אחרת, מופיעים בשלבים שונים, ועשויים להיות מושפעים ממנגנונים ביולוגיים שונים. הצטברות טאו, במיוחד באזורים מסוימים במוח, קשורה באופן הדוק יותר לתהליכים ניווניים ולפגיעה קוגניטיבית.
החוקרים בדקו גם האם יש הבדל ברור לפי סף קליני, למשל מתחת או מעל 30 ננוגרם למ"ל. בניתוח הזה הקשר היה פחות ברור. ייתכן שהסיבה לכך היא שמעט יחסית משתתפים במחקר היו עם חסר משמעותי מאוד בוויטמין D, ולכן היה קשה לבדוק בצורה מדויקת את ההשפעה של חסר אמיתי.
בניתוחים נוספים, שהוגדרו כמחקריים בלבד, נראתה אפשרות שרמות גבוהות יותר של ויטמין D קשורות לפחות טאו, אך החוקרים הדגישו שיש לפרש את הממצאים הללו בזהירות.
איך ויטמין D עשוי להשפיע על המוח?
ויטמין D אינו רק "ויטמין של עצמות". קולטנים לוויטמין D נמצאים ברקמות רבות בגוף, כולל במערכת העצבים. גם במוח קיימים מנגנונים הקשורים להפעלה של ויטמין D.
יש כמה דרכים אפשריות שבהן ויטמין D עשוי להשפיע על תהליכים הקשורים לטאו. הוא עשוי להשפיע על דלקת במערכת העצבים, סטרס חמצוני, פעילות מערכת החיסון, הגנה נוגדת חמצון, ותהליכים ביוכימיים שגורמים לטאו להפוך לבעייתי יותר ולהצטבר במוח.
מחקרים בבעלי חיים ובמודלים תאיים מצאו שחסר בוויטמין D עלול להגביר זרחון של טאו: שינוי כימי שקשור להצטברות לא תקינה שלו, וגם להגביר סטרס חמצוני. מנגד, פעילות תקינה של ויטמין D עשויה להשפיע על אנזימים ומסלולים המעורבים בבקרה על טאו. אלה עדיין לא הוכחות לכך שתוסף ויטמין D מונע דמנציה בבני אדם, אבל הם מספקים הסבר ביולוגי אפשרי לממצא שנראה במחקר.
נקודה חשובה נוספת היא התזמון. מחקרים רבים על דמנציה בודקים אנשים מבוגרים, לעיתים לאחר שהתהליכים במוח כבר מתפתחים במשך שנים. המחקר הזה בדק את רמות ויטמין D בגיל צעיר יחסית, שלב שבו ייתכן שיש עדיין חלון הזדמנויות רחב יותר למניעה.
מה המשמעות עבורכם?
המחקר לא אומר שכולם צריכים להתחיל לקחת מינונים גבוהים של ויטמין D כדי למנוע אלצהיימר. הוא גם לא מוכיח שתוספי ויטמין D מורידים טאו או מונעים דמנציה. צאבל הוא כן מציע שרמות ויטמין D באמצע החיים עשויות להיות חלק מפאזל רחב יותר של בריאות המוח.
בדיקת ויטמין D היא בדיקת דם פשוטה, ובמקרים רבים יש היגיון לבדוק אותה, במיוחד אצל אנשים עם חשיפה מועטה לשמש, השמנה, מחלות מעי או בעיות ספיגה, תזונה מוגבלת, מחלות כרוניות או סיכון מוגבר לחסר. חסר בוויטמין D הוא מצב שכיח וניתן לטיפול, אך חשוב לעשות זאת בצורה מותאמת אישית.
לכן המסר אינו "קחו כמה שיותר ויטמין D", אלא: כדאי להימנע מחסר ממושך, לבדוק כשיש סיבה לכך, ולתקן רמות נמוכות בצורה בטוחה ומבוקרת.
אחד המסרים החשובים מהמחקר הוא שהזדקנות המוח לא מתחילה בגיל זקנה. התשתית הביולוגית לבריאות המוח עשויה להיבנות כבר עשרות שנים קודם לכן.
בריאות מוחית תלויה כנראה בשילוב של גורמים רבים: איזון מטבולי, לחץ דם, שינה, פעילות גופנית, תזונה, דלקת, בריאות כלי הדם, חשיפות סביבתיות, מצב רוח, קשרים חברתיים וגם מצב תזונתי, כולל ויטמין D.
כאן נכנסת החשיבות של הסתכלות רפואית רחבה יותר. במקום לחכות להופעת בעיות זיכרון, אפשר לזהות מוקדם גורמי סיכון שניתנים לשינוי ולטפל בהם. ויטמין D הוא לא כל הסיפור, אבל הוא עשוי להיות סמן אחד בתוך תמונה רחבה יותר שכוללת חשיפה לשמש, דלקת, תפקוד חיסוני, מטבוליזם ואורח חיים.
המחקר החדש אינו מציע פתרון קסם. אבל הוא מזכיר לנו שייתכן שהמוח שלנו בגיל 70 מושפע גם ממה שקרה בגוף שלנו בגיל 40. ולפעמים, מניעה מתחילה בבדיקה פשוטה של מה שחסר.
ד"ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה ורפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית