כשאסטרונאוטים חוזרים לכדור הארץ אחרי שבועות או חודשים בחלל, אחד הדברים הראשונים המפתיעים הוא הקושי שלהם לעמוד, ללכת ואפילו לשמור על שיווי משקל. מה שנראה לנו כמו פעולה בסיסית, כמעט אוטומטית, הופך עבורם לאתגר מורכב שדורש זמן הסתגלות ושיקום.
למה זה קורה? שיווי המשקל שלנו הוא תוצאה של מערכת מורכבת במיוחד. מדובר בשילוב עדין בין מידע תחושתי שמגיע ממספר מקורות בגוף לבין תגובות שריריות מדויקות שמאפשרות לנו להישאר זקופים ולנוע בביטחון.
מערכת מורכבת שעובדת כל הזמן
שיווי המשקל נשען על שלושה מקורות מידע מרכזיים. הראשון הוא האוזן הפנימית, שמספקת נתונים על תנועה, כיוון וכבידה. השני הוא הראייה, שמסייעת לנו להבין את מיקומנו במרחב. השלישי הוא תחושת המגע והתחושה העמוקה, המכונה פרופריאוספשן, שמספקת מידע על מיקום האיברים בגוף ביחס זה לזה.
כל המידע הזה נאסף, מעובד במוח, ומיתרגם לפעולות מדויקות של השרירים שמייצבים את הגוף ומונעים נפילה.
מה קורה בחלל?
בחלל, הסיפור משתנה לחלוטין. היעדר כוח הכבידה משנה את כללי המשחק. החיישנים שאמורים לספק מידע על מיקום הגוף ביחס לקרקע כבר אינם פועלים באותה צורה, משום שאין "למטה" ברור.
המצב הזה פוגע במיוחד בתפקוד האוזן הפנימית, שאחראית לזהות תנועה וכבידה. כתוצאה מכך, אסטרונאוטים רבים חווים תופעה מוכרת בשם מחלת החלל, הכוללת סחרחורות, בחילות ובעיות בקואורדינציה.
גם הראייה עלולה להיפגע. לחץ שמופעל על עצב הראייה בתנאי מיקרו גרביטציה עשוי לשבש את היכולת לראות בצורה חדה, מה שמוסיף עוד קושי למערכת שיווי המשקל.
השרירים נחלשים למרות האימונים
למרות שאסטרונאוטים מבצעים פעילות גופנית יומיומית גם בחלל, השרירים שלהם אינם עובדים באותה צורה כמו על פני כדור הארץ. הסיבה לכך פשוטה: אין צורך להילחם בכוח הכבידה.
על פני כדור הארץ, השרירים פועלים כל הזמן כדי לשמור אותנו זקופים. בחלל, העומס הזה נעלם. כתוצאה מכך, השרירים האחראים ליציבה ולשיווי משקל נחלשים עם הזמן.
כאשר האסטרונאוטים חוזרים לכדור הארץ, הם נדרשים להתמודד מחדש עם כוח הכבידה, והשרירים אינם מוכנים לכך.
גם המוח צריך ללמוד מחדש
אבל לא רק השרירים נפגעים. גם מערכת העצבים משתנה. במהלך השהייה בחלל, הגוף כמעט ואינו משתמש בתגובות שיווי המשקל הרגילות. התוצאה היא ירידה ביעילות של המערכת שמעבירה מידע מהחיישנים למוח ומהמוח לשרירים.
במצב רגיל, תגובות שיווי המשקל הן מהירות ואוטומטיות. אנחנו לא חושבים על כל צעד. אבל לאחר שהייה ממושכת בחלל, זמן התגובה מתארך, והגוף מגיב לאט יותר לשינויים במצב.
השילוב בין פגיעה בחיישנים, היחלשות השרירים והאטה בתגובות העצבים יוצר מצב שבו פעולות פשוטות הופכות למורכבות.
אסטרונאוטים רבים מתארים את החזרה לכדור הארץ כתחושה של חוסר יציבות קיצוני. חלקם מתקשים לעמוד ללא תמיכה, ואחרים חווים סחרחורות גם בתנועות קטנות.
לכן, לאחר החזרה, הם עוברים תהליך שיקום אינטנסיבי הכולל חיזוק שרירים ואימון מחדש של מערכת שיווי המשקל.
תהליך השיקום שעוברים האסטרונאוטים עם שובם
השיקום אינו מתמקד רק בכוח פיזי, אלא גם באימון מערכת העצבים. המטרה היא להחזיר את היכולת של הגוף להגיב במהירות ובדיוק לשינויים במצב.
התרגול כולל פעולות כמו עמידה על משטחים לא יציבים, תרגילי קואורדינציה ושיפור תחושת הגוף במרחב.
עם הזמן, המוח "לומד מחדש" כיצד לשלב בין כל מקורות המידע ולהפעיל את השרירים בצורה יעילה.
הקושי של אסטרונאוטים לעמוד לאחר חזרה מהחלל אינו נובע מגורם אחד, אלא משילוב של פגיעה במערכות שונות בגוף.
היעדר כוח הכבידה משפיע על החיישנים, על השרירים ועל מערכת העצבים גם יחד. החדשות הטובות הן שהגוף יודע להסתגל מחדש, אך זה דורש זמן, תרגול והתמדה.
מה שנראה לנו מובן מאליו על פני כדור הארץ, מתברר כתהליך מורכב ועדין במיוחד כאשר התנאים משתנים.
הכותבת פרופ' אלה בין, ראש החוג לספורטתרפיה בקריה האקדמית אונו