הזמרת והשחקנית נועה קירל חשפה בפוסט אישי ומטלטל כי כבר בגיל 14 התמודדה עם הפרעות אכילה ודימוי גוף מורכב, למרות ההצלחה, המחמאות והחשיפה הציבורית. לדבריה, מאחורי החיוכים והביטחון שעל הבמה הסתתרו פחד מאוכל, ביקורת עצמית בלתי פוסקת ותחושה מתמדת שהיא "לא מספיק".
בפוסט שפרסמה סיפרה קירל כי במשך שנים הייתה עסוקה באופן אובססיבי בשאלות כמו האם אכלה יותר מדי, האם התאמנה מספיק ואיך הגוף שלה נראה בעיני אחרים.
"לא באמת הייתי שלמה עם איך שאני נראית", כתבה, והוסיפה כי לעיתים עצם האכילה הפכה למקור של חרדה ואשמה.
לדבריה, נקודת המפנה הגיעה דווקא משיחה פשוטה עם מדריך בחדר הכושר, שאמר לה משפט שגרם לה לעצור ולהסתכל אחרת על המציאות שסביבה: "השריר הזה נולד משיחות בלתי פוסקות עם חברות שמתנהגות בדיוק כמוני".
באותו רגע, היא מספרת, הבינה עד כמה התחושות שלה אינן חריגות ועד כמה נשים ונערות רבות חיות בתחושת ביקורת תמידית כלפי עצמן, גם כשהן מצליחות, יפות ומוערכות מבחוץ. "רציתי לשתף כדי להזכיר שזה בסדר לשחרר לפעמים ולהנות, וזה בסדר יום אחד להתאמן ויום אחר פשוט לחיות", כתבה.
"אנחנו חיים בעולם שמקדש רזון"
החשיפה של קירל עוררה שיח רחב ברשתות החברתיות סביב המחיר הנפשי של אידיאל הרזון והלחץ הבלתי פוסק שמופעל בעיקר על נערות ונשים צעירות.
לימור טל פוני, תזונאית ראשית במכבי שירותי בריאות, מסבירה כי חשוב להבין שהפרעות אכילה ודימוי גוף שלילי אינם נובעים מחולשה או מחוסר כוח רצון: "בדיוק כפי שהשמנה ומבנה גוף אינם בחירה, כך מערכת היחסים שלנו עם האוכל. הקשר שלנו עם האוכל מורכב מגורמים רבים עמוקים ולעיתים לא מודעים כגון חינוך, גנטיקה, הורמונים, רגשות, סביבה וחשיפה לאוכל ופירסום".
לדבריה, חלק גדול בציבור עדיין מחזיק בתפיסות שיפוטיות סביב משקל ואכילה: "אנחנו חיים במציאות שנוטה לקדש רזון בשם הבריאות והאסתטיקה וחושפת אותנו לביקורת בלתי פוסקת על אכילה, אוכל וגוף. אנשים רבים עדיין בטוחים שעודף משקל הוא תוצאה של עצלנות או בחירה אישית, ואם רק יעשו שינוי קטן הכל יסתדר, אבל המדע כבר הוכיח שמדובר במצב רפואי, רגשי וחברתי מורכב. ולמרות הדברים האלה, זה לא אומר שאנחנו מסירים את האחריות מהאדם לחיות חיים בריאים".
טל פוני מסבירה כי הורמונים כמו גרלין ולפטין, לצד גנטיקה, חינוך, הרגלים, סטרס, חרדה, טראומות וסביבה עתירת מזון מעובד משפיעים באופן ישיר על תחושת הרעב, השובע ועל היכולת לשמור על משקל יציב ותקין. "זה לא רק עניין של כוח רצון. הגוף והמוח פועלים יחד במערכת מורכבת הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב".
"הבושה מרחיקה אנשים מטיפול"
לדברי טל פוני, הבעיה הגדולה אינה רק הלחץ החברתי, אלא גם הסטיגמות שמלוות אנשים שמתמודדים עם קשיים סביב אוכל ומשקל. "כשאדם מרגיש שמאשימים אותו במצבו, הוא פעמים רבות מתמלא בושה ואשמה במקום לבקש עזרה", היא אומרת."אצל בני נוער זה מסוכן במיוחד ועלול להוביל להפרעות אכילה, ירידה בדימוי העצמי והתעסקות אובססיבית בגוף".
היא מדגישה כי גם הערות שנאמרות כביכול "מדאגה", על משקל, מראה או אכילה, עלולות להשפיע עמוקות על הדימוי העצמי של ילדים ובני נוער. "אנחנו לא תמיד מבינים כמה המילים שנאמרות בבית, בבית הספר או ברשתות החברתיות יכולות להיחרט ולהפוך לקול פנימי ביקורתי שמלווה אדם במשך שנים".
לדבריה, הדרך לבריאות אמיתית אינה עוברת בענישה עצמית, הימנעות קיצונית מאוכל או אימונים כפייתיים, אלא בבניית מערכת יחסים בריאה ומאוזנת עם הגוף. "מערכת יחסים בריאה עם אוכל מבוססת על הקשבה, גמישות וחמלה עצמית, לא על פחד", אומרת טל פוני. "המטרה היא לא להגיע לשלמות, אלא לאיזון שמאפשר גם בריאות פיזית וגם רווחה נפשית".
היא מוסיפה כי לחשיפות של דמויות ציבוריות כמו נועה קירל יש משמעות גדולה במיוחד עבור צעירים:
"כשאישה מצליחה ומוערכת מדברת בכנות על הקושי שלה, זה נותן לאחרים תחושה שהם לא לבד. זה יכול לעודד שיח פתוח יותר, להפחית בושה ולעזור לאנשים לפנות לטיפול בזמן".
בסיום, היא מדגישה כי כחברה יש לנו אחריות לשנות את האופן שבו אנחנו מדברים על גוף, משקל ואוכל: "הבחירה האמיתית שלנו היא האם להמשיך לשפוט אנשים לפי איך שהם נראים, או לייצר שיח מכבד, אנושי ומבוסס ידע, שבאמת מקדם בריאות".