מתלבטים למי להצביע? מחקר ישראלי גילה דבר מדהים שזה עושה למוח

האם הדעות הפוליטיות שלנו רק משקפות את מי שאנחנו, או שהן גם משנות אותנו מבפנים? מחקר ישראלי חדש מציע תשובה מפתיעה: לא רק שאנחנו משנים עמדות עם הזמן, גם המוח עצמו משתנה בהתאם.

המחקר, שנערך בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, עקב אחרי פעילות מוחית של משתתפים לאורך מספר סבבי בחירות. החוקרים ביקשו לבדוק כיצד משתנים דפוסי החשיבה והרגש של אותם אנשים כאשר המציאות הפוליטית סביבם משתנה.

את המחקר הובילו גל בוימן וטלי אוהד, בהנחיית פרופ' יערה ישורון, והוא פורסם בכתב העת המדעי Communications Psychology מבית Nature.

לדברי פרופ' ישורון, "המוח אינו מקובע. הוא דינמי ומשתנה יחד איתנו. כשאנשים משנים את האופן שבו הם תופסים פוליטיקאים או מחנות פוליטיים, אנחנו רואים שינוי ממשי באזורים מוחיים הקשורים לרגש, לזיכרון ולתגמול".

המחקר נערך על רקע הקיטוב הפוליטי בישראל בשנים האחרונות, שסיפק לחוקרים הזדמנות ייחודית לבחון כיצד המציאות משפיעה על המוח לאורך זמן. המשתתפים, בעלי עמדות פוליטיות מובהקות, עברו שתי סריקות fMRI בהפרש של כשנתיים וחצי.

במהלך הסריקות הם צפו באותם סרטוני קמפיין ונאומים פוליטיים, ולאחר מכן דירגו את תחושותיהם, עמדותיהם ורמת ההזדהות שלהם עם הדמויות והמסרים.

התוצאות היו ברורות: רבים מהמשתתפים שינו את האופן שבו פירשו את אותם סרטונים בדיוק. למשל, סרטון של מפלגת "הימין החדש" שנתפס בעבר כחלק טבעי מגוש מסוים, עורר בהמשך תגובות רגשיות שונות לחלוטין, בעקבות שינויים פוליטיים במציאות.

השינוי לא נשאר ברמת התחושה בלבד. החוקרים מצאו כי אזורים עמוקים במוח, כמו אמיגדלה, היפוקמפוס וסטריאטום, שקשורים לעיבוד רגשי, זיכרון ותחושת תגמול, הראו שינוי משמעותי בפעילותם.

לעומת זאת, אזורים האחראים על עיבוד חושי בסיסי, כמו ראייה ושמיעה, כמעט שלא השתנו. המשמעות היא שההבדל אינו באופן שבו אנחנו קולטים מידע, אלא באופן שבו אנחנו מפרשים אותו.

אחת התגליות המרכזיות במחקר הייתה שהגורם המשפיע ביותר על השינוי המוחי לא היה עמדות אידאולוגיות כמו כלכלה או ביטחון, אלא תחושת ההזדהות הקבוצתית.

במילים פשוטות, השאלה האם פוליטיקאי נתפס כחלק מהמחנה שלי או כמי שעבר לצד השני, השפיעה יותר על פעילות המוח מאשר השאלה האם אני מסכים עם המדיניות שלו.

הממצא הזה משתלב בתופעה רחבה יותר של קיטוב פוליטי, שבה הזהות הקבוצתית תופסת מקום מרכזי יותר ויותר בשיח הציבורי.

לדברי החוקרים, מדובר במחקר אורך ראשון מסוגו שבוחן כיצד אותו מוח משתנה לאורך זמן בתגובה למציאות פוליטית משתנה.

המסקנה ברורה: המוח אינו מערכת קבועה שמכתיבה את דעותינו, אלא מערכת חיה ודינמית שמושפעת מחוויות, מהקשר חברתי ומהמציאות סביבנו.

הבנה עמוקה יותר של המנגנונים הללו עשויה בעתיד לסייע בפיתוח דרכים להפחתת קיטוב ועוינות בין קבוצות, ולחיזוק שיח ציבורי מורכב ומכיל יותר.