אתם בטח מכירים את התחושה היבשה והמחוספסת הזאת בפה אחרי שאוכלים שוקולד מריר או פירות יער. עד עכשיו, כנראה שלא ייחסתם לה מדי חשיבות, אבל מחקר חדש מציע שדווקא התחושה הזו - שנקראת עפיצות עשויה להיות הרבה יותר מעניינת ממה שחשבנו.
לפי מחקר שפורסם מוקדם יותר השנה בכתב העת Current Research in Food Science, התחושה הזו לא נשארת רק בפה, אלא עשויה לשמש כטריגר ישיר לפעילות מוחית מוגברת. המחקר התמקד בפלבנולים - קבוצת תרכובות צמחיות שנמצאות בין היתר בקקאו, יין אדום ופירות יער. במשך שנים רבות, המדע מבין שפלבנולים קשורים לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי ולהפחתת סיכון למחלות לב, אך עד כה המומחים תהו איך זה אפשרי אם רק חלק קטן מהם נספג בפועל בזרם הדם לאחר האכילה.
הפער הזה הוביל חוקרים מהמכון הטכנולוגי שיבאורה ביפן לבחון הסבר חלופי שגורס כי ייתכן שההשפעה של הפלבנולים לא נובעת רק מהספיגה שלהם בגוף, אלא מהאופן שבו הם מפעילים את מערכת העצבים דרך חוש הטעם.
סקרנות ושיפור הלמידה והזיכרון
כדי לבדוק את ההשערה הלא שגרתית, החוקרים ערכו ניסוי בעכברים בני 10 שבועות. בעלי החיים קיבלו מינונים של פלבנולים (25 או 50 מ"ג לכל קילוגרם משקל גוף), בעוד קבוצת הביקורת קיבלה מים בלבד. התוצאות הראו כי העכברים שקיבלו פלבנולים הפגינו רמות גבוהות יותר של פעילות, סקרנות ושיפור בביצועים במשימות למידה וזיכרון בהשוואה לקבוצת הביקורת.
אבל הממצא המעניין באמת הגיע מהבדיקות הביוכימיות. החוקרים זיהו עלייה בפעילות של מוליכים עצביים מרכזיים במוח, כולל דופמין, נוראדרנלין וחומרים נוספים שמעורבים במוטיבציה, ערנות ותגובה ללחץ. אחד ההיבטים הבולטים במחקר הוא הדמיון בין ההשפעה של הפלבנולים לבין תגובות פיזיולוגיות שמתרחשות בזמן פעילות גופנית. החוקרים מצאו כי צריכת הפלבנולים הפעילה את מערכת העצבים הסימפתטית - זו שאחראית בין היתר על תגובת "הילחם או ברח" והכנת הגוף למצבי דחק.
בנוסף, נרשמה עלייה ברמות הורמוני סטרס (קטכולאמינים) ובפעילות של אזורים במוח שקשורים לוויסות לחץ ותגובה לגירויים, כולל גרעין ה-PVN בהיפותלמוס. לדברי החוקרים, מדובר למעשה ב"סטרס מתון" שמפעיל את הגוף בצורה חיובית, בדומה לאימון גופני קל.
איך הטעם עצמו משפיע על המוח?
ההסבר שמציעים החוקרים לתופעה קשור לאופן שבו מערכת החושים פועלת אצל בני אדם ושאר היונקים בטבע. תחושת העפיצות, שמורגשת כיובש או "חספוס" בפה, נוצרת כאשר הפלבנולים מגיבים לחלבונים ברוק. לפי ההשערה, התחושה הזו מפעילה עצבים תחושתיים שמעבירים אותות ישירות למערכת העצבים המרכזית. כלומר, עוד לפני שהחומרים עצמם נספגים בגוף, המוח כבר "מגיב" אליהם.
זו לדוגמה הסיבה שרבים מרגישים שהם צריכים לרוץ לשירותים מיד לאחר שהם טועמים משהו מר, עוד לפני שהגוף בכלל עיכל אותו. במילים אחרות, ייתכן שהטעם עצמו הוא חלק בלתי נפרד מהאפקט הבריאותי.
הממצאים האלו משתלבים בגישה מחקרית חדשה יחסית שנקראת "תזונה חושית" (Sensory Nutrition), שמתמקדת לא רק בהרכב הכימי של המזון, אלא גם באופן שבו אנחנו חווים אותו. החוקרים מציעים שבעתיד ניתן יהיה לפתח מזונות שינצלו את המנגנון הזה, כלומר כאלה שלא רק יהיו מזינים, אלא גם יעוררו תגובות פיזיולוגיות חיוביות דרך החושים.
קשר ברור לבריאות המוח
אולם למרות הממצאים המסקרנים, חשוב לזכור שמדובר במחקר שנערך בעכברים ולכן לא ניתן להסיק ממנו באופן ישיר על בני אדם. עם זאת, הוא מצטרף לשורה של מחקרים שמצביעים על הקשר בין פלבנולים לבריאות המוח. מחקרים קודמים, כולל ניסויים קליניים בבני אדם, כבר הראו שצריכת פלבנולים מקקאו יכולה לשפר זרימת דם למוח ולתמוך בתפקוד קוגניטיבי, במיוחד בגיל מבוגר.
החידוש במחקר הנוכחי הוא בהצעת מנגנון פעולה נוסף, כזה שלא תלוי רק בעיכול ובספיגה, אלא גם בתחושה עצמה. בסופו של דבר, ייתכן שהמזונות שאנחנו נוטים להימנע מהם בגלל הטעם, כמו שוקולד מריר מאוד או פירות יער מסוימים, הם דווקא אלה שמפעילים את המוח בדרכים שלא הכרנו. ולפעמים, מסתבר, התחושה הלא נעימה בפה היא בדיוק מה שהמוח צריך כדי להתעורר ולהתרכז.