מטה-אנליזה של 122 מחקרים, שכללה למעלה מ־57 מיליון משתתפים ברחבי העולם, מצאה כי כ־39.1% מהאוכלוסייה המבוגרת נוטלת חמש תרופות או יותר במקביל. רבים מניחים שככל שמוסיפים עוד תרופות המצב הבריאותי אמור להשתפר, אך בפועל אצל חלק מהמטופלים מתרחשת תופעה הפוכה.
אצל חלק מהמטופלים, ובמיוחד בגיל המבוגר, הוספת תרופות עלולה להוביל לעייפות, סחרחורת, בלבול וירידה בתפקוד. הסיבה לכך אינה תמיד החמרה של המחלה - אלא לעיתים דווקא השפעה של הטיפול התרופתי עצמו.
הנה 5 דברים שחשוב לדעת כדי לשפר את ההרגשה הכללית:
1. הגוף משתנה - וגם התגובה לתרופות. עם הגיל חלים שינויים פיזיולוגיים המשפיעים על אופן פירוק ופינוי התרופות מהגוף. במקרים רבים, הגוף מפרק תרופות לאט יותר, ולכן רמות התרופה בדם עלולות להיות גבוהות יותר. כתוצאה מכך, מינונים שבעבר היו מתאימים עלולים בגיל מבוגר לגרום ליותר תופעות לוואי, גם כאשר מדובר במינונים רגילים.
2. האתגר הוא השילוב בין התרופות. סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסמה ב־Drugs & Aging מצאה כי כ־29% מהמטופלים בקהילה המבוגרת חשופים לפחות לאינטראקציה תרופתית אחת. הבעיה היא לא תמיד תרופה אחת ספציפית, אלא ההשפעה המצטברת של כולן יחד. כל תרופה בפני עצמה יכולה להיות נכונה, אך השילוב ביניהן עלול לשנות את תגובת הגוף. בין ההשפעות האפשריות: עייפות וחולשה, סחרחורות ונפילות, ירידה בלחץ דם, בלבול או פגיעה בריכוז והחמרה של תופעות לוואי קיימות.
3. היזהרו מ-"קסקדה תרופתית". מדובר במצב שבו תופעת לוואי של תרופה נתפסת בטעות כבעיה רפואית חדשה, ובעקבותיה מתווספת תרופה נוספת במקום לזהות את המקור. סקירה שיטתית של 9 מחקרים שפורסמו בין השנים 2015-2025 מצאה כי השכיחות של תופעות לוואי תרופתיות כגורם לאשפוז נעה בטווח רחב, ועשויה להגיע עד למעל 20% מהמקרים. עם הזמן, הטיפול הופך למורכב יותר וכולל תרופות שאינן נחוצות. זיהוי מוקדם של התופעה מאפשר להפחית טיפול מיותר ולשפר משמעותית את ההרגשה.
4. גם תוספי תזונה הם חלק מהתמונה. מטופלים רבים אינם מדווחים על תוספי תזונה או צמחי מרפא משום שאינם נתפסים כ-"תרופות". עם זאת, גם להם יכולה להיות השפעה על פעילות תרופות מרשם ועלולות להיווצר אינטראקציות משמעותיות שמשפיעות על הטיפול הכולל.
5. סקירה תקופתית היא המפתח. הגישה העדכנית ממליצה על סקירה תקופתית של כלל התרופות. הסקירה כוללת בדיקה מחודשת של הצורך בכל תרופה, הפסקת תרופות שאינן נחוצות עוד ובחינת חלופות בטוחות יותר. המטרה היא שימוש במינון היעיל הנמוך ביותר, תוך התאמה לתפקוד הכליות והכבד והתייחסות גם לתרופות ללא מרשם.
בשורה התחתונה: יותר תרופות לא בהכרח אומר יותר בריאות. לעיתים דווקא הסתכלות מחודשת על כלל הטיפול התרופתי - ולא הוספת תרופות נוספות - היא זו שמובילה לשיפור בתחושה ובאיכות החיים.
הכותבת היא ד"ר מיכל בר-לחיאני, רוקחת קלינית במחוז ירושלים והשפלה במכבי, מומחית בריבוי תרופות ומחלות כרוניות בגיל השלישי.