חצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2026 ישודר הערב - מה שגורם למעריצי התחרות להתרגשות גדולה, אבל תארו לכם מה מרגיש נועם בתן - שעומד לשיר את השיר "מישל" מול קהל של אלפי אנשים באולם ומיליונים בבית.
"במה בינלאומית, עשרות מיליוני צופים, ייצוג של מדינה שלמה עם כל המשמעויות המתלוות לכך מביאה איתה דרישה לביצועים גבוהים תחת לחץ, עומס וציפיות גבוהות מהקהל ומעצמך", מסבירה ליאורה גויכמן מגריל, פסיכולוגית קלינית במכבי שירותי בריאות מחוז הדרום. "גם המוכשרים והמנוסים ביותר נדרשים ליכולות גבוהות של ריכוז, דיוק שילוב בין מיומנויות שירה, תנועה ונוכחות בימתית וכל זה ב3 דקות".
כחובבת אירוויזיונים אני מרגישה שליחות לאומית, מקצועית ואישית לתת כמה טיפים שיעזרו לנועם המוכשר והכריזמטי לצלוח את האירוע:
1. אוטומציה והישענות על רוטינות: חזרות על אותה שורה בשיר, אותו ריקוד עשרות ומאות פעמים, חזרות על אותה תנועה -מטרתן לא רק לשפר את הביצוע אלא להפוך את הביצוע לאוטומטי, ועל כן פחות מופעל מחשיבה מודעת ופחות מושפע מלחץ. אמנים רבים מתארים כמו תחושת "ניתוק" ו"היי" ברגע העלייה על "הבמה והניתוק הזה הוא חיובי כי הביצוע והשיר מופעלים מעצמם, נשאר רק להגיע.
2. תמיכה חברתית: לא סתם משלחת שלמה ואף מדינה שלמה נמצאים מאחורי האמן. הם שם לתמוך, לחזק, להראות לנועם שהוא לא לבד מול גודל המעמד.
3. תחושת משמעות: בהיותה של התחרות גם תחרות המייצגת מדינה שלמה, תחושת המשמעות מהווה גורם חוסן מפני השפעות סטרס, תגובות פוגעניות במרשתת וביקורת עצמית שאינה מועילה.
4. חרדה זה בסדר - כל עוד זה בשליטה: לזכור שחרדה ברמות גבוהות מדי או נמוכות מדי אינן יעילות, אך חרדה במידה הנכונה בהחלט משפרת ביצועים ואפשר לקבל ולחבק אותה באהבה.
בברכת דוז פואה לנועם שלנו.