זו פעולה שאנחנו לא מרבים בה - אבל ההשפעה שלה על הגוף היא מטורפת

בעולם רפואי שמבוסס על בדיקות, תרופות ופרוטוקולים ברורים, צחוק נשמע כמו דבר פשוט מדי מכדי להשפיע על בריאות. אבל בעשורים האחרונים הוא נחקר יותר ויותר כחלק מהקשר בין גוף לנפש, בעיקר דרך תחום הפסיכו-נוירו-אימונולוגיה, שבוחן איך סטרס ורגשות משפיעים על מערכות פיזיולוגיות בגוף.

אז נכון, צחוק אינו טיפול רפואי, אבל הוא כן מפעיל תגובות מדידות בגוף.

במהלך צחוק יש הפעלה של מערכת העצבים האוטונומית, ולאחריה ירידה הדרגתית בפעילות הקשורה לסטרס. מחקרים הראו ירידה זמנית ברמות הורמון הקורטיזול לאחר חשיפה להומור וצחוק, לצד שינויים בקצב הלב, בנשימה ובתחושת המתח הכללית.

סקירות רפואיות, כולל פרסומים ב-BMJ ובכתבי עת בתחום הקרדיולוגיה, מצביעות על כך שצחוק יכול להשפיע באופן זמני על תפקוד כלי הדם ועל מדדים קרדיו-וסקולריים, אך מדגישות שההשפעה היא קצרת-טווח ואינה מהווה טיפול העומד בפני עצמו.

כך למשל, היו מחקרים שמצאו כי צחוק עשוי לגרום לירידה קלה וזמנית בלחץ הדם לאחר הצחוק עצמו, בעיקר אצל אנשים עם רמות סטרס גבוהות. חלק מהמסקנות שפורסמו ב- American Heart Association journals הראו שיפור זמני בתפקוד כלי דם לאחר חשיפה להומור. אבל חשוב לדייק, אין עדות לכך שצחוק מוריד לחץ דם באופן קבוע או מחליף טיפול תרופתי ביתר לחץ דם.

מחקרים בפסיכולוגיה מראים שצחוק וחיוך אינם רק תוצאה של מצב רוח טוב - הם גם יכולים ליצור אותו. כבר בשנות ה-80 הודגם שכאשר מפעילים את שרירי החיוך באופן מלאכותי (למשל באמצעות החזקת עט בין השיניים), אנשים מדווחים על חוויה חיובית ומשעשעת יותר. התופעה הזו נקראת "היפותזת המשוב מהפנים": השרירים בפנים שולחים אותות למוח, שמשפיעים על הרגש שלנו מלמטה למעלה. מחקרים מאוחרים יותר חיזקו את הממצא הזה והראו שחיוך "אמיתי" (שמערב גם את העיניים) מגביר תחושות חיוביות, ואף מפעיל אזורים במוח הקשורים לרגש ולתשומת לב.

ההשפעה של חיוך וצחוק על מצב הרוח היא אמיתית אך לרוב מתונה, ומשתנה בין אנשים וסיטואציות.

סקירות רחבות היקף מצאו שהאפקט קיים אך קטן יחסית, ולעיתים בולט יותר כאשר אין גירוי רגשי חיצוני חזק. למרות זאת, יש לכך משמעות בריאותית מצטברת - צחוק יכול לתרום לשיפור תחושת הרווחה, להפחתת מתח, ואפילו להשפיע על פעילות מוחית הקשורה לעיבוד רגשות. במילים פשוטות, גם אם חיוך לא "יפתור הכול", הוא בהחלט יכול להטות את המאזן לטובת תחושה טובה יותר ביומיום.

חלק מהמחקרים בדקו השפעה של צחוק על מדדים של מערכת החיסון, כולל פעילות תאי דם לבנים ורמות נוגדנים. חלקם מצאו שינויים קלים וזמניים, בעיקר בהקשרים של ירידה בסטרס. עם זאת, בספרות הרפואית אין כיום הוכחה לכך שצחוק מחזק את מערכת החיסון באופן שמונע מחלות או מחליף מנגנוני הגנה טבעיים של הגוף.

צחוק גורם לשחרור אנדורפינים, חומרים במוח שקשורים לתחושת רווחה ולהפחתת כאב. זה מסביר למה לעיתים יש תחושת הקלה זמנית במתח או כאב אחרי צחוק. מדובר במנגנון טבעי של מערכת העצבים, לא באפקט תרופתי במובן הקלאסי. ובכל זאת, מה כן נכון להגיד מבחינה רפואית?

ההסכמה הרחבה כיום היא שצחוק אינו טיפול רפואי, אבל הוא כן חלק ממכלול גורמים שמשפיעים על סטרס ועל איכות חיים. מחקרים בתחום בריאות הציבור ואיכות חיים מצביעים על כך שרמות סטרס נמוכות יותר, תחושת רווחה גבוהה יותר וקשרים חברתיים פעילים קשורים לתוצאות בריאותיות טובות יותר לאורך זמן. צחוק הוא אחד המרכיבים שיכולים לתרום לכך בעקיפין.

אין צורך "לתרגל צחוק" או להשתמש בו ככלי טיפולי. אבל כן יש מקום לאפשר יותר מרחב להומור, לקשרים חברתיים ולמצבים שמפחיתים סטרס כחלק מאורח חיים בריא. לא מדובר במדד רפואי שנמדד בקלוריות או בלחץ דם, אלא בהשפעה עקיפה על מערכות הגוף דרך הפחתת עומס נפשי.

צחוק משפיע על הגוף, זה ברור. הוא יוצר שינויים זמניים במדדים של סטרס, נשימה, פעילות לבבית ותחושת רווחה. אבל ההשפעה הזו מוגבלת בזמן ואינה מהווה טיפול רפואי. מה שנשאר הוא לא אפקט מדיד אחד אלא היכולת של הגוף לצאת לרגע ממצב של מתח מתמשך. בעולם שבו סטרס הפך לחלק קבוע מהשגרה של רבים, גם רגעים קצרים כאלה מקבלים משמעות אחרת, לא כתרופה אלא כחלק מאיזון כללי יותר של החיים.

ד"ר לי ארז היא מומחית לרפואת המשפחה, מכבי שירותי בריאות מחוז צפון